לידה חיים ומוות
1. פתיחה
זה כחמש-עשרה שנה אני מלמד יוגה בשכונה שקטה בעיר מגוריי.
ביום ראשון, 14 בינואר 2001, סיימתי להעביר שיעור, ורעייתי דינה ואני נפרדנו מהתלמידים, התארגנו ויצאנו מהסטודיו.
דינה פנתה לכיוון מכוניתנו שחנתה בסמוך למקום, ואני התעכבתי לנעול את דלת הכניסה לסטודיו. שניות ספורות לאחר מכן שבה דינה ואמרה כי במרחק מה עומדת דמות הצופה בנו.
נעלתי את דלתות הסטודיו, וצעדנו יחד לכיוון המכונית. הבחנו בדמות הולכת ומתרחקת. ביקשתי מדינה להמתין ורציתי לברר מי היא דמות זו; פניתי לכיוונה אך היא התרחקה ממני בצעדים גדולים עד שנעלמה בחשכת הליל. השעה הייתה 21:20.
בכל שנות קיומו של הסטודיו הייתה זו הפעם היחידה שדמות כלשהי הופיעה לנגד עינינו.
מאוחר יותר באותו הלילה, בשעה 23:45 העיר אותנו צלצול טלפון. מן הצד השני של הקו נשמע קולו של אחי תמיר. הוא ביקש שאתיישב, ואז סיפר שאחינו עמית נפטר מדום לב במהלך אימון כדורסל.
עמית היה בן 39 במותו, ספורטאי בריא וחזק.
הרופא שטיפל בו וניסה להצילו קבע לבסוף את שעת המוות: 21:20.
היום אנו מאמינים שעמית רצה להיפרד מהמשפחה, וניסה לעשות זאת דרכנו כאשר הופיע לנגד עינינו למשך שניות ספורות שעה שעזב את גופו.
במהלך השנה הראשונה אחר פטירתו הופיעו סימנים נוספים אשר חיזקו את אמונתנו כי עמית רצה שנדע ונבין שנשמתו תמיד תהיה אתנו, תלווה אותנו ותדריך אותנו ממקום משכנה.
כשסיפרתי לתלמידיי על הסימנים, סיפרו לי חלקם כי חוו סימנים דומים בתקופה הראשונה לפטירת יקיריהם, אך מעולם לא ייחסו לכך חשיבות, או שפחדו להתייחס אליהם.
כיום, אין לי ספק כי בזכות לימודי הפילוסופיה של היוגה נחשפתי ביתר שאת למושגים כמו: תודעה, נשמה רוחנית, קארמה, לידה, חיים ומוות.
יתרה מכך, הבנת מושגים אלה הקלה עליי את ההתמודדות עם פטירתו של עמית ואף העניקה לי כלים המהווים משענת לי ולבני משפחתי ברגעים קשים.
מזה שנים אני מתכנן להקים אתר אינטרנט המסביר בצורה הפשוטה ביותר את מהות היוגה והפילוסופיה העומדת מאחוריה. מסיבות שונות לא יצא הדבר אל הפועל.
עם הזמן כתבתי שני ספרים העוסקים ביוגה: יוגה, איחוד ואיזון, וכן יוגה לאוכלוסיות מיוחדות.
במהלך השנה שחלפה מאז פטירתו של עמית, כתבתי את הסימנים שקיבלנו ממנו בעולם הזה, וגם את הסימנים שקיבלו תלמידיי מיקיריהם שהלכו לעולמם. כך נולד הפרק הראשון "סימני חיים מן הנשמה הרוחנית", ולאחר מכן התווספו לו פרקים נוספים אשר יחד מרכיבים את סיפור הלידה, החיים והמוות – דרך היוגה.
2. הנשמה הרוחנית והאיכויות שלה
· נשמה רוחנית היא ישות קיימת העוברת מעולם ולעולם.
· מהותה של נשמה רוחנית אינה משתנה לעולם.
· נשמה רוחנית אינה נולדת, אינה מזדקנת ואינה מתה.
· בני האדם חווים את קיומה של הנשמה הרוחנית ומקבלים אותה כמובנת מאליה.
· נשמה רוחנית היא בלתי נראית ואי אפשר להוכיח את קיומה.
· נשמה רוחנית משוללת עבר, הווה ועתיד בזמן המוכר לאדם, והיא קיימת לעד.
· אנשים בעולם הגשמי אינם מסוגלים לעקוב אחר תהליך התהוות הנשמה הרוחנית.
3. איכות הנשמה הרוחנית
· קיימות שתי איכויות של נשמה רוחנית: נשמה רוחנית השוהה באוקיינוס הנשמות; ונשמה תועה, שטרם הצטרפה לאוקיינוס זה.
לכל הנשמות הרוחניות השוהות באוקיינוס הנשמות תכונות משותפות:
· הן מוארות על ידי ניצוץ אלוהי.
· הן בעלות אהבה טהורה.
· יש להן חמלה אדירה ורצון לנתינה אינסופית.
הנשמות האחרות – אלה שלא הצטרפו לאוקיינוס הנשמות הרוחניות – הן נשמות תועות, מבולבלות ונחותות – ולעתים מכונות 'רוחות רפאים'.
