זוגיות לאחר לידה - יש חיה כזאת? 

החודשים הראשונים שלאחר הלידה עברו בשלום, פחות או יותר. הגוזל הקטן גדל יפה, אוכל בלי סוף וישן לפעמים אפילו יותר מ-5 שעות רצוף! ואת, אמא'לה, כבר פחות השרדותית, ויודעת לטפל בקטנצ'יק גם בעיניים עצומות (כמו בכל לילה...). סופסוף את יכולה להפנות לרגע את המבט מהחיתולים, להציץ החוצה מתוך השריון, ולהיזכר בעולם שבחוץ. 

כולך חיה, נושמת, הווה ומסורה לחלוטין לתינוק המתוק, אך מדי פעם עולה בך הכמיהה לדברים שהשארת מאחור- יקיצה טבעית, ספר טוב, ספונטניות, בילוי מאוחר עם החבר'ה... לפעמים את מתחילה לתהות לאן נעלמה האישה שבך? ואיפה הגבר החזק, הסקסי והמפנק שאיתו התחתנת? מתי הפכתם להיות רק שותפים לדירה? למה מאז שהפכתם לשלישיה הוא כבר לא מבין אותך כמו פעם? ולמה במקום להתקרב, מאז הלידה רק התרחקתם ואתם רבים על כל שטות? 

אז היות וצרת רבים היא חצי נחמה- דעי שאת לא לבד! וחשוב מזה – גלגל ההצלה נמצא בידייך! 

מסתבר שהחודשים שאחרי הלידה מהווים מבחן חשוב לזוגיות. זוהי תקופה רצופת מתחים ומשברים הנובעים מהשינוי הדרסטי באורח החיים ובסדרי העדיפויות של שניכם יחד ושל כל אחד לחוד. את, מצדך, ויתרת על כל החיים שהיו לך בשביל האוצר הקטן. את לא ישנה כבר חודשים, מרגישה כמו מחלבה מהלכת (אין כמו חזיית הנקה כדי להרגיש סקסית, לא?), מתעסקת אך ורק בתינוק, וכבר מזמן שכחת מה זה רגע של פנאי, תחביבים או סתם ביקור במספרה. הרי למי יש זמן או חשק להשקיע בעצמה? וכדי לזרות עוד קצת מלח על הפצעים, הגבר שלצידך חוזר כל יום הביתה עמוס חוויות מהיום שעבר עליו בעבודה, וגם לא ממש בא לו לשמוע כמה קקי עשה היום הקטן ובאיזה צבע. 

והוא, מצדו, לא מבין למה את כועסת עליו כל הזמן? למה כל מה שהוא עושה לא בסדר? הוא לא מעיז להחליף לפצפונת בגדים בלי אישורך ("אתה לא רואה שקר לה ככה? טוב, תביא, אני כבר אעשה את זה בעצמי"), והוא מפחד לרמוז לך אפילו שהוא היה רוצה קצת זמן לבד עם אשתו. כי, למרות שהוא לא תמיד יודה בזה אפילו בפני עצמו, מאז שהגוזל הצטרף למשפחה הוא מרגיש קצת אאוטסיידר... 
ושלא נדבר על יחסי המין... 

אז ברור לכולנו שהגברים לעולם לא יבינו אותנו באמת. וכנראה שגם אנחנו, הנשים, לעולם לא נצליח להיכנס לראש שלהם. אי אפשר להתכחש לזה – אנחנו שונים. אבל אם הטבע יצר אותנו ככה, וייעד אותנו להתחבר זכר לנקבה, גבר לאישה, זרע לביצית, כנראה שאנחנו גם משלימים וזקוקים זה לזה. צריך רק לדעת איך לעשות את זה נכון. 

החדשות הטובות הן שאת לא צריכה את שיתוף הפעולה שלו כדי ליצור זוגיות מאוזנת. כל שינוי בחיים שלנו, ובכלל זה גם חיזוק הזוגיות, מתחיל במודעות ועשייה פנימית. אני לא יכולה לשנות את הסובבים אותי, וגם אין זה מתפקידי. האחריות שלי בעולם הזה היא על עצמי בלבד, ואני לא אמורה לחנך אף אחד מלבד את הילדים שלי. עם זאת, ברגע שאתחיל להזיז דברים אצלי בפנים, השינוי בסביבה יבוא כאילו מעצמו, כמין תופעת לוואי. 

אחד הכלים החזקים ביותר בעבודת מודעות בכלל ובעבודה על זוגיות בפרט היא דיבור בגוף ראשון. זהו כלי שפותח את התקשורת בצורה מדהימה. כשאני עוברת לדבר על עצמי ועל איך שאני חווה את הדברים, בלי להפנות אצבע מאשימה, אני יכולה לחוות באמת את הרגשות שלי, מבלי לאיים על הצד השני. כשאני אומרת "אתה פגעת בי", ואני מפנה אצבע מאשימה כלפי בן זוגי, הוא יכנס באופן אוטומטי למצב של מגננה. באופן בלתי מודע, הוא ירגיש מותקף, וישיב באש. אם, לחלופין אומר לו "נפגעתי מהדברים שאמרת" הוא יהיה הרבה יותר קשוב. 

דיבור בגוף ראשון גם מפחית את הביקורת שאנחנו מפנים כלפי הסביבה. חשוב להבין שהביקורת שאנחנו מפנים החוצה משקפת, למעשה, את מה שקורה לנו בפנים. מכיוון שלכולנו קשה לראות או לקבל את החולשות שלנו, אנחנו רואים אותן אצל האחרים. כך, בעצם, כל מה שאני מבקרת משקף דברים שיש בי ואני לא אוהבת / מפחדת / מסתירה או דברים שלגמרי קוטביים לי. ההוכחה הכי טובה לכך היא שלא כל דבר מפריע לכל אחד. את יכולה להתעצבן מאוד מלראות מישהי מתלבשת חשוף ומפלרטטת עם גברים, בעוד חברתך לא תשים לב לכך בכלל, או שזה פשוט לא יזיז לה. משמע - הבעיה טמונה בנו! 

נסי לדבר עם בעלך בגוף ראשון. ספרי לו על המצוקות שלך ועל החוויות שלך, והשתדלי להימנע מלהאשים אותו. ברגע שתבנו תקשורת חיובית, קשובה ובונה, יהיה לכם הרבה יותר קל להתמודד יחד עם כל תקופת מתח או משבר.