מה שקשה בריבים, זה לא הנושא - "על מה רבנו",
אלא הרגשות השליליים שאנחנו מתמודדים איתם במהלך ואחריי ריב.
הרגשות השליליים, גורמים להפרשה של חומרים לא-כייפים מהמוח לגוף.
תופעות פיזיות ורגשיות, כמו שרירים שנתפסים ותחושת עצבות כללית, הם רק חלק מהספקטרום הזה.
לכן יש לתחום את הריבים על ידי הסכמה על כללי הזהב מראש, עם בני הזוג שלנו.
חלק מהכללים לא מתאימים לכולם – כמו ההצעה לאפשר לשני לגעת בנו כשאנו כועסים – לכן עברו עליהם ביחד ותראו מה מתאים לשניכם לאמץ.
במקרים בהם בן הזוג לא מסכים לזה, וחושב ש"זה שטויות", היה אתה השינוי שאתה מבקש לעצמך ובן הזוג כבר יהדהד את השינוי, בזמן ובקצב שלו.
לפניך הכללים ושיהיה בהצלחה!..
1. לא רבים על יותר מ-3 נושאים כל פעם.
לידיעת הצוברים: לצבור כעסים זה כמו להשאיר פצע עם מוגלה. בסוף זה יתפוצץ. הגעת ל-3 דברים שמפריעים לך ולא עדכנת את בן הזוג? זה הזמן!.
2. פוקוס על איך הרגשתי מול מה שעשית אמרת ושזו הפרשנות שלי למציאות ולא המציאות.
ההבחנה בין הפרשנות לבין מציאות, מזכירה גם למי שנעלבנפגעכועס, וגם לשני, שזה קודם כל בראש שלו.
3. בלי אולטימטום וטו עונשים.
אולטימטום = דד-ליין, ניסוח של משפטים עם המילים "רק אם ...אז..."
וטו = השליטה רק אצלי.
עונשים = החלטה מודעת לפגוע ברווחה אינטרסים של הצד השני.
4. כבוד עצמי וכיבוד בקשה למרחב אישי.
יש אנשים שצריכים להתקרר קצת לפני שיוכלו לדבר.
לפעמים זה בגלל שנם פוחדים שיגידו דברים קשים מידיי, שאחר-כך הם יתחרטו עליהם.
כשאנחנו נענים לבקשת מרחב אישי, אנחנו מכבדים את האחר ואת עצמנו.
5. מבוגר אחראי
בזוגיות, באופן טבעי, ישנה חלוקת תפקידים:
מי כועס יותר, מי מבקש סליחה בקלות, מי מבליג יותר וכו'.
תפקידו של המבוגר האחראי, יהיה להבחין בשביל השני ש"עברנו את הגבול", ש"זה מספיק לערב אחד", ש"אתה כל-כך כועס, שעדיף שנפסיק" וכו'.
מחליטים מראש מי המבוגר האחראי. החלטה כזו יש לעשות בעתות שלום :)
6. מותר לך לגעת בגוף שלי, גם כשאני כועסת.
כשאני כועסת, עדיין מותר לך להחזיק לי את היד, להציע לי חיבוק וכו'.
המגע, עוזר למוסס את הכאב.
7. לזכור שכשאני כועסת, אני עדיין אוהבת. וגם השני.
יש אנשים שכועסים כל-כך חזק, שבני הזוג שלהם מפחדים מהם.
כדאי לזכור, שבתוך המבוגר שצועק עלי כרגע, יש ילד קטן במצוקה, שמתלונן.
לזכור שהאדם הזה עדיין אוהב אותנו, יכול להקל על ה"ספיגה"..
8. לשים סטופר: רבים עד 20-40 דקות וכשהשעון מצלצל, אפילו אם זה באמצע משפט – מפסיקים מיד ועוברים למשהו נעים. חיבוק או ליטוף, מנוחה משותפת, לעשות נשימות או מתיחות ביחד וכו'.
חשוב לזכור:
כל זוג, מנסח בעצמו את הכללים שלו.
לכל תהליך של יצירה משותפת שינוי, יש זמן לא-ידוע מראש. היו סבלניים כלפי עצמכם וכלפי בני הזוג.
הכעס הוא רגש יוצא דופן, מבין שאר הרגשות, בכך שהוא מתלקח מהר, מה שמקשה את ההתמודדות עמו. לכן כדאי לדבר לפני שמגיעים ל"נקודת הרתיחה".
אם אתם רבים – סימן שאתם בוטחים באחר מספיק, בשביל להתלונן בפניו. אשריכם!
אם אתם רבים – סימן שיש על מה. כלומר: יש לכם עניין משותף. זכיתם!
כל הזוגות רבים – כלומר: אתם נורמליים :)
ותודה רבה לכל מי שתרם למאמר מניסיונו,
סיון
סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת ברפואה אינטגרטיבית