הנשמה הרוחנית והאיכויות שלה• נשמה רוחנית היא ישות קיימת העוברת מעולם ולעולם.
• מהותה של נשמה רוחנית אינה משתנה לעולם.
• נשמה רוחנית אינה נולדת, אינה מזדקנת ואינה מתה.
• בני האדם חווים את קיומה של הנשמה הרוחנית ומקבלים אותה כמובנת מאליה.
• נשמה רוחנית היא בלתי נראית ואי אפשר להוכיח את קיומה.
• נשמה רוחנית משוללת עבר, הווה ועתיד בזמן המוכר לאדם, והיא קיימת לעד.
• אנשים בעולם הגשמי אינם מסוגלים לעקוב אחר תהליך התהוות הנשמה הרוחנית.
איכות הנשמה הרוחנית אוקיאנוס הנשמות הרוחניות
• הנשמה הרוחנית מקיימת חיים מלאים ונצחיים באוקיינוס הנשמות.
• כמו שאין באוקיינוס ארצי שתי טיפות מים זהות, כך אין נשמה רוחנית הזהה לאחרת, וכל נשמה היא מיוחדת. כלל הנשמות הרוחניות מרכיבות את אוקיינוס הנשמות.
• לכל נשמה רוחנית זהות משלה ואיכות ייחודית לה.
• כל נשמה רוחנית מתאפיינת במטען קארמתי שהיא נושאת עמה מגלגולים קודמים; ובדרכה היא חווה דברים ולומדת שיעורים נוספים אשר באמצעותם היא מתפתחת ומתהווה.
• הנשמות באוקיינוס הנשמות הרוחניות נחלקות לרמות שנות; החל ברמה הגבוהה ביותר – נשמות המלאכים – וכלה ברמה הנמוכה ביותר, לפני התחברות הנשמות לאוקיינוס הנשמות – נשמות תועות. רוב הנשמות הרוחניות שוהות בתווך.
• הנשמות הרוחניות מתקבלות על ידי המלאכים, והחלוקה לרמות נעשית לפי המטען הקארמתי שנושאת כל נשמה.
• במצבים אחדים אפשר למצוא בעולם הארצי קבוצת נשמות שיש להן זהות ומכנה משותף והנמצאות באותה הרמה. לדוגמה, בני משפחה העוברים יחד גלגול חיים אשר במהלכו לא השלימו משימות או מטלות מסוימות – נשמותיהן תחזורנה יחד לגלגול חיים נוסף כדי להשלים את החסר.
• כל טיפה באוקיינוס הנשמות הרוחניות טומנת בחובה עוצמה ייחודית. כל הטיפות יחד יוצרות את האוקיינוס, על כל תפארתו ועוצמתו. כך גם הנשמות הרוחניות.
• הכוח האלוהי הוא סך כל האנרגיה הנוצרת בנשמות אשר באוקיינוס והמופקת מהן.
• כל נשמה מחוברת בטבורה בחוט סמוי למקור הראשוני שממנו צמחה והתפתחה, הלוא הוא – המקור האלוהי. ממנו היא מקבלת אנרגיה, עוצמה וכוח אלוהי. קשר זה הוא בלתי-אמצעי ונמשך עד אין קץ.
• כתוצאה מכך, לכל נשמה יש ניצוץ אלוהי והיא חלק מן האלוהות.
• האלוהים הוא כוח ואנרגיה אוניברסלים. הוא מאחד ומאגד את כל כוחות היקום – ומאזן אותם.
• אלוהים שולט בכל כוחות הטבע הקיימים. הוא הגורם הראשוני לבריאה וליצירה, ומתקיים בכל חי, צומח ודומם; הוא נמצא במים, באוויר, באדמה ובאש.
• אלוהים יוצר את החיים המתהווים והוא הפוסק הבלעדי לגבי המועד שבו הם חדלים להתקיים.
• אלוהים הוא הטוב המוחלט, האמת והאהבה הנצחית – האחד והיחיד, הבלתי-מתחלק
• ברמה הגבוהה ביותר באוקיינוס הנשמות הרוחניות שוכנות נשמות המלאכים.
• נשמות אלה הן הקרובות ביותר לאנרגיה האלוהית וכפופות לה ישירות.
• למלאכים שני תפקידים עיקריים: התפקיד האחד, לקבל את הנשמות החדשות המצטרפות לאוקיינוס – במסירות, בעדינות ובאהבה – ולהעבירן בדרך שקולה ומאוזנת מן העולם הארצי אל עבר אוקיינוס הנשמות הרוחניות; התפקיד האחר, לייעץ, לכוון ולהדריך את הנשמות הרוחניות בבחירת הגוף הפיזי שאליו הן תתחברנה בעולם הארצי.
• נשמות המלאכים הן נשמות שעברו גלגולים רבים בעולם הארצי. בגלגולן האחרון בגוף האדם הגיעו להארה ולרמה הגבוהה ביותר של פיתוח תודעתם – של איחוד הגוף והתודעה ויצירת איזון ביניהם, קרי קארמה יוגה.
