אדם שלומד קבלה בדרך הנכונה אינו בורח מחיי היום-יום ואינו מתרחק מחיי משפחה. להיפך, כדי לעסוק בקבלה ולהגיע להכרת העולם העליון ולהפעלתו, אדם חייב להיות במרכז העולם הזה ולפעול מתוכו. הוא חייב למלא את כל החובות שלו, לשרת בצבא, ללמוד ולרכוש השכלה, לעבוד בעבודה קבועה ולהקים משפחה. השגת המציאות הרוחנית חייבת להיות דווקא באמצעות החושים המציאותיים של האדם, ללא שום ניתוק מחייו הנורמליים.
(מתוך 'הספר הפתוח')
אני מכיר שיטות רבות ומגוונות להשגת רוחניות. מדוע דווקא קבלה?ההבדל בין רוב התורות לבין הקבלה, כפי שאני מבין זאת מצד חכמת הקבלה, הוא בזה שהן בנויות על ביטול הרצונות, או לפחות על דיכוי מוחלט. לעומתן גורסת הקבלה, שאת הבורא אפשר להרגיש דווקא על-ידי ביטוי הרצונות, ובשום אופן לא על-ידי ביטולם או דיכוים. רק אם נחליף את הכוונה שאיתה אנו משתמשים ברצונות אלה, נוכל להגיע לשלמות.
באיזו שיטה לבחור? זו כבר בחירתו של האדם.
(מתוך 'חוויה ושמה קבלה')
כיצד הקבלה מסבירה את אחוז הגירושין הגבוה בימינו? האם מוסד הנישואין פשט את הרגל?
כיום אנו מצויים בעיצומו של משבר כולל. המשבר ניכר בכל התחומים שבהם עוסק האדם, וגם במישור האישי והמשפחתי. סיבת המשבר היא גדילת האגואיזם – הרצון ליהנות. האגו של האדם מגיע בימינו למלוא עוצמתו ואיננו יכולים לשלוט בו. כתוצאה מכך מאבד האדם את היכולת שהייתה לו בעבר להתמודד עם עצמו ועם העולם הסובב אותו. היחסים במשפחה בכלל ובין בני זוג בפרט הם הראשונים להיפגע מגדילת האגו, משום שהם הקרובים ביותר לאדם. המקובלים כתבו שבתקופה זו תתגלה הקבלה כאמצעי לתיקון טבע האדם. מנקודת מבטה של הקבלה, דווקא במאה העשרים ואחת על בני זוג להגיע לחיבור אמיתי ביניהם. עליהם לצעוד בצוותא כדי לגלות באמצעות האיחוד ביניהם את הכוח העליון ולהגיע לשלמות ולאושר אמיתי.
מהי הדרך הנכונה לחינוך ילדים על פי חכמת הקבלה?
חכמי הקבלה דוגלים בחוק חינוכי עתיק, האומר: חנך את הנער על פי דרכו. חוק זה נובע מתוך העיקרון ש"אין כפייה ברוחניות". משום כך על פי הקבלה חל איסור להפעיל דיכוי או לחץ על הנער. ההורים והסביבה מחויבים לספק לו דוגמאות נכונות לחיקוי כדי שבכל שלב בחייו יגדל בצורה רוחנית יותר. בכך הוא מממש את כל הכוחות הטמונים בנשמתו. בדרך זו יכול האדם להגיע לגילוי שורש נשמתו, ולחוש את עצמו נצחי ושלם עוד בחייו בעולם הזה.
איך קובעים למי מותר ולמי אסור ללמוד קבלה?
המקובלים הם שבחרו להסתיר את חכמת הקבלה במשך הדורות, וקבעו שאסור ללמד אותה אלא לעומדים בתנאים מחמירים ביותר או לאלה שצלחו בדיקות מדוקדקות. יתרה מזאת, במשך כל ההיסטוריה דווקא המקובלים הם שדחו את החפצים ללמוד את חכמת הקבלה. משום כך הסתיר רבי שמעון בר יוחאי את ספר הזוהר לאחר שסיים לכתוב אותו, האר"י הקדוש לא כתב כלום ורק תלמידו ר' חיים ויטאל כתב בשמו, וכך היו פני הדברים עד המאה העשרים.
במאה שלנו קבעו שני המקובלים הגדולים, הרב קוק והרב אשלג (בעל הסולם), שתמה ההסתרה, וכל מי שרוצה ללמוד רשאי ויכול להתנסות בלימוד זה.
הסיבה לשינוי זה היא, שההתפתחות האגואיסטית של האנושות הגיעה לשיאה ודורנו נמצא במצב "שכולו חייב". רק גילוי הכוח העליון באמצעות חכמת הקבלה מסוגל לתקן אותנו ולהעלות אותנו לממד הרוחני העליון והשלם. תהליך זה אינו מקרי והוא תוכנן בכוונה תחילה עוד במחשבת הבריאה.
