תדרי הצבע 

שלום לכם, שמי טמרה. אני חיה כאן ביער, יער הנוצות הכחולות.
בתוך העץ הגדול יש לי בית. הבית היה כאן מאז ומתמיד.
היער היה כאן מאז ומתמיד. הייתי כאן גם אני מאז ומתמיד.
היער עומד וקיים וירוק. יש זמנים שהעלים הופכים כחולים,
וכשהם נושרים ומתעופפים ברוח הם נראים כנוצות כחולות,
לכן נקרא כך היער, יער הנוצות הכחולות.
היער, המקדש, אש התמיד ותיבת האור - הם הדברים שאני
מכירה. דרך תיבת האור מגיעים אלי מכתבים, יומנים, רשימות.
לפעמים הם מקוטעים, רק חלקים ואני אמורה להעביר
אליכם חלקים אלה, כמו שהם.
מידי פעם מגיע ינשוף כחול רואה אל המקדש ואז הוא מספר
לי סיפורים. גם אותם אני אמורה להעביר אליכם.
הגיע הזמן.

הבקר אספתי את עלי השלכת הכחולים שנחו סביב המקדש.
האדמה היתה לחה וקרירה מטל הלילה. יבשתי את עלי הקנטה
להכין מהם קטורת ועכשו אני מדליקה אותה במרחב המקדש.
ריח עלי הקנטה המיובשים עדין ונעים והעשן מתפזר באוויר
כמו כנפי הפרפר בריחוף קליל.

יש ימים שעלי לטוות את חוטי האור ולהפוך אותם לתדרי הצבע.
תדרי הצבע נארגים לרשת יפיפיה אותה אני מעבירה עם ינשוף כחול רואה אל מקומות רחוקים, מקומות שלא הייתי בהם אף פעם כי תמיד אני כאן ולמרות זאת כשינשוף כחול רואה עף לדרכו, נושא את הרשת של תדרי הצבע , אני איתו בכל מקום, רואה דרך עיניו במעופו, הרים ועמקים, ימים ונהרות ואז אני יודעת כי כל הדברים בדמיוני הם אמיתיים.
בקרוב יגיע החורף, כן, גם אל היער הקסום יער הנוצות הכחולות מגיע החורף. הפעם יהיה החורף שונה ועלי לטוות רשתות רבות של אור שזורות בתדרי הצבע, גם בצבעים שעדיין איני מכירה והם יגיעו - תדרי צבע חדשים תוך כדי טווית המארג. אתם תגיע מנגינה, מנגינה חדשה יפיפיה ומלאה באהבה.
ובינתיים כאן במקדש אני מתחילה, עם ריח עלי הקנטה באוויר להתכוונן ליצירה החדשה.