הצלחה ומימוש עצמי - פשרה או ויתור עצמי ?
כולנו שואפים לממש את עצמנו, להרגיש שעשינו משהו מועיל, יעיל בחיינו ולא חיינו לצד החיים. כדי להגיע למימוש עצמי, עלינו להפתח ולהתפתח אישית, להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל האישי, להגשים את עצמנו : חלומותינו ושאיפותינו, להרגיש שיצקנו תוכן לחיים. מימוש עצמי היא דרך המסמנת הצלחה בחיים. כל אחד מאתנו מגדיר לעצמו מהי ההצלחה שלו ולכן זהו מושג סובייקטיבי הנקבע על פי אמות מידה ?אינדיווידואלית. הדינמיקה בחיים מפגישה אותנו בכל תקופה עם מוקדי הצלחה אחרים, בהתאם למצבנו האישי והסביבתי המשתנה.
ההצלחה שלנו בחיים היא לא מקום שמגיעים אליו, אלא זהו נתיב, מאומץ על-פי-רוב, שאנו הולכים בו. ישנם מרכיבים התלויים בנו וישנם מרכיבים שתלויים בנורמות חברתיות. החיבור המתואם בין השניים, מביא הצלחה. המרכיבים שתלויים בנו כוללים : להתאים את הציפיות שלנו למציאות, להביא את עצמנו לידי ביטוי מרבי, לפנות את הפחדים והחששות כדי להעז ולהסתכן, לדעת לעשות פשרות ולשנות תפיסות והרגלים. עלינו לסגל לעצמנו לבחון את הידע שלנו באופן ראלי, להרחיב את היכולות והמשאבים, להיות עקביים ולהתמקד במטרה, לשכלל את הביטחון העצמי ולהיות נכונים לקחת מידה מסוימת של סיכון, לרכוש אומץ, לתרגל ולהיעזר ביצירתיות לצורך הנעה מתמדת לכיוון השגת המטרה. עלינו לקחת בחשבון שחלק מההצלחות תלויות בנו וחלקן מעבר ליכולותינו. לא הכול תלוי בנו. הצלחה עוטה ופשוטת פנים. ברגע שהשגנו את מה שהגדרנו לעצמנו, הסתיים התהליך המאומץ. אנו פנויים לקראת הגדרתה והגשמתה של המטרה הבאה. השגת הצלחה גורמת לנו להרגיש תחושת סיפוק פנימית ומזכה אותנו בתגובה חיובית מהסביבה. עלינו לקחת בחשבון, שבכל עשייה יש גם סיכון לכישלון. מצב שבו לא מומשה המטרה. אף אחד אינו חסין מפני כישלון. למרות שחווית הכישלון היא קשה כיוון שזה מצב המנוגד להצלחה, ניתן לעשות בה שימוש חיובי. כישלון שממנו אנו מסיקים מסקנות, בודקים היכן שגינו, הופכים אותו לאתגר, ממנף אותנו. כך נוכל לשפר את יכולותינו והבנתינו ונהייה נכונים להתנסות שוב בחוויית ההתמודדות כדי להגשים את המטרה. נחפש דרכים אלטרנטיביות, חיוביות, מסתגלות ואפקטיביות יותר. זוהי הצלחה שנובעת מהבנת הסיבות של הכישלון. אם הכישלון גורם לנו לסגת לאחור, להתאכזב ולהרים ידיים, הרי שלא השכלנו לעשות בו שימוש מטיב ונכון לעצמנו ועם עצמנו.
מרכיב חשוב ובסיסי בדרך למימוש העצמי הוא הדעה האישית אותה אנו מגבשים במהלך חיינו (חינוך והתנסויות) והיא זו שמובילה את ההחלטות שאנו לוקחים בחיים. הדעה שלנו מתגבשת מתוך הכרת נושא ההתייחסות אליו אנו מכווננים. ישנם נושאים שאותם אנו מבינים ברמה סבירה, ישנם נושאים אותם אנו מכירים לעומק וישנם נושאים שעדיין לא גיבשנו לעצמנו דעה. ישנה דעה אובייקטיבית ודעה סובייקטיבית. דעה אובייקטיבית השואפת לאמת, מתבססת על ידע נכון ומדויק כמו : דעה הנבנית על סמך מחקרים, היסטוריה ונושאים עובדתיים. ישנם נושאים שבהם יש לנו אינטרסים ואידיאולוגיות שהופכים את דעותינו לעובדות סובייקטיביות, המתבססות על ערכים ומוסר אישי. דעה סובייקטיבית היא פרשנות אישית של המציאות שאנו נמשיך לאחוז בה, ולא בהכרח המציאות עצמה. כשאנו מאמצים דעה ונצמדים אליה, אנו חוסמים מעצמנו קבלה מחודשת של עובדות חדשות ואחרות ולכן אנו נהפכים למצומצמים, אטומים ונוקשים למציאות. מרחב הפעולה שלנו נעשה מוגבל ורדוד ואין בו תנועה, יצירתיות וחידוש. יש לנו נטייה לעמוד ולהיצמד לדעותינו ודרכן אנו שופטים את הסביבה. אנו משתמשים בדעתנו הדוגמטיות כדי להצדיק את עצמנו ולא בוחלים בכל דרך שתחזק עמדה זו. דרך זו תוביל אותנו למצב של וויכוחים ועימותים, סבל ומלחמה בלתי פוסקת. אנרגיה רבה מושקעת ומסיטה מעיננו דרכים רלוונטיות אחרות. אנו מרחקים את עצמנו מסביבתנו כיוון שהדעה שלנו מקבלת מאתנו את כל הלגיטימציה ע"י נימוקים סוגסטיביים לצדקתה. אנו מייצרים מצב של 'אני' צודק מול ה'אחר' הטועה, המרחיק מאתנו מערכות יחסים בכל התחומים החיים. אנו יכולים להזכיר לעצמנו כי דעה היא רק דעה, ולפיכך נתייחס אליה כאל כזאת ולא כאל המציאות הסופית. אם לא תהיה היצמדות, תבוא במקומה פתיחות.