• מהו הביטוי הארצי לכך? אנשים המכילים נשמות אלה ניחנים בשילוב של תכונות, ובהן: צניעות, מסירות, ענווה, צדק, חוכמה וכן הענקת שירות ותרומה לאדם ולקהילה – באהבה, בנתינה ובחמלה.
• כאשר נשמות כאלה עוברות לעולם הנשמות הרוחניות, אין להן תכלית בגלגולים נוספים בעולם הארצי. בשלב זה של התפתחותן, הן הופכות למלאכים המשמשים מדריכים רוחניים באוקיינוס הנשמות הרוחניות.
• בקרקעית אוקיינוס הנשמות ולפני הכניסה לעולם הנשמות הרוחניות, שוהות הנשמות התועות, המבולבלות והנחותות, הנמצאות בעמדת המתנה. נהוג לכנותן 'רוחות רפאים'.
• בעבר, בצורתן הארצית, הייתה לנשמות אלה תודעה לא בשלה. הדבר נבע מאופן חשיבתן וממעשיהן השליליים בעולם הארצי בשלב מאוחר יותר, בעת פרידתן מן הגוף הפיזי, הן מתקשות להשלים עם המצב החדש ועקב עברן אינן מסוגלות להתחבר אל עולם הנשמות הרוחניות.
• לשון אחרת: לנשמות התועות חסרה הכנה ועשייה רוחנית לקראת מותן. הן נמצאות על פרשת דרכים, בין שמים וארץ, וחסרה להן קארמה חיובית הנחוצה כדי להצטרף לאוקיינוס הנשמות הרוחניות.
• במצב זה, כדי להיכנס לאוקיינוס הנשמות הרוחניות אפשר שנשמה תועה תשוב לעולם הגשמי ותנסה לשפר את רמת תודעתה. הדבר מגביר את סיכוייה לשפר את מצבה הקארמתי.
• לא פעם זורעות הנשמות הללו פחד וחשש בעולם הארצי. ראוי להדגיש כי הן אינן עושות זאת בכוונה שלילית, אלא כתוצאה ממצבן המיוחד, הדורש מהן תהליך ממושך של התנתקות מן העולם הארצי, הכרוך בזמן.
• ואולם, מרגע שנשמות אלה מתחברות לאוקיינוס הנשמות הרוחניות, הן מצטרפות למסלול הגלגולים, מתווסף להן מטען קארמתי – ועל פיו הן מסווגות לרמות השונות.
• כל נשמה רוחנית נושאת עמה מטען קארמתי מגלגולים קודמים; ומטען זה מלווה אותה בכל שלבי התפתחותה הרוחנית. בכל גלגול מתווספות סך כל המחשבות והפעולות של הנשמה למטען הקארמתי הקודם שהיה לה.
• ההחלטה לשוב ולהתחבר לגוף הפיזי היא החלטה הנתונה לבחירה אישית של כל אחת מן הנשמות הרוחניות. תפקיד המדריכים הרוחניים (המלאכים) הוא לייעץ, לכוון ולהדריך את הנשמות הרוחניות באשר לגוף הפיזי המתאים להן בעולם הארצי.
• לא פעם קורה שנשמה רוחנית בוחרת להתחבר לגוף הקשור בצורה זו או אחרת לקבוצת נשמות מעברה.
• לעולם נשמה רוחנית אינה מתחברת לגוף פיזי כדי לרדת רמה בעולמה הרוחני, פרט לנשמות תועות, אשר עקב מעמדן, כושר השיפוט שלהן ירוד, והן שבות לעולם הגשמי לפני שהספיקו להתחבר אל אוקיינוס הנשמות הרוחניות.
• נשמה רוחנית מתחברת לגוף פיזי במטרה לתקן ולהתקדם, והיא שואפת להגיע לרמה גבוהה יותר של התפתחות בעת עזיבתה את הגוף. היא עושה זאת באמצעות המטען הקארמתי החדש שנוצר באמצעות הגוף הפיזי החדש. זהו הבסיס והמפתח בבחירתה בגוף הפיזי שלתוכו היא תתגלגל.
• הנשמה הרוחנית מתפתחת ומקדמת את צמיחתה הרוחנית באמצעות שיבה והתחברות לגוף אנושי – להזדמנות נוספת ללמוד, להתנסות, לחיות ולתקן את דרכיה.
• באופן זה נזקפים לזכותה של הנשמה מעשים חיוביים, החל מגלגולים קודמים וכלה בגלגול הנוכחי – ובתוך כך היא ממשיכה בדרכה במעלה הרמות.
• דרך נוספת שבה נשמה רוחנית יכולה להתפתח ולהגיע לרמה גבוהה יותר היא בעזרת תפילות, שירים ומנטרות של אנשים הזוכרים, אוהבים ומנציחים אותה בעולם הגשמי (למשל, אמירת קדיש), וכן באמצעות טקסים ופולחנים שונים המהללים ומוקירים אותה.
