התעוררות רוחנית 

ההתעוררות הרוחנית האישית שלי הינה המקום בו נולדתי מחדש, ההתעוררות הרוחנית שלי היא הזמן בו נפתחו עיני למציאות אחרת, מציאות זו קיימת בעולמנו אך נסתרת מאיתנו, היכולת לראותה מופיעה  כשאנו מתעוררים.

"בתקופת התרדמת", כך אני קוראת לתקופה של לפני ההתעוררות, היו חיי קונבנציונליים. למתבונן מבחוץ, חיי היו כמעט מושלמים - בית יפה, זוגיות מדהימה, ילדים מקסימים, מקצוע מכובד, פרנסה טובה ובריאות למעשה כל מה שליבו של אדם חפץ. אך מה?  הפנימיות!!!!!

עולמי הפנימי היה סוער, הסתובבתי עם חור ענק בבטן, ליתר דיוק בקיבה.

ניסיתי את כל הדרכים האפשריות למלא אותו:

יצאתי למסעות קניות, הארון התמלא, הכיס התרוקן והחלל בבטן בעינו עומד – ריק.

טיפחתי את החיצוניות - השקעתי בגופי, שערי, ציפורניי ומראי, והחלל בבטן בעינו עומד – ריק.

ניסיתי למלא אותו באוכל, שמנתי, תפחתי, שבעתי ושוב רעבתי והחלל בבטן בעינו עומד – ריק.

חיפשתי בחוץ אצל אנשים - אהבה, אישורים, תמיכה, עידוד, כשקיבלתי התמלאתי זמנית עד שלא קיבלתי

והחלל בבטן בעינו עומד – ריק.

מילאתי את עולמי ביצירה, כשיצרתי התמלאתי זמנית עד שפחדתי שתיגמר לי ההשראה, היצירה, ושוב

החלל בבטן בעינו עומד – ריק.

כשרציתי לתאר את שעובר עליי, הייתי אומרת שיש לי חוסר סיפוק וריקנות ברמת הנשמה.

ואז יום אחד הבנתי, הנשמה!!!

מסעי הרוחני המודע החל - איפה היא הנשמה? מהי? איפה היא באה לידי ביטוי בי?

אנו משתמשים בביטוי "הנשמה" בשגרה ורובנו אפילו לא יודעים מה משמעותו של ביטוי זה.

חיפושיי אחריה הובילו אותי אל הרוח, והחלל החל להתמלא.

הידיעה שאנו ישויות רוחניות במסע של למידה והתפתחות, שינתה את חיי מקצה לקצה – והחלל החל להתמלא.

הראיה את החלל שחלקו הוא ביטוי של געגוע וכמיהה אל הרוח, געגוע אל המקור, אל האחד, מילאה אותי במחויבות להתפתחות ועשייה לטובת התפתחותנו והתעוררותנו הרוחנית.

והחלל החל להתמלא.