הצמדות לדעה סובייקטיבית נוקשה ובלתי מסתגלת, המתבססת על השערות, תמנע מאתנו להגיע לחוויה הנעימה שבמימוש העצמי ובהשגת הצלחה. כשאנו אוהבים את האנשים שנמצאים קרוב ללבנו, כשאנו מעוניינים במעורבות חברתית וביצירת אינטראקציה בין אישית החיונית לנו, אנו מוכנים לעשות הרבה בכדי שתצליח. לפעמים זה אומר שכדי לנו לבחון מחדש את הדעה שלנו כדי לנסות ולהגיע למציאת פשרה. להתפשר זה טבעי, אך לפעמים הפשרה הופכת לוויתור עצמי.
אנחנו עושים הרבה פשרות בחיי היומיום, כיוון שזו הדרך היעילה להתקדם. כשאנו בוחרים לערוך פשרה, אנו צריכים לעשות זאת בשבילנו, מתוך עצמנו ולא למען מישהו אחר. פשרה שאנו אנוסים לקבל על עצמנו, לא תעמוד במבחן הזמן ותיהפך ל"פשרה כואבת" כיוון שצד אחד של המשוואה יוצא לא מרוצה. ויתור עצמי הוא פשרה מזויפת, שאנו נאלצים או בוחרים לוותר על חלקים של ה'עצמי' שלנו ולו רק בכדי למצוא חן ולרצות. אנו מסכימים לקבל את הדעה של מי שעומד מולנו על חשבון הדעה שלנו. אנחנו לא קשובים לצרכים, לערכים ולרצונות שלנו, ומדחיקים אותם עמוק לתוכנו. כך אנו מייצרים תחושות של חסך מצטבר, ריקנות, תסכול וחוסר שביעות רצון מהמצב הנוכחי, המייצר כעס ואגרסיות. החיים שלנו יחוו ללא סיפוק וללא מימוש והגשמה עצמית. גם פשרות שבאות מתוך השפעות של לחץ חברתי, אינטרסים ואגו, עלולות להיות מוטעות ובעלות מחיר גבוה. כשלא מצליחים למצוא את דרך האמצע, (פשרה שבאה מתוך הבנה), מערכות וקשרים עלולים להסתיים באכזבה וכעס הדדיים, או שצד אחד בוחר לסיים ולהתנתק מתוך חוסר אונים להגיע להבנות ולעמק השווה. מערכות יחסים שטעונות בכעסים מצטברים וצוברות משקעים, מאבדות מיכולתם להגיע לשינוי דעה ועמדה ולהשיג פשרה הדדית מוסכמת.
כדי לנהל מערכת יחסים וקשרי גומלין תקינים, בזמן שמתקיים פער בין העמדות, תקשורת דרך שיחה והסבר מנומק מעלים את הסיכוי לחולל פשרה ושינוי. כשהשינוי יבוא מתוך הבנה ומתוך רצון למען בניית מערכת יחסים בריאה, ניתן רק להרוויח. קל לנו יותר לעשות פשרות בנושאים שבהם נבחן וננתח את המידע שברשותנו מחדש, תוך שמת לב לפרטים המרכיבים אותו ומתוך הבחנה בין עיקר לטפל. כאשר נמצא שיש היגיון בשינוי העמדה שלנו, יהיה לנו יותר קל לממש את הפשרה באופן הכרתי, שיוביל אותנו לצמיחה מתוך שליטה מבוקרת על מעשינו.
לסיכום : כולנו רוצים להשאיר את רישומנו האישיים על חיינו ולהרגיש סיפוק ומימוש עצמי. כדי לחוות הצלחה אישית, עלינו לעבור דרך לא קלה המצריכה מאתנו גמישות מחשבתית ונכונות לפשרה. קיבעון מחשבתי יגרור אחריו השקעת אנרגיה במלחמות ובמאבקים ויחסום מאתנו את שלל האפשרויות להיפתח למציאות ואל ה'אחר'. אנו נהפך לפגיעים, מתגוננים וממורמרים ונפגע גם בעצמנו וגם בזולתנו. תהליך הפשרה היא דרך הכרתית בזמני מחלוקת, שתלויה ברצון הצדדים לנהוג זה כלפי זה בדרכי נועם תוך הידברות, הצגת עמדות והאזנה לעמדת הצד. פשרה מושכלת מוצאת את דרך המלך שלא פוגעת בנו ובסביבתנו ומאפשרת לנו הצלחה במימוש עצמי שבצדה סיפוק והנאה.
