למה אתם לא רוצים להיות מאושרים? 

אחד הנושאים שהאנושות מרבה לדבר עליו לאורך כל ההיסטוריה הוא מהו אושר - ואיך ניתן להגיע לדבר ה"נשגב"הזה?
ומה אם אני אגיד לכם שלא כל בני האדם מעריכים ורוצים אושר ושמחה? קרוב לודאי שאתם מרימים עכשיו גבה אחת (או שתיים) ושואלים את עצמכם: "האמנם?".
יש אנשים שלא רוצים להיות מאושרים – אלא רוצים להרגיש תחושת וודאות ובטחון.
זאת הסיבה שיהיו כאלה שיעשו דברים שיפגעו באושר שלהם באופן קבוע כי הם מפחדים מכך שהם לא יצליחו לשמר את האושר לאורך זמן – ואנשים פוגעים אפילו בערכים שחשובים להם רק כדי לפגוש את הצרכים הבסיסיים האנושיים שלהם.
יש אנשים שבשבילם – "אם אתה מאושר – אז אתה לא משמעותי בחיים", כי אתה לא פוגש את מורכבות החיים. 
אנשים מהסוג הזה לא רוצים להיות שמחים ומאושרים. הם מעדיפים למלא את הצורך הבסיסי האנושי של להיות משמעותיים וחשובים ולהבין את המורכבות של החיים שגורמת להם להרגיש כך. 

אושר ושמחה – הם ערכים ו- ודאות – היא צורך.

אנשים פוגעים בערכים שלהם – כדי לפגוש את הצרכים הבסיסיים שלהם.
בואו ותעשו איתי תרגיל קצר: קחו דף ועט ותעקבו אחר ההוראות:
תחשבו על תחום בחיים שלכם שאתם מאושרים לגביו. אולי אושר זו מילה מוגזמת עבורכם אז תחשבו על תחום שאתם מרוצים ומסופקים ממנו בחיים ותכתבו אותו בראש הדף.
השלב השני הוא תענו על השאלה: למה אתם מרוצים ושמחים מהתחום/ הנושא הזה כמו שהוא בחייכם? ותכתבו את הסיבות לכך שאתם מרוצים מכך.

עכשיו תחשבו על תחום בחייכם שאתם לא מרוצים ממנו בחייכם ותכתבו אותו על הדף. ואחריו – תעלו על הכתב את הסיבות שבגללן אתם אינכם מרוצים מהתחום /אדם/נושא הזה בחייכם.  ___________________________________________________

הידעתם שיש נוסחא לאושר?

הפורמולה לאושר היא המצב שבו תנאי החיים שלנו זהים לאמונות שיש לנו על איך זה אמור להיות, כל והחוקים והכללים של הדרך שבה אנחנו רואים את הדברים.
במילים אחרות ~ כאשר יש התאמה בין תנאי החיים שלנו לבין האמונות והתפיסה שיש לנו לגבי "איך זה צריך להיות" – אז חווים מצב של שמחה גדולה או אושר. מצד שני, במצב שבו תנאי החיים שלנו אינם שווים (זהים) לדרך שבה אנחנו חושבים שהחיים צריכים להיות – אז אנחנו חווים כאב, שהוא חלק בלתי נפרד מחיינו.
אבל מה יקרה אם תשנו את תנאי החיים שלכם? תהיו מאושרים, לא כך ? 

והשאלה היא – איך תעשו את זה - הנה הנוסחא לסבל – מתי אנחנו סובלים -
יש אנשים שאומרים : "אני אף פעם לא סובל/ת. אני חזק /ה, אין סבל בחיים שלי.
קרה לכם פעם שהרגשתם שהיום הזה לא יגמר לעולם? קרה לכם פעם שאתם חוויתם כאב שהוא מעבר למה שאתם יכולים לשאת? זה חלק מהחיים של כולנו, זה חלק מהגדילה וההתפתחות שלנו. זה קורה לרוב במקרים של כעס או תסכול ממצב מסוים בחיים לכם שאתם לא יודעים איך לפתור.  
אז מאיפה הסבל הזה מגיע?

