מנכל ובעלים - מרגיש לבד? 

מנכ"ל ובעלים – מרגיש לבד?

כן, זה קורה. הקמת עסק מאפס. במו ידיך בנית אותו. התחלת לבד או עם שותפים. נפרדת מהם בטוב או ברע. שנים שקרעת את עצמך. הבאת עובד ראשון, ועוד אחת, ועוד. גדלתם, החברה ואתה. שמחת על כל רכישה ראשונה של לקוח. התרגשת מכל התעניינות במוצרים. שרדת ימים קשים. נהנית מטובים יותר.

אתה מנכ"ל ובעלים של חברה, יש לך עובדים ומנהלים תחתיך – ואתה מרגיש כמו הרקולס כשהוא מחזיק את כל כדור הארץ על כתפיו. הרקולס – אבל עייף. ובודד.

בתחילת הדרך

המוטיבציה שלך הייתה בשיא. רצת, פעלת, יצרת, מכרת, ספרת, עשית – כמעט הכל מהכל! ההצלחה מילאה אותך. החשש מילא אותך אדרנלין ובחרת – להילחם!

גדלת – גייסת אנשים ראויים, לימדת, דחפת, שיבחת. יצרת בהם את המוטיבציה.

ולמה פעלת על מנת ליצור בהם את המוטיבציה? כי הבנת שהקיום של העסק שלך תלוי בהם כמעט כפי שהוא תלוי בך! שיתפת אותם במטרות, חלקת עמם כאבים ופחדים. רתמת אותם לעשייה שלך.

הבנק התקשר מדי פעם. הגעת אליו תכופות על מנת להסדיר אשראי. למדת הרבה על התנהלות של עסק מכל הבחינות השונות. למדת שעסק הוא לא רק כסף נכנס וכסף שיוצא. הוא הרבה מעבר.

בהמשך

המשכת לגדול, בזכותך ובזכותם של אנשיך. התרחבת לשווקים חדשים. למגוון מוצרים או שירותים רחב יותר. גייסת עוד כוח אדם. מינית מנהלים תחתיך. האצלת סמכויות מסוימות. רכשת מלאים אולי. כבר הרגשת מנהל "גדול" עם עסק גדול להריץ.

ולפתע, התחלת להרגיש – שהם לא מבינים אותך. כל האנשים הללו שעובדים עמך. הם פתאום באים בדרישות להעלאת שכר. הם פתאום באים בדרישות לקנות את זה, ולשכור את זה, ושתשלח אותם לחו"ל לתערוכה, ושתקצה להם גמול השתלמות, ושצריך רכב חדש, ומה עם איזה בונוס? ואיזה יום כיף לעובדים? וצריך עוד כוח אדם כי אנחנו מפוצצים עבודה!

ונכנעת לחלק מהדרישות. ולא נכנעת לאחרות. והגישה קצת השתנתה מול "מוצצי הדם" הללו. וקצת התרחקת. וקראת להם: זה המצב – תתמודדו! כי אתה מתמודד עם המצב הכבד ביותר – כל העסק הזה על כתפיך. אם ייפול – תיפול עמו. והעובדים – הם שכירים. הם מקבלים את שלהם בסוף החודש. הם מקסימום ימצאו עבודה חדשה.

ואתה לבד. בודד במערכה. כי אף אחד לא מבין אותך. כי הוצאת כל כך הרבה אנרגיה כדי להניע את העסק ואת עובדיו – ולך אין אף אחד שייתן אנרגיה כזו. המשכורת שאתה מביא הביתה כבר מובנת מאליה עבור בני ביתך. החברים שלך מבינים שאתה מנכ"ל מצליח ושלא חסר לך כלום. כבר מזמן לא קיבלת "כל הכבוד" ממישהו. מזמן לא היה לצידך מישהו שהבין באמת מה אתה עובר. את הלחצים. את השאיפות. לך אין את מי שיעזור לך להגשים אותן חוץ מעצמך.

זה לא קל. אתה מרבה להיאנח. לחשוב על החופשה הבאה שלך בתאילנד – בטן גב בחוף. מפחד מכל פ"ע שמבקש מנהל או עובד – שמא לא ידרוש ממך עוד משהו שעולה כסף, או יגזול מזמנך העמוס לחינם.

אלו תסמינים, יקירי, כי "שפכת לאגר".

ובמצב כזה

אתה מקרין על המנהלים שלך. על העובדים כולם. הם לא טיפשים – כמה שתנסה לשחק ש"הכל כתמול שלשום" – זה לא. הם מזמן לא קיבלו פירגון אמיתי. הם מזמן לא מרגישים כמה הם חשובים לך. הם מרגישים בדיוק כמוך – שאתה לא מבין אותם. שאתה לא מקנה להם כלים כפי שצריך. שאתה לא מבין שמנהל זה לא תואר, אלא אדם שממלא בעשייה את הפועל מנהל. ומנהל זה מקצוע שדורש עבודת ניהול. ועבודת ניהול היא בסופו של יום: "לגרום יום יום, לכל העובדים שלך לחזור לעבודה עם שיא המוטיבציה!"

אנשים עומדים לעזוב אותך. אתה ממאן לראות את זה עד שזה טופח על פניך. ההוצאות שלך גדלות פי כמה מהבונוס הקטן או הזמן הקצר שיכולת להקדיש להקשבה – כי עליך לגייס חדשים ולהכשיר אותם. וממש אין לך כוח להתחיל הכל שוב מחדש.

ומכאן – חברות מתחילות לדעוך. לעיתים עד סגירתן.

ולמה?

• כי כבעלים, שכחת, שמנכ"ל הוא תפקיד שניתן לתת לאחר בעת הצורך ומתוך אחריות לעסק שלך ולעצמך. שפכת לאגר? תן למישהו אחר לבצע את התפקיד טוב ממך.
• כי לא חשבת על כך, כבר בשלב הצמיחה, שכדי לבנות עוד קומות לבניין יש לחזק את היסודות קודם כל. והיסודות – אלו אנשיך ומנהליך בארגון. והיסודות – זו סביבת העבודה שאתה מעמיד עבורם. והיסודות – זה הפיתוח האישי של אותם אנשים ולא רק בתוך תפקידם. והיסודות – הם הכלים שאתה נותן להם על מנת לרוץ במרתון האינסופי של העשייה.
• כי שכחת – שאנשים מונעים ממשמעות ולא מכסף.
• כי שכחת – שבעל המאה הוא בעל הדעה – אבל הוא לא מנהיג אם הוא לא נוהג כמנהיג.
• כי חשבת שאם הצלחת עד כה כל כך יפה – אתה כבר יודע הכל – ולא הבנת שאתה לא – ושיש לך עוד המון מה ללמוד.
• כי לא הבנת, שהעובדים הפחות טובים, אולי יישארו לנצח. אבל אלו שיש להם הרבה יותר לתרום – יחפשו מקום שבו נותנים להם להרגיש שזה לא מובן מאליו.

החברה שלך בצמיחה? בבגרות? עכשיו זה הזמן להתייעץ ולטפל בעצמך – כדי להמשיך להעלות את הגרף, לשמור על המוטיבציה והעניין – ולא לתת לעצמך ולחברה לשפוך לאגר. מאוחר יותר – זה יהיה ארוך, כואב ויקר יותר.