מדוע מתרסקות מניות הטייקונים ?
הציבור בישראל נוהג כמו עדר, אך גם גוף שכזה לומד, אם כי בדרך הקשה.
נראה שאפשר לעבוד על אחד ועל אלף, אך קשה לעבוד על כולם למשך כול הזמן.
מה חשבו חברות האחזקה והטייקונים בראשם - שאין גבול ואין סוף למינוף ?
הציבור בחושיו החדים, מבין שישנה כאן בעיה לא קטנה למספר טייקונים וגם "ההרגעות" של האוצר ושל גורמים בנקאיים, רק מאיצים את הפאניקה ואת ההפרדות מהניירות שלהם.
אחוזי התשואה הגבוהים על האג"ח, רק מסמנים אותם יותר ויותר כאגרות זבל, אשר פירעונן מוטל בספק.
חברות האחזקה הגדולות לדוגמת אי.די.בי של דנקנר, אומנם מחזיקה ברשותה נכסים טובים אשר בקופתם מזומנים לרוב, אולם גם הציבור מבין שהחגיגה של דנקנר נמצאת בתחילת סופה.
הלחץ על הקבוצה, אשר כוחה בכוחה קרי במונופול/קרטל אשר היא שייכת אליו, מתחיל לתת את אותותיו.
זה התחיל בסלקום, אשר תמצא בתחרות לאורך שנים ואשר נמצאת כעת בצומת לא פשוטה, מאחר והטכנולוגיה שלה מיושנת יחסית ובעלי הבית העדיפו לחלוב אותה עד תום בדיבידנדים אדירים, מה שיחייב אותה להשקיע סכומים אדירים, אשר מקורם הצטמצם.
זה ימשיך עם כלל ביטוח, אשר הם יאלצו להיפרד, דרך שופרסל אשר גם רווחיה ירדו בגלל מחיריה הגבוהים ובשל התחזקות הרשתות הפרטיות הזולות, דרך השקעות נדל"ן מוזרות בלאס ווגאס, דרך מונופול המלט אשר יאלץ לקבל יבוא מתחרה ועוד.
בקיצור הציבור אינו כזה כסיל ואוויל.
גם טייקונים אחרים, הולכים ומסתבכים אם זה מוטי זיסר ואו בן דוב, אשר מיהר למנף ולהקיף את עצמו ואותנו בנכס סלולארי, אשר הולך ומניב פחות ובעתיד הרבה פחות.
לציבור יש את המחושים שלו ובהתאם לכך הוא פועל ולכן גם מניות הבנקים יורדות, אפילו מתחת להון העצמי שלהם, דבר שכלכלית מנוגד להיגיון.
בעולם של אי וודאות כלכלית לצד שינויים פוליטיים לא מבוטלים, מי הראוי להקטין את שיעור החשיפה להרפתקאות ולכול מיני טייקונים/סלבריטאים אשר הפכו לחלק בלתי נפרד ממדורי הרכילות והפנאי.
טוב יעשה הציבור אם ידיר את רגליו מהמניות של החברות הממונפות, שהרי כול ילד יודע שהלוואה צריך גם להחזיר ונקווה שגם הלווים יודעים זאת.
יובל לובנשטיין, יועץ בתחום הקמעונאות ומוצרי הצריכה מלווה חברות בתחום בכל הקשור למיזוגים ורכישות. שימש במגוון תפקידי ניהול בכירים ברשתות מובילות בישראל כמו שופרסל והום סנטר
