המחאה החברתית לאן?
לא לסוציאליזם ובוודאי שלא לקומוניזם – כן לכחלוניזם בתוספת שטייניציזם
מאז הנהיג השר משה כחול את מהפכת התקשורת, הוצאות הסלולר שלי קוצצו במחצית - מ 300 ש"ח לחודש ל 150 ש"ח ועוד היד נטויה. השר שטיניץ לא הלך בעקבות קודמיו ולא מכר את אוצרות המדינה של כולנו בחצי המחיר. בניגוד למקובל במדינת השקשוקה, הוא הצליח להוציא מבעלי ההון מחיר "הוגן" בעבור אוצרות הטבע והתוצאות של פעולה זאת ישפיעו על גורלנו וגורל ילדנו. ולאחרונה הורידה ממשלה בישראל את פערי התיווך של חברות הדלק והשמים לא נפלו.
למימוש התביעות לצדק חברתי אין צורך להטיל מיסים, להגדיל את תקציב המדינה, או להגדיל את הגרעון ואפילו לא לקצץ בתקציב הביטחון. צריך רק למחזר את שיטת כחלון/שטיניץ.
מקום המדינה אנו עדים לריטואל קבוע: האזרחים בוחרים כנסת, הכנסת בוחרת ממשלה והממשלה בוחרת טייקונים, שלהם היא מוסרת את רכושנו וגם את כוח ההשפעה על מה שקורה במדינה שלנו ויעידו מאות הלוביסטים שמתעשרים מעבודתם בכנסת ישראל.
הטייקונים שלנו, בדומה למה שנקרא אוליגרכים במקום אחר, מקבלים לניהולם את אוצרות המדינה במחיר אפסי והם ממנפים את המתנה שנתנה להם המדינה בהלוואות שערורייתיות שנותנים להם מנהלי הקרנות הציבוריות, הלוואות מכספי הציבור כמובן, לא מכיסם חס וחלילה.
ומה עושים הטייקונים עם הכסף שלנו? הם פונים לכל מיני יועצים, בבות וקוראים בקפה למיניהם ומשקיעים את כספנו ב:
- לס וגס;
- מגרשי גרוטאות, שעליהם הם משלמים מחיר של מכרות זהב, ברומניה, או השד יודע היכן;
- במקרה הטוב שוויץ, ניו יורק ולונדון.
כשהטייקונים האלה מפסידים את כספנו הם לא מוותרים על משכורות העתק שלהם ושל מקורביהם, לא מפסיקים את דמי הניהול השערורייתיים ולא מכניסים את היד לכיס שלהם, אלא לכיס שלנו - הם עושים לנו תספורת.
המונופולים שלהם גורמים לכך שאנו משלמים יותר מידי על שירותי הבנקים, עבור החשמל, הקוטג' וכמובן מחירי הדירות.
אנחנו לא גומרים את החודש והם לא גומרים לחגוג.
השנה ראינו נס! בפעם הראשונה בתולדות המדינה, קמו שני שרים שהחליטו לעשות מעשה וראה זה פלא שר אחד קיצץ את מחירי מונופול התקשורת הסלולרית בחצי, השני קיבל מחיר כפול ומכופל עבור אוצרות המדינה והוריד את פער התיווך של חברות הדלק.
לא צריך להעלות מיסים, לא צריך להגדיל את הגרעון, ואפילו לא לקצץ בביטחון. לא סוציאליזם ובוודאי לא קומוניזם. יש לעשות רק מעשה כחלון ושטייניץ.
לתשומת לבו של הפרופסור הנכבד ויישר כוח לארגוני הסטודנטים שנטלו את המושכות לידיהם.
ד"ר עילם זהר
פנסיונר של אונ. חיפה
