משפחה חדשה גם ללסביות 

לסביות מעולם לא זכו לתמיכה נרחבת בציבור, בטח שלא בחברה הישראלית, הכה מתיימרת להיות מתירנית ולחקות את מדינות המערב בכל הנוגע לזהות מינית וקבלת האחר. באופן בלתי מוסבר, אך מובהק, תמיד נוטים לראות בלסביות עם מרדן, או חיקוי לא מוצלח של קהילת ההומוסקסואלים, שלה יש מתנגדים רבים יותר אולי, אך הרבה יותר הזדהות ומיתוג עצמי מוחצן. מתוך אלה הרואים בלסביות מרדניות קיצוניות שמאסו בעולם הדייטינג עם גברים, בדרך כלל תל אביבים, יש מי שמאמין שמדובר בסוג של משבר זמני, שיחלוף ברגע שאותה אישה, המגדירה את עצמה כלסבית, תרצה להקים משפחה ולבוא בברית הנישואין. לאלה מוקדש מאמר זה, שיעיד ויציג אפשרות אחרת, לפיה גם לסביות יכולות להביא לעולם משפחה חדשה בדרך קצת אחרת, ועדיין, לשמור על אורח החיים שלה כאישה לכל דבר.

אם עד העשור האחרון היו מניחים כי לסביות אמורות לוותר על נטייתן המינית, או לוותר על על הצורך להיות אמהות, הרי שהתשובה לכך השתנתה לאור העובדה כי יותר ויותר נשים, כמו גם גברים, מגיעים להחלטה על הקמת משפחה בדרך של הורות אחרת באמצעות מציאת שותף, או שותפה, שאינם בן או בת זוגם.

לאוו דווקא מדובר בשיטה שהיא תוצר של לסביות והומוסקסואלים בלבד, למרות שרבים מן התומכים בה הם חד מיניים, המעוניינים להקים משפחה ולא להסתפק בתרומת זרע מאדם אנונימי, כי אם במציאת שותף פעיל שיהיה חלק בלתי נפרד מחייו של הילד. בהמשך לכך, גם נשים וגברים הטרוסקסואלים מעדיפים לנקוט בדרך זו, מטעמים שונים, אך בדרך כלל מתוך הצורך שלא לוותר על הורות והקמת משפחה בגיל מבוגר יחסית.

אתמול שהיתי עם בן זוגי בבריכת השחייה. הבחנתי במשפחה אוהבת וחמה שחגגו להם במים הקרירים. המשפחה מנתה שתי נשים ותינוקת. שלושתן נראו מאושרות במיוחד. אחת מהנשים נראתה קצת  יותר אימהית מהאחרת, כאילו יש משחק תפקידים ומשחקי חיזור מוגדרים גם בין לסביות, בדומה לעולם ההטרו סקסואלי המוכר לי כל כך. בעודי מביטה במשפחה היפה הזו הבנתי עד כמה אמיץ מצידן להביע חיבה בבריכה הציבורית ולעיני כולם.