ילד פרפקציוניסט - איך הוא חושב? מה עובר לו בראש? 

פרפקציוניזם הוא לא דבר רע - למעשה זוהי תכונה טובה המסייעת לספורטאי להגיע לשיא ההישגים.

הבעיה היא כאשר פרפקציוניזם מפריע לתפקוד נורמלי. בבית הספר ילד יכול לקפוא בזמן מבחן כי הוא חושש שהוא לא ידע את כל התשובות, או שהוא עלול לחשוש מספורט תחרותי, כי הוא צריך לנצח בכל טורניר. הוא אפילו יכול לכעוס כי ארוחת הצהריים איננה בדיוק מה שהוא התכוון, או שהוא אינו מסוגל לעשות בחירה, כי הוא פוחד שזו לא תהיה הבחירה הנכונה ביותר. הוא אף עשוי לוותר על דברים כי הוא חושש שהוא לא יוכל לעשות אותם בצורה מושלמת.

דבר אחד משותף לפרפקציוניסטים: לא משנה כמה הם משיגים ואיך הם מצליחים, הם אף פעם לא שמחים כי בסופו של דבר הם תמיד ישאפו לשלמות שהיא יעד בלתי אפשרי להשגה.

התרבות שלנו היא שהופכת את השלמות למטרה. להיות טוב זה לא מספיק. כדי להצליח צריך להיות הכי טוב, לעשות הכי הרבה כסף, ולהגיע לשלמות גופנית. הילדים שלנו נחשפים מדי יום לאלילי פופ בעלי גוף מושלם, פנים מושלמות, שיניים ושיער ואם לא נולדת מושלם, אתה תמיד יכול "לתקן" את זה.

 בדרך כלל, לפרפקציוניסט יש בראש תמונה של איך בדיוק הדברים צריכים להיות והוא יחווה תסכול רב כאשר התמונה היא שונה ממה שדמיין.

לעתים קרובות אנו חושבים שפרפקציוניסטים מונעים על ידי הצלחה גדולה. בדרך כלל זה לא המקרה. מה שמניע אותם הוא הפחד מכישלון, מלעשות טעות בלתי נסלחת, לא להיות הטובים ביותר. האיום האולטימטיבי הוא שאם אינם מושלמים, ההורים לא יאהבו אותם. ההערכה העצמית שלהם תלויה לחלוטין בהישגים שלהם, ואם אינם מתפקדים היטב, הוריהם עלולים למנוע את אהבתם אליהם.

 ילדים פרפקציוניסטים זקוקים לעזרה מן המבוגרים בעולמם על מנת להתמודד עם מה יכול להיות מוגדר כמשתק.

נכתב על ידי ד''ר אלן כ''ץ