• מקורה של המילה קארמה בסנסקריט (השפה ההודית הקדומה), ומשמעותה: פעולה, עשייה. קארמה היא חוק טבע אוניברסלי, שלפיו, לכל פעולה תגובה מיידית או מאוחרת. לכל תגובה יש סיבה, ובמוקדם או במאוחר – לכל סיבה יש תוצאה. אין מקריות בטבע: דברים אינם מתרחשים במקרה או במזל, וכך גם מעשים.
• קארמה היא החוט המקשר בין הנשמה הרוחנית ובין הגוף הגשמי.
• מחד גיסא, יש מטען קארמתי שהנשמה הרוחנית נושאת מגלגולים קודמים (בעקבות מחשבות, פעולות ומעשים) אל האדם שאליו בחרה להתגלגל: זהו הגורל שהאדם נושא עמו מעברו.
• מאידך גיסא, אותו אדם – בהווייתו הגשמית – יוצר, פועל ועושה באמצעות הכרתו ותודעתו, מתוך בחירה ורצון חופשי – ללא כפייה או תחושת חובה.
• שילוב שני מרכיבים אלה וחיבורם הופך את הקארמה לפעילה, וזהו הבסיס הקארמתי של הנשמה בגלגול הבא.
• כל מעשה של האדם גורר תוצאות או תגובות, אשר חלקן מיידיות וחלקן מתרחשות בגלגולים מאוחרים יותר.
• לכל אדם יש אפשרות לתקן את שגיאותיו – באשר לכל מעשה או פעולה שעשה בחייו הארציים – וזאת באמצעות תודעתו; ככל שיקדים לעשות זאת, כן ייטב.
• כל מעשיו של האדם מלווים בתגובה, לטוב או לרע.
• ככל שתודעת האדם מרבה במעשים ופעולות חיוביים, כך הקארמה מתקדמת, ובעקבותיה מתפתחת גם תודעתו של אותו אדם (שהיא גם מקום משכנה של נשמת העל).
• הקארמה אינה גורל עיוור ומוחלט (פטליזם), והאדם יכול להשפיע על גורלו על ידי רצון ובחירה חופשית.
• קארמה יוגה היא גישה המחייבת עשייה בלתי אנוכית, אשר טומנת בחובה מודעות אל הזולת, נתינה מרצון, נתינה מאהבה ונתינה מבלי לצפות לתמורה כלל.
• זוהי הרמה הגבוהה ביותר של הקארמה, והיא מכונה קארמה יוגה.
• לידה היא פלא הבריאה הנשגב ביותר ביקום.
• צאתו של תינוק לאוויר העולם הוא הדבר המופלא ביותר הקיים על פני כדור הארץ.
• זהו הדבר הראשוני הממחיש לאדם, לתפיסתו ולהבנתו שקיימת אנרגיה אלוהית היוצרת את היצירה המושלמת ביותר בטבע (מעבר להיבט הפיזי של הלידה).
• לכל אדם מתחברת נשמה רוחנית אחת בלבד.
• התחברותה של הנשמה הרוחנית לאדם נעשית בזמן המתאים לה ולפי עצת מדריכיה הרוחניים – ומעל לכל אלה מופקד כוח עליון.
• בין הכוח העליון ובין הנשמה הרוחנית מקשר חוט סמוי. תפקידו של הכוח העליון להנחות את המלאכים באופן פעולתם ובסיועם לנשמה רוחנית בבחירת הגוף הפיזי שאליו היא תתחבר.
• הנשמה הרוחנית מביאה עמה את המטען הקארמתי שלה מגלגולים קודמים, ומתמזגת עם תודעת האדם.
• הנשמה הרוחנית הופכת לנשמת על, כלומר: מעל להכרה.
• נשמת העל היא האנרגיה הרוחנית של כל אדם.
• ללא נשמת על לא ייתכן קיום פיזי לאדם.
• נשמה רוחנית יכולה להתחבר לגוף פיזי בשלוש דרכים:
- הנשמה הרוחנית עוברת לגוף האישה כבר בעת קיום המגע המיני: זרע הגבר נושא אותה עמו ומעבירה לרחם האישה במפגש עם הביצית.
- הנשמה הרוחנית מתחברת אל העובר בחודשים הראשונים של התהוותו ברחם – וזאת בזמן המתאים ביותר לנשמה ולעובר.
- הנשמה מתחברת לגופו של הרך הנולד עם נשימתו הראשונה בצאתו אל אוויר העולם.
• פירוש המילה יוגה: איחוד, איזון וחיבור.
• על האדם מוטל להגיע לחיבור ואיחוד של הגוף ונשמת העל, וליצירת איזון ביניהם – דרך ההכרה. זוהי השלמות הרוחנית.
שלמות רוחנית היא:
הכרה צלולה ויציבה
תודעה עליונה
חשיבה טהורה
• כדי להבין את החיבור בין הכרה, חשיבה ותודעה, נציג דימוי מן הטבע, שבו ההכרה היא ים, החשיבה היא גלים וקרקעית הים היא התודעה.
• כאשר מחשבותיו והכרתו של האדם דוממות (בהכרה צלולה ויציבה), ה"ים" צלול ורגוע, ובתוך כך אפשר לראות את קרקעיתו ואת המשתקף בתוכו.
