מי צריך מקפים? 

עורכים "ותיקים" מרבים להשתמש במקפים מחברים. כוונתי לעורכים המתעלמים מהחלטות האקדמיה ללשון העברית ומעצם סמכותה לקבוע את מדיניות הלשון בארץ. משום מה, עטם של עורכים אלו אוהב מקפים מחברים, והטקסטים שהם עורכים משופעים בהם, בייחוד בצירופי סמיכות. כך למשל יחוברו הצירופים רחבת-התאטרון, פינוי-אשפה, שירי-ילדים וכמובן גם בית-ספר, תל-אביב ואף-על-פי. לזכותם ייאמר שהם ימקמו את המקף המחבר הזה במקומו הראוי בגובה ראשי האותיות (ראו מאמרי "השיבו את כבודו של המקף המחבר").

כללי האקדמיה ללשון העברית רואים באמצעי הפיסוק אמצעי לסייע בידי הקורא לקרוא דברים שבכתב על דרך אמירתם בפה. כללים אלו נמנעים אפוא מהוספת סימני פיסוק במקום שאין בהם תועלת. לפיכך, בכל הדוגמאות שלהלן המקף המחבר איננו חובה אף כאשר שתי מילים ויותר מצטרפות למושג אחד ויש ביניהן קשר הדוק:

מאמר פוליטי חברתי, רופא אמן, בן בלייעל, הכבש השישה עשר, פתח תקווה, גני תקווה, סף בית המדרש, על יד, על מנת, אף על פי כן, בדרך כלל, על ידי, על כן, אב בית הדין, בית ספר, בית כנסת, על לא דבר, על פי, על שם, על סמך.
המקף איננו חובה גם כאשר שתי תמניות של אותה מילה מציינות תואר פועל, למשל:
אחד אחד ובאין רואה, איש איש לדרכו, שלב שלב.

לעומת זאת מסמנים מקף מחבר אחרי תחיליות ולפני סופיות, למשל:
תחילית בין: בין-לאומי, בין-אישי, בין-יבשתי (לעומת: בין השמשות, בין השיטין, בין הערבייים)
תחילית על: על-יסודי, על-קולי, על-מפלגתי (לעומת: על יד, על חשבון, על פי)
תחילית דו: דו-צדדי, דו-שיח, דו-שנתי
תחילית א?י: אי-צדק, אי-אמון (לעומת: אי תנועה, חצי אי, אי אפשי)
סופית על: פרויקט-על, אל-על

מסמנים מקף מחבר גם בכתיבה של צירוף אותיות לועזיות. המקפים יבואו בין שמות האותיות. למשל:
בי-בי-סי (ולא בי.בי.סי)
סי-איי-אי CIA (ולא סי.איי.איי)
קא-גה-בה (ולא ק.ג.ב.)

לסיכום, אל תפזרו מקפים בטקסט!
כתבו: אף על פי כן טיילתי ברחוב ראש פינה בתל אביב על יד בית הספר הנטוש, ופגשתי שם את רב-סרן משה ואת רב-סמל ראשי דוד וגם רב צבאי שהוא אב בית דין.
והעיקר: הקפידו על אחידות. אם בחרתם לכתוב תל-אביב, כתבו גם ראשון-לציון ולא ראשון לציון. אם בחרתם לכתוב בית-ספר, כתבו גם בית-כנסת. הוסיפו לכתוב כך לאורך הטקסט.