אורכה של חופשה שנתית יחושב לפי וותק העובד אצל מעביד אחד או לפי הוותק באותו מקום עבודה (על פי הגבוה מבין השניים) 

העובדות 

בשנת 2002 הועסק התובע על ידי חברת י.סופר כחשמלאי בבסיס צריפין.

בשנת 2006, זכתה הנתבעת, חברת א.ליטמן בע"מ, במכרז שהוצע מטעם המדינה והחליפה את חברת י.סופר בפעילותה.

חלק מן העובדים שעבדו אצל חברת י.סופר, המשיכו לעבוד אצל הנתבעת, והתובע עימם.

בשנת 2010 הפסיק התובע את עבודתו אצל הנתבעת.

בתביעתו תבע התובע זכויות סוציאליות שונות אשר הנתבעת חבה לו, לשיטתו, בין היתר הפרשים בגין דמי חופשה שנתית שלא שולמו לו במלואם.

טענות הצדדים

התובע  טען כי החלפת המעסיק בשנת 2006, אין בה כדי להשפיע על הוותק שלו במקום העבודה לצורך חישוב ימי החופשה.

מנגד, טענה הנתבעת כי זכאותו לימי חופשה הינה בהתאם לוותק התובע אצלה, משנת 2006. הנתבעת הסתמכה על הלכת אנצילביץ אשר קבעה כי "אם נסתיימו טענות עובד כנגד המעביד הקודם שלו, מסתיימת רציפות העבודה" [ראה: מא/127-3 (ארצי) ווהל נ' אנצילביץ, פ"ד יג(1) 248, 1982]

הכרעת בית הדין

בית הדין דחה את טענות הנתבעת ופסק כי בהתאם לסעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951, אורכה של חופשה שנתית, לכל שנת עבודה, תחושב לפי הוותק של העובד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה. מאחר ובמשך השנים עבד התובע באותו מקום עבודה, יש לחשב את זכאותו לימי חופשה בהתאם לוותק הכולל שלו, החל משנת 2002.

בית הדין חייב את הנתבעת לשלם לתובע את הפרשי שכר  בגין ימי החופשה שלא שולמו לו.

 [דמ"ש (ת"א)54051-01-11 שמואל יוספי נ' א. ליטמן בע"מ]

מסמך זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא ו/או כל המלצה אחרת.  יש להתייעץ עם עורך דין טרם נקיטת כל פעולה כאמור. © כל הזכויות שמורות.