• כאשר האדם שולט במחשבותיו (בהכרה שקטה ורגועה) הדבר דומה לגלים שקטים, נעימים ומלטפים.
• כאשר האדם אינו שולט במחשבותיו – והן מבולבלות, טרודות וסוערות (במתח, לחץ וחרדה) – ה"ים" סוער, חשוך ומסוכן והגלים גבוהים, גועשים ומפחידים.
• היחס בין ההכרה לחשיבה קובע את רמת התודעה.
• לפיכך, כאשר האדם שולט במחשבותיו ומשקיט אותן, רמת התודעה שלו בשיאה, הים (ההכרה) צלול ורגוע ומימיו כחולים וחלקים; במצב זה אפשר לצפות בקרקעיתו ולרוות משלוותו ומכוחו. כך גם התודעה העליונה ביחס להכרה.
• ההכרה של האדם היא אנרגיה הנושאת בקרבה את מרכיבי נשמת העל.
• ההכרה היא הפן החומרי של נשמת העל, ומכאן שלנשמת העל שני פנים: פן חומרי ופן רוחני.
• ההכרה היא סופית, מתכלה, בעלת תוכן וצורה, פעילה ומשתנה.
• לעומתה, נשמת העל היא נצחית, זהה בכל עת ובלתי משתנה.
• ההכרה היא כלל המושגים, המחשבות והחושים שבעזרתם האדם אומד את עצמו ואת סביבתו.
• תהליך התפתחותה של התודעה הוא חיבור מרכיבי ההכרה עם נשמת העל ויצירת איזון ביניהם, בדרך של למידה והתנסות.
• ההכרה מורכבת מתת-הכרה, מהכרה מודעת ומהכרת על.
• אדם הפועל לאיזון בין שלושת מרכיבי ההכרה נמצא בדרך לשלמות רוחנית
• תת-ההכרה משמשת מרתף אשר צפונים בו זיכרונות, חוויות ומעשים מן העבר הקרוב והרחוק של האדם.
• תת-ההכרה מכילה את הרגשות, המאוויים, התאוות והיצרים של האדם.
• היא אחראית על המערכות הבלתי רצוניות בגוף וכן על פעולות התגוננות ושמירה על הקיום הבסיסי של האדם.
• תת-ההכרה משפיעה על ההכרה המודעת (האינטלקט) ושואבת אותה כלפיה. כתוצאה מכך, ההכרה המודעת מתרחקת מהכרת העל.
• בנוסף מכילה תת-ההכרה מידע שאין בו שכל והיגיון. כך לדוגמה, אדם חווה אירוע טראומטי ומעביר אותו לתת-ההכרה, מאחר שבהכרה המודעת אינו מסוגל להתמודד עם החוויה הקשה באותה העת.
• תת-ההכרה מושפעת לא רק מחוויות ומעשים בגלגול הנוכחי. היא מושפעת גם מחוויות מגלגולים קודמים המאוחסנות בה אף הן – באמצעות התודעה.
• ההכרה המודעת שולטת בתת ההכרה ומכוונת אותה.
• היא אחראית לתפקוד הלוגי (שכל והיגיון), לכוח השפיטה והבינה, וכן לאינטלקט וליצירתיות.
• ההכרה המודעת היא הגורם הדומיננטי לקיום האני – האגו. כשלעצמה, אין לה קיום, ומעבר לחייה הארציים בגוף הפיזי, היא מאבדת את משמעותה.
הכרת על (אינטואיציה)
• הכרת העל היא החוט המקשר בין ההכרה ובין נשמת העל הממוקמת בתודעת האדם.
• זוהי תפיסה ישירה או ידע מיידי שלא קדם לו כל תהליך הגיוני: הבנה מיידית של דברים, ללא עיון ושיקול דעת, מתוך השראה.
• אינטואיציה עומדת תמיד מעל לאינטלקט (שכל והיגיון), כלומר היא מעל להכרה המודעת ומעל לתת-מודע.
• לאינטואיציה תפקיד עיקרי – להשפיע על ההכרה המודעת (אינטלקט) באמצעות משיכתה כלפי מעלה, ובתוך כך להעצימה.
• האינטואיציה מתפתחת גם כדי ליצור איזון ראוי בין כל מרכיבי ההכרה ולחבר ביניהם – ובכך להגיע לשלמות רוחנית.
• האגו הוא המכשול העיקרי של האדם בדרכו להגשמה רוחנית. האגו הוא התודעה האישית הסובייקטיבית של כל אדם. נשמת העל כבולה לעולם הארצי בגוף הפיזי דרך האני – האגו שבהכרת האדם.
• לאגו תפקיד דומיננטי בקשר שבין נשמת העל והגוף הגשמי. האגו מסוגל להטעות ולבלבל את נשמת העל ובכך נשמת העל מאבדת את מקור צמיחתה ועלולה אף לא להגיע לשלמות רוחנית.
• במצב זה, נשמת העל "שוכחת" שהנה בבסיסה נשמה רוחנית נצחית ואלוהית, ומתחילה לפעול תחת השפעת האגו, המושך אותה לעבר צרכיו של הגוף הפיזי.
