המשל על האיש שחלה במחלת השיכחה 

יש משל על אדם אחד שעשה עבירה חמורה נגד המלוכה, ודנו אותו לעשרים שנות מאסר עם עבודת פרך מחוץ למדינה, באיזה מקום נידח בעולם.
שהוא הגיע לאותו מקום הוא מצא שם עוד אנשים שנידונו להיות שם כמוהו, אך הוא לא ידע זאת כיוון שבדרך הוא חלה במחלת השכחה, ושכח מאיפה הוא הגיע ושיש לו אשה, ילדים ואנשים, ידידים ומכירים.
והוא חשב אז שכל העולם אינו יותר מכפי שהוא רואה את אותו מקום נידח, עם האנשים שנמצאים שמה, כי הוא חשב שהוא נולד שם,

לכן האמת שלו היא לפי הרגשתו מה שהוא מרגיש עכשיו, ואין לו שום התחשבות עם עברו האמיתי, עם מקום היוולדו, כי הוא פועל לפי ידיעתו והרגשתו.
ובאותו מקום נידח לימדו אותו חוקים ודינים ששייכים לאותו מקום, בכדי שידע לא לעבור על חוקים וישמור את עצמו מכל העבירות שכתוב שם בחוקים,
וכשהוא למד בספרי החוקים, ראה שמי שעובר על אחת העבירות , שולחים אותו לארץ רחוקה מכל ישוב בעולם,
והוא התפעל מהעונש החמור הזה, ויש לו תרעומות, מדוע נותנים עונשים כל כך גדולים,
אבל אף פעם לא עלה בדעתו שהוא בעצמו, הוא עובר על חוקי המדינה,
וכבר דנו אותו בחומרת הדין וכבר הוציאו את פסק דינו לפועל, והוא רחוק מביתוו, ואז הגיע לידו ספר שתיאר את המקום שממנו הוא הגיע וככל שהוא עיין בו יותר, כך חזר לו זיכרונו עד שהוא הבין מה קרא והוא החליט לנסות לחזור למקום מגוריו,
 
מוסר השכל: אם היינו מצליחים להסתכל על מצבנו מהצד ורואים את כל התהליך שעברנו ונעבור היינו מגלים,
שבשורשים שלנו היינו מחוברים ברצונות הפנימיים, להשפיע, יוצרים כלי קליטה משותף-נשמה אחת ותופסים דרכה את המציאות השלמה, את עולם אין סוף,
ואז עברנו עבירה, רצינו לקבל את האור, ללא כוונת השפעה וכתוצאה מכך נשברנו ונכנסנו לחוסר הכרה, חיים בגוף הביולוגי במציאות הזאת,
ועכשיו שמספרים לנו שעברנו על איזשהו חוק והחיים שאליהם התרגלו זה לא החיים האמיתיים שלנו, קשה לנו לאמין,
כדי שנחזור למצבנו ההתחלתי עלינו ליצור ביננו מערכת יחסים כמו בגוף,
 שכל אחד מתייחס לאחרים כמו לעצמו ועושה את תפקידו הספציפי, כי זה הקשר שהיה ביננו, אם נתאמץ ליצור כאלה יחסים, אז במידת ההתאמה נגלה את הטוב שמוכן לנו מהטבע.