"הרחוב הרוסי" הולך ימינה - למה זה קורה? - יורי גנקין
בראש ובראשונה אנסה להסביר מדוע צמד המילים "הרחוב הרוסי" מופיע במרכאות בכותרת. הסיבה לכך היא שכיום כבר לא ניתן לדבר על ציבור המצביעים שהגיע מחבר העמים כעל קבוצה הומוגנית שרק מחכה לפוליטיקאי על הסוס הלבן. יותר משני עשורים עברו מאז שהגיעו לכאן ראשוני העולים במסגרת העלייה הגדולה מחבר העמים ובעוד שבעבר התאפיינה הצבעתם במימד סקטוריאלי – כיום אלו הם אינם פני הדברים. ואף על פי כן, יש מידה רבה של אמת בכך שחלק לא מבוטל מהעולים משתייכים לצידו הימני של המתרס הפוליטי. הגיע הזמן להבין למה.
הדבר החשוב ביותר הוא המורשת הפוליטית הסובייטית אשר השפיעה במידה רבה מאוד על התפיסות והערכים שלאורם גדלו העולים אשר חלקם הגדול הגיע בשלב מאוחר יחסית של חייהם לישראל. אלה שהגיעו בגיל צעיר (כמוני למשל – 4.5) ינקו חלק גדול מהתפיסות הללו מהוריהם. אז למה הכוונה?
אחרי עשרות שנים של דיכוי פוליטי ואזרחי מתמשך למדו אזרחי ברית המועצות לשעבר לא לסמוך על אף אחד ולחשוד בכל אחד. האם אפשר להאשים דור שלם של אזרחים שגדל במערכת שתגמלה את כל מי שהלשין על משפחתו, חבריו ומכריו לק.ג.ב – התשובה, עושה רושם, ברורה מאליה. למי מכם שראה את הסרט "חיים של אחרים" המציג את מציאות החיים המזרח-גרמנית בתקופת השטאזי יבין בדיוק במה מדובר.
זוהי בדיוק הסיבה לכך שבכל פעם בה מועלה לדיון הסכסוך הישראלי-פלסטיני מביע חלק גדול מאוד מהעולים חוסר אמון מובנה בצד השני, חוסר אמון שמקורו בשני עשורים עקובים מדם והבטחות שווא מצדה של ההנהגה הפלסטינית – החל מערפאת וכלה באבו-מאזן, שלא נדבר על הנייה וחבר מרעיו. העולים מברית במועצות רוצים שלום לא פחות מזהבה גלאון – רק שבניגוד אליה הם פשוט לא קונים את הבטחות השווא של הצד השני בדבר נכונות לחיות זה לצד זה באושר ועושר שהרי ברור כי כל הסכם הינו בבחינת פתרון זמני עד אשר "היישות הציונית" כהגדרת המדינות הערביות – תחדל מלהתקיים. ואם כבר בהנייה עסקינן הרי שלא ניתן להתעלם מהתמיכה הציבורית הגוברת של העולים למבצעים צבאיים רחבי היקף דוגמת "חומת מגן" או "עופרת יצוקה" – התמיכה הזו נובעת מהאמונה בצורך להשמיד את ארגוני הטרור כליל כמאמר הפסוק "הקם להרגך – השכם להורגו".
בל נשכח כי ציבור העולים הגיע לישראל מברית המועצות, אחת משתי המדינות המשפיעות ביותר בזירה הבינלאומית לאורך תקופה של כ-40 שנה ועד תום המלחמה הקרה. באופן טבעי, התודעה של האזרחים כתוצאה מכך היא לטוב ולרע תודעה מעצמתית ומעצמה חייבת לעשות הכל על מנת להגן על עצמה, גם במחיר של דעת קהל שלילית כי במלחמה כמו במלחמה – אין מקום לפשרות.
בזירה הכלכלית-חברתית יש לזכור גם כי ציבור העולים סולד במידה רבה מכל דבר שממנו נודף ריח חריף של סוציאליזם. אחת הקריאות הציבוריות הפופולריות ביותר בתקופה האחרונה בישראל היא זו של מדינת הרווחה. לאזרחי ברית המועצות לשעבר יש אנטוגוניזם מובנה למושג מדינת רווחה ודומיו משום שהוא מזכיר להם את האידיאולוגיה הקומוניסטית הכושלת שנדונה לכישלון ידוע מראש. אז ברור שיש מרחק לא קטן בין מדינת רווחה לקומוניזם נוסח סטלין אך מדינת רווחה כמו זו שמבקשים לקדם מנהיגי המחאה החברתית בישראל היא לא יותר מחזון אוטופי שאינו עולה בקנה אחד עם החשיבה הפרגמטית שאותה מאמצים העולים.
ולבסוף, מה הופך את אביגדור ליברמן לאב-טיפוס הכי קרוב באופן יחסי למנהיג המועדף על ציבור העולים (בניגוד למקובל לחשוב לא כל מי שנולד בחבר העמים מצביע לליברמן – רחוק מכך). התשובות הן: תקיפות, אמינות והחלטיות. כידוע, ליברמן תמיד אומר את מה שהוא חושב – עמדותיו החד-משמעיות ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני לא משקפות, אליבא ד'"הרחוב הרוסי" סרבנות שלום כי אם ראייה מפוכחת של המציאות, לפיה בסופו של דבר מדובר על משחק סכום אפס – או אנחנו – או הם.
ליברמן נתפס כאדם אמין, אדם שפיו וליבו הינם שווים ולכן ליברמן עצמו עושה כל שביכולתו על מנת שיוכל להציג לבוחריו (שכבר מזמן לא נמנים אך ורק על ציבור העולים) גליון הישגים התואם את ההבטחות שהשמיע לפני הבחירות. בהקשר הזה בנימין נתניהו הפך במידה לא מבוטלת ל"שרוף" בעיני דוברי הרוסית משום שאצל ביבי הקשר בין ההבטחות למציאות – מקרי בהחלט. זו גם הסיבה שחלק גדול מאוד מעולי חבר העמים תמכו באהוד ברק, מתחרו של נתניהו, בבחירות 1999. התכונה האחרונה היא ההחלטיות וגם כאן זוכה ליברמן ליתרון ברור על פני כל מתחרה אחר: הססנות והיעדר נכונות לקבל החלטה אינם מתאימים לנבחר ציבור, לא כל שכן לראש הממשלה אשר מופקד על חייהם ובטחונם של מיליוני אזרחים. מזכיר לכם מישהו?
לפוסטים נוספים היכנסו לבלוג שלי - ריאל פוליטיק - הבלוג של יורי גנקין
מתמחה במתן ייעוץ בתחום המיתוג האישי והעסקי. מנהל בלוג פוליטי בכתובת: http://www.yurigankin.com בוגר תואר ראשון במדע המדינה ותקשורת ותואר שני בדיפלומטיה מאוניברסיטת תל אביב.. לשעבר עוזר ליועצה הפוליטי הבכיר של שרת החוץ ציפי לבני, עוזר אישי למנהל האגף לקשרי חוץ באוניברסיטת תל אביב ומנהל תוכן בחברת TOP-G העוסקת בייצוג בכירים.