• כתוצאה מכך, נשמת העל מאבדת מן הרוחניות שלה ונמשכת לחומריות בעולם הגשמי. העולם החומרי טומן בחובו פיתויים ובתוך כך משפיע על נשמת העל, עד שהיא בטוחה שהעיקר הוא החומר והטפל הוא הרוח.
• התודעה היא מיזוג בין יכולת ההכרה ובין נשמת העל, ושילובן.
• נשמת העל נמצאת בתודעת האדם ונחווית בגוף כאנרגיה רוחנית.
• תודעה עליונה מתקיימת באדם בעל שלמות רוחנית שהכרתו צלולה ויציבה וחשיבתו טהורה.
• ההכרה מביאה עמה את סך כל המושגים, התחושות, החוויות, הרגשות והמחשבות של האדם, ואילו נשמת העל מביאה עמה את המטען הקארמתי שלה.
• ההכרה ונשמת העל יוצרות יחד אנרגיה חדשה המכונה תודעה, וזו מאצילה מכוחה לכל תא ותא בגוף האדם.
• הדרך להגיע לחשיבה טהורה היא חשיבה חיובית וטובה. חשיבה חיובית היא ראייה אופטימית של האדם את החיים ואת הסובב אותו; ובמילים אחרות, התמקדות ב"יש": ראיית חצי הכוס המלאה. בעזרת חשיבה חיובית נקל לוותר על הצורך בהעברת ביקורת, על הצורך בהשוואות ועל הצורך בשיפוטיות.
• חשיבה טהורה היא הגילוי העדין והעילאי ביותר של כוח החיים הטמון בתודעת האדם.
• כדי להגיע לחשיבה טהורה יש להשתחרר ממחשבות שליליות ולטפח מחשבות חיוביות.
• פיתוח המחשבה החיובית חייב לנבוע מהלב ולהיות נשלט על ידו. בדרך זו, הלב והשכל (מחשבות) פועלים יחדיו בהרמוניה.
להלן שלושה ציטוטים שמקורם בחשיבה טהורה של אנשי יוגה דגולים אשר הגיעו להגשמה רוחנית מלאה בעולם הגשמי:
• "יש לי חלום, שבו יום אחד, ילדים וילדות שחורים יוכלו לשלב ידיים עם ילדים וילדות לבנים כאילו הם אחים ואחיות" (מרטין לותר קינג)
• "רכישת רוח הבלגה היא העוצמה הנעלה ביותר, משום שהיא הביטוי העליון של רוח האדם" (מהטמה גנדי)
• "הסוטר לך על הלחי הימנית, הפנה אליו גם את האחרת" (הברית החדשה)
• נשמת העל מתקיימת רק בגוף פיזי אחד.
• כאשר נשמת העל מתחברת לגוף הגשמי היא מאבדת את עצמאותה ומשתעבדת בכבלים סמויים לחיים הארציים. לרוב קורה הדבר בגלל האני –האגו.
• במצב זה, נשמת העל כבולה אל האגו ולהכרה שאליה בחרה להתחבר – לטוב ולרע; ונעשית חלק בלתי נפרד מהגוף הגשמי.
• תפקיד נשמת העל בגוף הפיזי הוא להיות עדה למחשבות ולמעשים של ההכרה שאליה היא מחוברת. היא השופטת והיא המוציאה לפועל של כל מחשבות האדם ומעשיו.
• נשמת העל מחייבת את ההכרה לשלם על מעשיה בגלגול הנוכחי ולעתים לשלם גם על מעשים מגלגולים קודמים – ובמקביל לתקן את דרכיה באמצעות מעשי האדם שהיא קשורה אליו בהווה.
• נשמת העל מספחת אליה את המטען הקארמתי החדש שהיא צוברת בכל גלגול.
• נשמת העל שבה להיות נשמה רוחנית ועצמאית ברגע שהיא עוזבת את הגוף הפיזי.
• ברמה האלוהית, מוות פיזי הוא רק אפיזודה חולפת והוא חלק מן החיים הנצחיים ביקום.
• הנשמה הרוחנית משתמשת בגוף הפיזי בתור כלי כדי ללמוד, להתקדם ולהתפתח.
• בפועל, הנשמה הרוחנית קיימת מעולם – ולעולם.
• הכוח האלוהי אחראי, בלעדית, על האיזון האנושי בטבע – וזאת בעזרת נשמות המלאכים. הוא קובע מתי מגיע זמנה של נשמת העל לעזוב את הגוף ולשוב אל אוקיינוס הנשמות הרוחניות.
• בהנחיית הכוח האלוהי, נשמת העל בוחרת את הזמן המתאים לה לעזוב את העולם הארצי, וזאת לאחר שהשלימה את שיעוריה ב"בית הספר" של החיים.
• האדם בדרך כלל נפטר לפי תוחלת החיים הרווחת בסביבתו, ותהליך המוות והשתחררות הנשמה הוא שלב מובן וברור בתהליך התפתחות הנשמה הרוחנית, אם כי לא תמיד הדברים כך.