סבל מתרחש במצב שבו תנאי החיים שלכם אינם שווים , זהים לאמונות ולכללים שלכם ויש עוד משהו שמעורב: אם בנוסף אתם מאמינים שאין לכם שליטה לשנות את זה, אתם מאמינים שאתם חסרי אונים. שיש כוח חיצוני מסוים- הממשלה, אלוהים, הבעל או האישה, האחים או האחיות שלכם, העבודה או הבוס שלכם - משהו או מישהו שאתם לא יכולים לשלוט בו – אז אתם לא יכולים לשפר את המצב ולהפוך אותו לטוב יותר, אתם לא יכולים להפוך את חייכם לחיים הייתם רוצים אותם . האמונה הזאת, דרך אגב, היא אשליה. ואתם בטח אומרים לעצמכם עכשיו: "כן, כן תמרה, איך את אומרת דבר כזה ?את מתכוונת לחשיבה חיובית ואופטימיות?". ואני אומרת לכם – חד משמעית לא. זה ידוע שאנחנו לא יכולים לשלוט בכל האירועים בחיינו אבל אנחנו יכולים לשלוט במה שאנחנו אומרים על מה שקרה, במשמעות שאנחנו נותנים למצב.
ועל מנת שתוכלו לעשות את זה, אתם צריכים להבין שבמצב של כאב או אם אתם חווים סבל שזה כאב מוגבר ~ יש לכם רק שלוש אפשרויות:
אפשרות ראשונה - להאשים משהו – כי הדרך להפסיק את הכאב שלנו או את הסבל שלנו היא להגיד: "הנה הסיבה לכאב שלי ולסבל שלי וזה לא ...... מה - באשמתי. זאת לא האשמה שלי. הדבר הראשון שאנחנו נוטים לעשות זה להאשים אירועים. "אתם יודעים ... משהו קרה כשהיינו ילדים, או בשבוע שעבר או בחודש שעבר..." משהו שהוא לא אתם , שהוא המקור והסיבה לבעיה הזאת. הדבר הגדול באירועים הוא שהם לא מפריעים ל"סיפור" שלכם והופכים אתכם לאשמים או טועים. לאירועים אין קול. אז זה קל להאשים אירועים בחיינו. וברגע שאנחנו מאשימים אירועים – זה לא גורם לנו להרגיש לא שווים או להרגיש שמשהו לא בסדר איתנו כי אנחנו מכוונים מחדש את ההתמקדות שלנו – ואז שמים את הפוקוס על משהו אחר שמוציא מאיתנו את ההרגשה הרעה לזמן קצר.

האפשרות השנייה - מה שאנשים עושים זה מאשימים אנשים אחרים: "זה בגלל ההורים שלי שהתנהגו אליי רע כשהייתי בן 10 "וכיוצ"ב. האפשרות השלישית – היא כמובן, שאנשים מאשימים את עצמם: "זאת האשמה שלי, אני עצלנ/ית " או " לא אכפת לי" או " אני אדם רע" או כל "סיפור" אחר שבני אדם ממציאים. הבעיה עם ההאשמה היא שזה חור שחור. אתם לעולם לא תצליחו לשנות את חייכם כשאתם בהוויה, ב- STATE של אשמים. לעומת זאת, להיות אחראיים – זה שונה לגמרי מלהיות אשמים.

אז ישנן עוד 2 אפשרויות, שאני מאמינה שהן האפשרויות האמיתיות שיביאו לשינוי בחייכם: 
אם תנאי החיים שלכם אינם זהים לאמונות ולדרך שבה אתם מאמינים שהם צריכים להיות אז שתי האפשרויות הקיימות הן – 

לשנות את תנאי החיים שלכם או לשנות את הציפיות שלכם.
זה נשמע לכם הגיוני -
אני יכולה להעיד על עצמי, שעד גיל 28 ,חייתי בהכחשה מוחלטת: חייתי כמו שמרבית האנשים חיים את חייהם: שרדתי. בהיותי עם עבר "כבד" באירועים לא פשוטים, שהשאירו חותם על חיי: עברתי ילדות קשה מלאת אלימות והתעללות נפשית, סיימתי לימודים, התחתנתי וסבלתי מהתעללות ואלימות כלפיי בשנית, התגרשתי, סיימתי בהצטיינות לימודי תואר ראשון בחינוך ועוד. תמיד העדתי על עצמי שאני "כמו חתול- נוחתת על ארבע. אני חזקה ושורדת", רק שכל זה היה בולשיט אחד גדול. מבפנים ניהלתי חיים של קרבן, של אדם שמאשים את סיפור חייו הנוראי ובעיקר את אימי שדפקה לי את החיים וכיוצ"ב. מעל הכל ניהלתי חיי הישרדות כשעל כל צעד ושעל אני מאשימה את עצמי והולכת מפוחדת "בין הטיפות" של החיים. בגיל 28 החלטתי ללכת לאימון. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי מרפה ומשחררת את כל הכעס, התסכול והאשמה שהייתה לי לגבי כל האירועים, האנשים וכלפי עצמי ומביאה במקום זה – אחריות.
עשיתי מסע ארוך של התפתחות אישית, שבו למדתי להיפרד מהכאב ומהסבל – ולהביא לתוך חיי את שמחת החיים הטבעית שלי והמון רגעים של אושר. אז אני אומרת –

אפשרי עבורי – אפשרי בשביל כולם !!!