בחומש ויקרא נאמר:"בסוכות תשבו שבעת ימים,כל האזרח בישראל ישבו בסוכות,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה'-
אלוהיכם" [ויקרא כ"ג,מ"ב- מ"ג]
כמו כן נאמר:"אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי...ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעה ימים"[ויקרא כ"ג,ל"ט-מ]
ועוד נאמר:"חג הסוכות תעשה לך שבעה ימים, באספך מגרונך ומיקבך,ושמחת בחגך אתה ובנך וביתך.." [דברים ט"ז,י"ג-י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע התורה מצווה לחגוג את חג הסוכות על ידי ישיבה בסוכה?
ב] מה מקור השמחה בחג?
ג] מדוע אין חוגגים את חג הסוכות בחג בפסח- זמן יצאת ישראל ממצרים?
התשובה לשאלה א]
לפי הרמב"ם:המטרה שהאדם-" יצא מן הבתים לשכון בסוכות כמו שיעשו השרויים בצער, שוכני המדברות ,לזכור,שכן היה ענייננו בתחילה"[מורה נבוכים ג,מ"ג]
כלומר בחג הסוכות- הזמן בו אוספים את התבואה בשדות- יש לזכור את כל התלאות שעברו על עם ישראל במדבר.
לפי הרמב"ן: "כי ציווה,שידעו הדורות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה עימהם להפליא,ששכן אותם בענני כבוד בסוכה... להגן עליהם"[רמב"ן,ויקרא כ"כ,מ"ב]
כלומר- כדי לזכור ולהודות לה' על הסוכות שעשה להם במדבר- סוכות מענני כבוד.
גם הרשב"ם אומר הסבר דומה:"למען תזכרו,כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא ישוב ובלא נחלה,ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב"[רשב"ם ויקרא כ"ג,מ"ב]
הכוונה,כי מתוך כך שעם ישראל יזכור את הסוכות במדבר שהיו בגדר נס אלוקי,יעריכו ויודו לה' על הבתים מלאי כל טוב שזוכים לגור בארץ ישראל -ויש בכך הכרת הטוב לבורא.
רבי יצחק עראמה מסביר:"אשר בו יעזבו האנשים כל עינייני הכסף,אשר לכסף- לכסף,ואשר לזהב-לזהב,סחורות,ורוב תבואות,וכל דבר שנקרא נכסים,ויוצאים אל סוכה קטנה אשר אין בה רק ארוחה יום ביומו,ועל הרוב-מיטה ושולחן וכיסא ומנורה,שהיא התעוררות,נפלאה,שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים,כי די בהכרחי לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה,שהוא דירת עראי"
לפי דברים אלו המסקנה היא: האדם חייב לדעת שכל חייו בעולם הזה אינם נצחיים,אלא קצובים על ידי בורא עולם מראש-
חייו הם בגדר של פרוזדור המוביל בסופו של דבר אל הטרקלין- היינו העולם הבא.
מתוך כך יגיע לידי הבנה כי העיסוק בדברים הגשמיים: כסף,זהב,רכוש- אינו הדבר העיקרי בחיים, אלא יש לעסוק הרבה בדברים רוחניים- תורה ומצוות ,כמו שנאמר במסכת אבות[ו,ט]:
"...לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווין אותו,לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות,אלא תורה ומעשים טובים בלבד,שנאמר:"בהתהלכך תנחה אותך,בשכבך תשמור עליך,והקיצות היא תשיחך,בהתהלכך תנחה אותך- בעולם הזה,בשכבך תשמור עליך-בקבר,והקיצות היא תשיחך-לעולם הבא.[משלי ו]
וכן כתוב בספר תהילים על ידי דויד מלך ישראל[תהלים קי"ט]טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף: ואומר[חגי ב]לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות"
רבינו אפרים מציין בסיפרו: "כלי יקר"- "ציווה ה' לצאת מהדירה קבע לדירת ארעי כדי שיכיר בפחיתות ערכו, שאינו בעולם הזה כי אם גר ולא תושב"
ומתוך הכתובים אנו למדים כי ה' הושיב את עם ישראל בסוכות- במדבר ולא הושיב אותם בבתי אבן, למען ידעו כי הדבר מסמל מציאות חולפת והדבר נתן להם דחיפה להמשיך לנוע עד למטרה- להיכנס לארץ ישראל ולהתנחל בה.
ומתוך כך יש להסיק :שהישיבה בסוכה מסמלת בכלל את ארעיותו של האדם בעולם הזה.
התשובה לשאלה ב]
השמחה עליה התורה מצווה אותנו בחג הסוכות- היא שמחה של הודיה לה' – הכרת הטוב על כל מה שדאג לנו בעבר- במדבר הושיב אותנו בסוכות.
וגם על כל מה שדואג לנו בהווה,
כאשר אנחנו יושבים בסוכה והסכך מעלינו הוא:"פסולת גורן ויקב" – הדבר מעיד כי מי שמגן עלינו באופן תמידי- הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו,כמו שנאמר:
"כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני".[תהלים כ"ז,ה]
בזמן זה האיכר אוסף את תבואתו בשדה, כאן עליו לזכור כי הצלחתו ביבול- היא מאת ה' ואין הוא יכול לזקוף את ההצלחה על כוחו שלו בלבד.
זוהי שמחה של שביעות רצון, של אמונה בה' כי הכול מאיתו יתברך.
התשובה לשאלה ג]
על כך עונים חז"ל: כי אילו היינו חוגגים את חג הסוכות באביב- היו חושבים הגויים כי אנו
פשוט מחפשים לעצמנו מקום מוצל לשבת בו מטעמי נוחות בימים חמים.
אך, כאשר אנו חוגגים את החג בתשרי שהוא תחילת החורף- ניכרת המצווה באופן ברור: מצוות ישיבה בסוכה במשך שבעה ימים – בהתאם לציווי התורה.
לאור האמור לעיל: ניתן להסיק, כי הישיבה בסוכה היא מזכירה לנו את כל החסדים שהיטיב איתנו הקב"ה במדבר ,אך יחד עם זאת ניתן להבין כי חיינו בעולם הזה הם קצובים ואינם נצחיים- ממש כמו הסוכה שהיא זמנית.
בחג זה אנו מצווים גם לשמוח- לא שמחה רגעית ומתפרצת כמו שהייתה בעיר שושן בימי הפורים, אלא שמחת הודיה לה' על כל הטוב שעשה עימנו בעבר ודואג לנו בהווה.
יהי רצון והשמחה בחג הסוכות תמשיך לאורך כל הזמן בקרב עם ישראל.אמן ואמן.
אהובה קליין - אומנית מציירת ציורי תנ"ך. עוסקת בכתיבה מקראית- שירה, פרוזה. מאיירת ספרים.