• קורה שנשמת העל משתחררת מן הגוף הפיזי לפני שהגוף השלים את מעגל החיים הביולוגי שלו: לידה, גדילה, שינוי, קמילה ומוות.
• הכוח האלוהי ונשמת העל מכוונים את זמן המוות לרגע המתאים להם.
• לא קיים מושג של מוות שלא הגיעה שעתו או מוות בשוגג או בתאונה.
• אדם הנפטר בגיל צעיר, זהו הגורל האוניברסלי שהאל ייעד לו, וסיבת המוות כלל אינה חשובה.
• לרוב, האדם מתקשה לתפוס את משמעותו של אירוע המוות מן ההיבט הרוחני – מאחר שזהו אירוע פיזי ממשי, טרגי ועצוב.
• במהלך חייו של האדם בעולם המערבי, הוא אינו מתעמק ואינו לומד כלל מהי המשמעות האמיתית של המוות כחלק מן החיים הרוחניים.
• הסיבה לכך נובעת מתפיסת עולם של בני אדם המורכבת מחוסר ידע רוחני, פחדים מהלא נודע, אמונות תפלות, מנהגי אבלות מושרשים וכן השתעבדות לחומר ולרצון להגיע לסיפוק חומרי, המאפשר לאדם לא להתמודד עם עצמו ועם משמעות קיומו.
• לכן, כאשר אדם נפטר טרם זמנו, אנשים הקרובים אליו מתקשים להתמודד עם הלא נודע ועם המוות המפחיד והמרתיע.
• לא פעם האדם מחפש אשמים בפטירתם של היקרים לו מכול. הדבר בולט בעיקר במוות בטרם עת – לפני תום מעגל החיים הטבעי.
• ברמה האלוהית, לעומת זאת, מוות מתרחש כי הוא חייב לקרות.
• אדם ברמה רוחנית גבוהה הוא אדם היודע לקבל את המוות כהמשך של החיים, בממד אחר.
• ברגע מותו של האדם, נשמת העל משתחררת במהירות, גם אם האדם סבל כאב פיזי; ברגע שהנשמה עוזבת את הגוף הכאב והסבל נעלמים.
• נשמת העל שבה להיות נשמה רוחנית באוקיינוס הנשמות, שם ממתינים לה מדריכים רוחניים שהם נשמות קרובות, אהובות ומוארות המסייעות לה בעדינות לעבור אל עולמן.
• כאמור, נשמת העל משתחררת מהגוף הפיזי בזמן המוות ועוברת לאוקיינוס הנשמות הרוחניות.
• הנשמה הרוחנית משאירה בעולם הגשמי אהובים מתאבלים, המתקשים לקבל את עזיבתה לעולם אחר.
• לעתים הנשמה הרוחנית בוחרת לסמן לאנשים אלה, בדרכים שונות, על דבר הימצאותה באוקיינוס הנשמות המופלא והמואר. הנשמה אף מנסה להסביר לאהוביה בדרכה כי סיימה את תפקידה בעולם הגשמי, אך עם זאת, היא תמיד תהיה קרובה לאהוביה מהמקום שבו היא נמצאת.
• הנשמה הרוחנית חפצה שיקיריה יבינו כי הם אינם צריכים לדאוג לה, וכי לא יאונה לה כל רע. היא מעוניינת שיקיריה ימשיכו בשגרת חייהם ושלא ישקעו במרה שחורה העלולה להסב להם נזק רב, מבחינה נפשית וגופנית.
• סימני החיים הם דרכה של הנשמה להיפרד לשלום מיקיריה האהובים ולשדר להם כי עליהם להמשיך בחייהם.
• הסימנים בדרך כלל נמשכים כשנה אחת – פרק הזמן שנשמה רוחנית מאמינה שעליה ללוות את יקיריה בעולם הגשמי ובו-בזמן למנוע תלות הדדית עם אהוביה.
• בתום השנה ובמהלך חייהם של יקיריה, תמשיך הנשמה הרוחנית ותלווה אותם במישור הרוחני. באמצעות עבודה רוחנית מתאימה (כמו תפילות, מדיטציה וכדומה) אפשר לשמור על קשר רציף עם הנשמה, עד אין קץ.
• כוונותיה של הנשמה הרוחנית הן טהורות וחיוביות בלבד. כך גם הסימנים שהיא מעבירה לעולם הגשמי: אין בהם כוונה להפחיד, לבלבל או לגרום נזק.
• הסימנים שהנשמה הרוחנית משתמשת בהם כדי לאותת ליקיריה הם פשוטים וברורים.
• דרך ההתקשרות של נשמה רוחנית עם יקיריה היא באמצעות נשמת העל הנמצאת בתודעת האדם היקר לה.
• לרוב, ייקלטו הסימנים על ידי האדם הרוחני יותר, הפתוח יותר, בעל הרגישות הגבוהה מכולם.
• הסימן המוחשי ביותר מן הנשמה הרוחנית הוא הופעתה בדמותה גשמית בפני חלק מאהוביה כדי להיפרד מהם לשלום. הנשמה הרוחנית תעשה זאת בדרך מסוימת על פי בחירתה, לרוב יקרה הדבר פעמים ספורות בלבד.
