איך לאהוב את עצמך? איך לא להיפגע? (חלק א) 

איך לאהוב את עצמך? איך לא להיפגע? (חלק א)

ליאור עלמא וקסלר

המציאות כל הזמן מביאה לפתחינו הפתעות. חלקן טובות. חלקן פחות טובות. ואת זה אין אנו יכולים לשנות. אך בכוחנו לעשות שינוי בפגיעות שלנו כלפי העולם ובאופן בו אנו תופסים את המציאות ואת "העובדות".

הדבר הראשון הוא שאנו נוטים להקשיב לאחר כשעצבנו חשופים. אז אנו חשופים לפגיעה. מה היה קורה אם היינו יכולים שלא להיפגע? מה אם אומר לכם שביכולתכם שלא להיפגע?

האדם על פי רוב מדבר מתוך עצמו (לרובנו אין נטיה לפגוע באחר). האדם מדבר את מה שמטריד אותו, מה שקשה לו, מה שהוא מצפה. מה שהאדם אומר זה "שלו" (ולא "שלנו"). תחשבו למשל מה קורה שכקר לכם – לאחד קר לשני זה בסדר. המתלונן על קור מביע את תלונתו הוא ולא את אי-תלונתנו.

סיפר לי מרצה אחד להנדסה שסטודנט שלמד באותו יום שיעור קרוב בחומר לשיעורו הביע את התבלבלותו בין השיעורים שלדעתו אמרו את המידע המנוגד. הסטודנט המשיך וטען שהוא חשב שהמכללה איכותית ורמתה גבוהה. המרצה כמובן היה יכול להיכנס למיגננה או להיפגע או לחילופין להגיד שהמרצה השני לא יודע על מה הוא מדבר. לא?

לעתים קרובות נגלה שהאדם האחר לא דיבר ישירות אלינו, אלא על עצמו. בואו ננסה לברר מה הסטודנט רצה לומר: אם נקשיב טוב הוא ביקש להבין. לדעת. לסדר את הסתירות. הוא אמר "באתי ללמוד במקום איכותי ואני יוצא פחות יודע"...

הנטיה שלנו לשמוע את דברי האחר דרך "האני" שלנו – מכשילה אותנו. על פי רוב האחר פונה אלינו כדי לשתף, לחפש פתרון, לדעת אם יש לנו ידע על מצבו, לראות אולי אנו שותפים לו בדעה או בידיעה, לעשות ונטילציה. הוא לא מתכוון להתלונן או להישמע מתלונן. (כמה פעמים קרה לנו שאנו מדברים וחוזרים בנו כשאנו מבינים שהאחר הבין אחרת ממה שהיה בכוונתנו?). 

כשאנו מסוגלים להפריד את דברי השני מ"הדברים של האני שלנו" – אנו מסוגלים להיות שם באותו רגע בנוכחות מלאה ולענות לשני ממקום ברור, מידע, ולא ממקום פגוע ורגשי. בואו נחזור לסטודנט ההוא: כשהמרצה לקח צעד אחורנית עם עצמו, ולא חשב שלסטודנט יש טענה כלפיו, הוא ענה לסטודנט שהוא היה רוצה לעסוק בכך בשיעור הבא, כי מאוד חשוב לו לתת תשובה מלומדת ומוסמכת ולהביא דוגמות. הסטודנט הסכים, וכך חזר המרצה לשיעור הבא והתחיל את השיעור עם התשובה המלומדת והברורה. הוא הראה שטכנית שני המרצים מדברים ידע מדויק, רק שכל אחד בא להסבר מכיוון שונה. גם אלי פנו סטודנטים לא אחת כי יש להם תהיות, אי הבנות, פער בידע וכו'. במקום הזה אני תמיד לוקחת צעד אחורנית בתוך עצמי – ומזכירה לעצמי שהסטודנטים באו כדי ללמוד. כדי להחכים. כדי לקנות ממני. ידע שיש לי לתיתו. ומהמקום הזה אני מעודדת אותם להמשיך ולשאול ולתהות ולבקש עוד מידע. ואני יודעת שאם הם שואלים זה אומר שלא הייתי מובנת או שלא הייתי עמוקה מספיק בעבורם. וממקום כזה ובגישה כזו – מרצה אף יכול להיות גאה, שאלו תלמידיו.

איך אני יכולה? בואו אגלה לכם:

• זכרו שרוב האנשים בעולם הם טובים, ושכוונותיהן המקוריות טובות. לרובם אין כוונות לפגוע בנו באופן אישי ואין כוונות שליליות.
• כשמישהו מתלונן-מקטר-לא בטוב – זה "שלו", ולעתים קרובות אין למענות קשר אלינו. הרי כולנו מכירים את המצב שכשמרגיזים אותנו בעבודה אנו חוזרים קצת טעונים הביתה... ואז כלמיני דברים יכולים להרגיזנו בקלות. או כשמישהו חתך אותנו בכביש ואחר כך שעות אנו נסערים מכך.

איך עושים זאת: מדמיינים שאנו דמויות מצוירות, ויוצרים בועה ליד הפה של האחר. לתוך הבועה הוא מדבר ומילותיו אינם עפות עד אלינו...). עשו זאת כל יום, כמה פעמים שאתם יכולים.. עד שזה יהפוך להיות טבע שני.  

• כשאנו ב"רגשי" יכולתנו להועיל לעצמנו ולאחר קטנה יותר. כשילדכם נפצע לפני שתי דקות – אנו יכולים להיות בלחץ אתו, לבכות ולצרוח, או שאנו יכולים להפריד ולהבין שהכאב שלו – ובמצב זה להיות עסוקים בלעזור, לפנות, לטפל, ולהיות משענת. אנו איננו משענת כשאנו בעצמנו כואבים את כאבו.

איך עושים זאת: כשבוכים לידכם – הקשיבו לנאמר ולא לטון או להבעות הפנים..

• היכולת לקחת צעד לאחור בתוך עצמנו מאפשר לנו להיות במצב בו אנו מקשיבים עניינית לשני, ומסוגלים להיות במקום בו מצד אחד איננו נפגעים ומצד שני עומדים לרשותו ומספקים לו את מה שנדרש לו.
• ההפרדה והצעד לאחור גם מגינים עלינו. הם מאפשרים לנו להיות במיטיבכם במקומות שלא תמיד קל להיות בהם.
• גם אם לעתים ייתכן שהטענה היא כלפינו – כשאנו ברגשי, בטעון והנפגע  היכולת שלנו להתמודד באמת עם המציאות קשה לנו. אנו נכנסים למיגננה, מבשלים "נקמה" או תגובה, האגו שלנו נכנס לפעולה ולבסוף מטענה קטנה שיכולנו לראות איך מתגברים ואיך מתקדמים אנו בעצם מכינים עצמנו למאבק ולמלחמה.

איך עושים זאת: מקשיבים היטב ומחליפים את המילה "את/ה" במילה "הוא/היא". ככל שתעשו זאת יותר תוכלו להוציא את עצמכם מהמשפט של האחר – להתייחס לנאמר ואז, אחרי שנמצא הפתרון, לחזור ולענות ממקום ברור, חף מרגשי, וענייני-מקצועי.

מילה אחרונה:

אהבו את עצמכם – עשו הפרדה בין חומריו של השני ובין חומרים שלכם!!

 (המשך יבוא)