ישראל מתיימרת להחשיב את עצמה כמדינה ליברלית ודמוקרטית, הנוקטת במגמת שוויון לשני המינים, קבלת השונה, וגילוי סובלנות וסבלנות כלפי האוכלוסייה כולה. לא בטוח כי השאיפה האידאלית הזו תואמת את המציאות בה אנו חיים, גם בשנת 2011, ויהיו כמה שאף ינמקו ויוסיפו, שאנו חיים במדינה פרימיטיבית ואף גזענית.
אין צורך להעלות על הכתב את הנתונים הלא מרשימים המבטים אי הזדהות וחוסר קבלה לאחר הפיגוע הקשה במרכז ההומו לסבי בלב ליבה של האומה, תל אביב. אמרו שקיצוניים לא חסר,שהוא זרע סורר ולא מייצג, ואפילו לא טרחו לתפוס את הרוצח.
יתרה מכך, מועדון ה"בר נוער" המזוהה עם הקהילה לא רק שניזוק מהאירוע ודייריו החלו חוששים לחייהם, ובימים אלה, משלא נאספו די תרומות, נסגר לחלוטין.
אמנם עדיין לא שמענו על סיפור של אפליה על רקע העדפה מינית, אבל אולי זה רק משום שקשה להוכיח כי לסבית לא התקבלה לעבודה או פוטרה לאחר שהצהירה בגלוי על משיכתה לנשים. מצד שני, גם על אפליה מתקנת טרם הספקנו לשמוע, דרוש תקדים.
אמנם אין סיבה נראית לעין להעדיף לסביות על פני עובדות סטרייטיות, אלא אם מדובר בסיכון התאהבות והתלהטות יצרים במקום העבודה, עדיין, יש שיימנעו מהעסקתן, לא כל שכן, יצירת קשר עם מי שמזוהה כלסבית.
לא בטוח שמדובר בגזענות לשמה. אם כי גזענות נובעת לרוב מחוסר מודעות ואי הכרת השונה, ומכל מקום יש להבדיל בהכרח בין סלידה ממגזר כלשהו, על רקע צבע עור, מין, או נטייה מינית וכיוצא בזה, לבין הוקעתו וגרימת נזק נפשי או כלכלי לאדם המשתייך לקהל זה. כלומר, אתה יכול לבחור למי להתחבר, וזה בסדר אם אינך מעוניין להיות מכרו או רע של השונה מימך, אבל אין לך סיבה מצדקת לפגוע בו. גזענות כלפי הומוסקסואלים כמו גם לסביות, עשויה להיות פוגעת אף יותר. לא די בכך שאדם שיצא מהארון מתמודד כל יום עם מבטים, תסכולים וחששות בביתו ובין משפחתו, הרי שאין לו צורך בגישה כזו גם במקום עבודתו ובין מכריו.
סטודנטית לתקשורת וייעוץ ארגוני, בת 28, אוהבת להביע דעה ויש לי לי תמיד יותר ממילה אחרונה לומר.