• סימנים בולטים מן הנשמה הרוחנית יכולים להופיע בבתיהם של היקרים לה.
בין הסימנים:
• נורות ומכשירי חשמל הכבים ונדלקים במפתיע.
• צלצול טלפון מעצמו.
• תמונות ששינו זווית על הקיר.
• שעוני קיר שהאיצו את הקצב.
• מחזיקי מפתחות ששינו צורה.
• כלי זכוכית המשמיעים קולות תזוזה או שבירה.
• פרפרים או ציפורים בבית.
• עלי צמחים הזזים בבית ללא כל רוח.
סימנים נוספים יכולים להופיע בבית הקברות שהנפטר קבור בו:
• עציצים הנשברים באופן לא טבעי או משנים את צורתם (למשל מתעקמים).
• עקבות לא ברורים מסביב למצבה.
• בעלי חיים המופיעים ונעלמים (שועלים, זאבים ותנים).
הנשמה הרוחנית מתקשרת עם הקרובים לה גם באמצעות חלומות:
• הנשמה הרוחנית יוצרת קשר ישיר עם נשמת העל הנמצאת בתודעת האדם היקר לה (לרוב בשנה הראשונה להיפרדותה מן העולם הגשמי) – כדי להיפרד ממנו כיאות, לדרוש בשלומו ובשלום יקיריה ולהגן עליהם רוחנית.
• הנשמה הרוחנית מופיעה בחלומותיהם של אנשים בעלי תודעה רוחנית מפותחת – בתדירות גבוהה יותר מאשר בחלומותיהם של אחרים.
• במצב של חלימה, תבניות החשיבה של האדם אינן בשליטתו. לכן, אין האדם יכול לשפוט או לבקר את הדברים כשם שהיה עושה זאת במצב של ערנות.
• האדם הוא חסר פחד בשנתו: זוהי דרכה של הנשמה לעקוף תבניות אלה, ולהופיע כדי להיפרד.
• כשם שהנשמה הרוחנית מסוגלת ליצור קשר עם האדם בעולם הגשמי, כך האדם יכול ליצור קשר עם הנשמה הרוחנית.
• בתקופה הראשונה שלאחר המוות לא מומלץ לנסות ולתקשר עם הנשמה האהובה מאחר שנדרש פרק זמן סביר של פרידה ושל אבל. בתקופה זו, הנשמה הרוחנית והאדם צוברים כוחות נפש ואנרגיה מחודשים וחוזרים לתפקד בעולם הרוחני או בעולם הגשמי.
• כשאדם מרגיש אינטואיטיבית שהוא מוכן גופנית ונפשית, הוא יכול לנסות ליצור קשר עם הנשמה האהובה שהלכה לעולמה – עליו להיות מוכן לכך מבחינה רוחנית.
• הבסיס לקשר בין האדם ובין הנשמה הרוחנית מושתת על אהבה טהורה ונובע מתוך מטרה ברורה, היכולה להיות: פרידה, ייעוץ, בקשה, עדכון וכדומה.
קיימות דרכים שונות ליצור קשר עם הנשמה הרוחנית:
תרגילי נשימה
תרגילי הרפיה
תרגול מדיטציה
שירה, תפילה ואמירת מנטרות
אדם בעל שלמות רוחנית מתייחס לכל איש ואישה באשר הם ללא קשר למינם, למוצאם, לצבע עורם, לדתם, למעמדם ולנטיותיהם.
אדם זה מתייחס אל כל אדם באופן שבו הוא חפץ שיתייחסו אליו – בכבוד, בהערכה ובאהבה הראויה.
אין אדם אחד הנמצא מעל אדם אחר.
ביבלוגרפיה
אבן שושן, א., המילון העברי המרוכז, 1987, המילון החדש.
ברג, הרב., הפתח לחכמת הקבלה, 1996, קבלה.
גרוס, הרב, אבות הדורות, 1976, יבנה.
דיבננדה, סואמי, מדריך למורי יוגה שיבננדה, 1969, ואל מורין, קנדה.
דיבננדה, סואמי, ספר היוגה השלם, 1996, רשפים.
הברית החדשה, 1995, כתבי קודש.
ואן פרוג, ג., לאחות את השבר, 2001, מטר.
ויגודזקי, א., יוגה לאוכלוסיות מיוחדות, 1999, איתן.
ויגודזקי, א., יוגה, איחוד ואיזון, 1998, איתן.
סטל, ט., ספר החוכמה של גנדי, 1996, גל.
פרבהופאדה, סואמי, בהגוד גיתא כמות שהיא, ספרי בהקתיודנתה.
קאלו, ש., בהגודגיתה, 1988, דעת.
קאלו, ש., חירות והדרך אליה, 1981, דעת.
קאלו, ש., מפי בודהה, 1981, דעת.
קינג, ל. מ., יש לי חלום, 1969, וושינגטון.
תיאודור, א., הודו מסע אל הנשמה, 1999, נעם גלעד.
תיאודור, א., הבהגווד גיטא, 2002, כרמל.
