בני זוג המתקשים בתקשורת רגשית- האם אפשרי בכלל לחיות יחד? 

נכתב בלשון זכר ומתייחס לשני המינים 

אתם אוהבים, אתם מפנטזים על החיים יחד, אתם רוקמים תכניות לעתיד המשותף והמאושר שלכם, אבל.. האם הוא באמת בן הזוג הנכון עבורכם?

 כשאתם אוהבים מישהו, אתם שמחים לעשות כל מאמץ בכדי להתקרב אליו, בכדי ליצור שותפות רגשית, שותפות גורל אם תרצו  ובעיקר בכדי לחוש את התחושה האמיתית של יחד.

לעיתים אתם מבחינים בסימני אזהרה שמאותתים לכם שדברים לא מתנהלים נכון ושאין ממש התקדמות רגשית, ובכל זאת ממשיכים לנסות, ממשיכים לקוות ומניחים שעם הזמן  דברים ייראו אחרת. 

אנשים רבים מתחברים ואף מתחתנים עם בני זוג שמתקשים מאד להיפתח רגשית או שכלל לא מסוגלים ליצור שותפות רגשית אמיתית.

הסיבה לכך היא שקשה לזהותם מיד, לעיתים זה לוקח אפילו כמה שנים עד שמבינים שאין כאן סיכוי אמיתי לקשר שמבוסס על רגשות.

 מדוע כל כך קשה לזהות את המתקשים רגשית?

 אתחיל בכך שהם יודעים לפעמים לחקות את סגנון החיים של האנשים "הרגילים".
הם עושים דברים שכן מראים על רצון להתקרב, הם מתנהגים בצורה הגיונית ונעימה ולעיתים אף מביעים רגש מסויים שמעיד על קירבה.

אתם אפילו יכולים לתפוס אותם מזילים דמעה בסרט, יכולים לראות אותם נסערים או עצובים ולסיק מכך שהם מאד מחוברים לרגש שלהם.

 סיבה נוספת שמקשה על זיהויים קשורה לאגו שלנו, ובעיקר ולחוסר מודעות לנושא.

אנחנו האוהבים, לא מסוגלים להבין או להאמין שלא נוכל לחדור לליבו של המתקשה להרגיש ולא משנה כמה נסיונות יצירתיים נגייס לטובת העניין.

קשה לנו לתפוש שלא נוכל באמצעות שיחות נפש, חוויות משותפות , מבטים  חודרים ואפילו בכי , לגרום לצד השני להתקרב אלינו, לשמוח בשמחתנו או להתעצב בצערינו. 

המתקשים להרגיש יכולים להקסים לא פחות מאנשים רגישים-

הם יכולים להקרין המון סקס אפיל , הם אולי מאד נחמדים, מאד מנומסים, אינטליגנטים , בעלי חוש הומור ויכולות מגוונות.  לכאורה יש בהם הכל, אבל אין בהם את הדבר הזה שבזכותו אתם נעשים  זוג. 

אתם וודאי כה עסוקים בלתת ובלחיות את החיים הרגילים , ומתעלמים לפעמים במכוון מדברים שנראים לכם מוזרים בהתנהגותו של המתקשה ברגשותיו.

אתם באמת אוהבים, נתתם המון מזמנכם בתקווה שדברים ישתנו, וקשה לכם לוותר ולהשתחרר, קשה לכם להודות שטעיתם, קשה לכם לעזוב את מי שהשקעתם בו כל כך הרבה, ויותר מכך, קשה לעזוב מישהו שלא עשה משהו במכוון , שאין בו רוע, ושאולי אתם אפילו מרחמים עליו ורוצים להושיע אותו. 

אתם מעדיפים להיסחף אחרי האהבה שלכם ולראות את המציאות כפי שהייתם רוצים שתהיה.

 אבל... אתם לא יכולים , לא באמת, לעזור לבני זוג שלוקים בחוסר יכולות רגשיות, מכוון שלא תמיד זה אפשרי, לפעמים בעיית חוסר הרגש או הרגישות נובעת מסיבות עמוקות שנוצרו בילדות , סיבות גנטיות, או התנהגות שמעידה על סוג מסויים של אוטיזם . 

אנשי מקצוע המתמחים בנושא יכולים אולי לחולל שינוי מסויים אם בכלל , אבל לשם כך צריך האדם המתקשה ברגשותיו, להודות בקושי שלו והביא את עצמו ברצון לטיפול שיכול לארוך זמן רב. 

 מה שכתבתי אולי לא נושא בשורה אופטימית , ואולי כן, השאלה כיצד מתסכלים על כך(-: