האם אנו באמת יודעים כמה כסף יש לנו בבנק ? כיצד בעצם נוצר עוד כסף ? 

מאז המשבר הפיננסי העולמי שפקד את ארה"ב בתחילה בשנות ה - 30 של המאה העשרים, נערכו שינויים רבים במערכת הבנקאית ואחד מהם הוא שמירה על יחס רזרבה. הכוונה היא כי הבנקים מחוייבים להחזיק סכום כסף מסויים מכול מחזור פעילותם כביטחון. סכום זה, המשתנה מעת לעת, לא יכול לשמש למתן אשראי, ביצוע העברות או כמעט כל פעילות בנקאית אחרת.

אסביר זאת באמצעות דוגמה פשוטה.

נניח משק קטן ובו מספר מצומצם של שחקנים: הבנק המרכזי, בנק מסחרי ושני לקוחות בלבד. הבנק המרכזי הוא המוסמך להדפיס ובעצם ליצור עבורנו את השטרות והמטבעות שכולנו מכירים ובדוגמא זו הוא מעמיד אשראי לבנק המסחרי בסך של 1,000 ש"ח. אשראי זה נושא כמובן ריבית. הבנק המסחרי חייב בשמירת יחס רזרבה, לדוגמה של 30%, כלומר 300 ש"ח שאותם חייב לשמור עפ"י הוראות הבנק המרכזי. לקוח א' מבקש לקבל הלוואה מעת הבנק המסחרי בסך 700 ש"ח והריבית שהוא ישלם לבנק תהיה כמובן גבוהה מהריבית אותה משלם הבנק המסחרי לבנק המרכזי (פער הריבית הוא אחד ממרכיבי הרווח העיקריים של הבנק המסחרי).

נכון לעכשיו, הבנק המסחרי נותר עם 300 ש"ח בלבד (הרזרבה) ולקוח א' עם 700 ש"ח. עתה רוכש לקוח א' מלקוח ב' מכונית תמורת אותם 700 ש"ח ולקוח ב' מפקיד את הסכום בבנק המסחרי. במצב הקיים בספרים של הבנק המרכזי יש רישום של כסף (הקרן והריבית שנצברה בשעור של 5% למשל) בסך 1,050 ש"ח, כאשר בפועל הבנק הדפיס רק 1,000 ש"ח בלבד. כנ"ל המצב בספרי הבנק המסחרי: הוא הלווה ללקוח א' 700 ש"ח בריבית של 10% ורשם בספריו כסף בשווי של 1,070 ש"ח כשבפועל קיבל רק 1,000 ש"ח מהבנק המרכזי.

מצב זה מתקיים במיליארדים רבים של שקלים כל זמן שכולנו לא פונים ביום אחד אל הבנק ומבקשים, בו זמנית, את כספנו במזומן. האמון שאנו נותנים במערכת הבנקאית מקיים את השיטה ובעצם מגדיל את הר השקלים. יחס הרזרבה הוא חישוב של מקדם ביטחון למקרה שבו יפנו מספר לקוחות אל הבנק ויבקשו את כספם במזומן ובנק יוכל לשלם זאת. ללא שמירת יחס רזרבה זה, כאחד האמצעים לאמון שלנו במערכת הבנקאית, נחזור מהר מאוד למשבר של שנות ה - 30.