"כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה" [תהילים צ']
למדים שיומו של הקב"ה הוא אלף שנים ומכאן על פי הפסוק
ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי [בראשית א'] אנו נמצאים בחצות היום השישי
שכן ששת ימי הבריאה הם כנגד ששת אלפי קיום העולם במתכונת
המוכרת לנו כעת, והאלף השביעי הוא בחינת עולם הבא.
התורה על רבדיה השונים נמשלה למאכלים ומשקים שונים
כגון יין בחשבון אותיות סוד כמובא "נכנס יין יצא סוד", [סנהדרין ל"ח]
שמן הוא רזין דרזין כמובא "ארץ זית שמן ודבש" [דברים ח'] כאשר דבש
המובא כאן הוא דבש תמרים, כאמור בשיר השירים "דבש וחלב
תחת לשונך" [שיר השירים ד'] והלכה היא שטועמים ממאכלי השבת בצהרי
יום השישי בעת שמתבשלים וטעמם מעין הטעם אותו זוכים לטעום בשבת, בה
זוכים לנשמה יתירה, הטעם הוא טעם עץ החיים, והיא בחינת האלף השביעי.
התכלית היא עבודה באופן שמח שליט על הלב על מנת להביא לתקון
חטא עץ הדעת, שעל פי חז"ל הוא תאנה, חטה,גפן ולדברי המדרש אתרוג,
וזאת על מנת להגיע לחיבור ואחדות בחינת "זכר ונקבה ברא אותם"
כפי שהיה לפני החטא הקדמון, כאשר הטוב היה בתוקפו, במשמעות
של מלכות הקב"ה בעולם הזה הגשמי, עולם העשיה, ע"י השראת
השכינה וגילוי בחינת הכתר במלכות.
זכר ונקבה ברא אותם [בראשית א']
אדם הראשון בא על בעלי החיים לפני שנבראה חוה מצלעו.
עומק המשיכה נבע מדבקות בשרשו והחיות למעשה גילמו את הבורא
וכאילו תפסו את מקומו, שהחיות הן בבחינת הבא מן החי, דרגת החי
בדצח"מ [דומם, צומח, חי, מדבר] היא דרגה בעלת חיות גבוהה מהדומם
שהוא בעל שורש גבוה יותר כיוון שנברא יש מאין, מסובב כל עלמין
ולא באופן של השתלשלות יש מיש, ממדרגה למדרגה. ובא מממלא
כל עלמין והוא השכינה השורה בנבראים.
ענין החיות בנבראים מתבהרת אם נתבונן בכך שככל שהחיות גבוהה
יותר בעוד שהנברא מחובר לשרשו, כך דרגת המיתה והעדר החיות
גבוהה יותר בעת שניתק הוא משרשו ומקור חיותו. לדוגמא:
פרי הנתון על גבי הענף לעומת מצבו בעת שמנותק הוא משרשו
ומקור חיותו לאורך זמן.
ולכן הגויה מוגדרת כאבי אבות הטומאה, וזאת כיוון שבעת שהיה
מחובר לשרשו ושכנה בו הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל, היה
בעל חיות גבוהה מבין הנבראים, וזה סוד גוף הצדיק טהור ואינו מטמא.
דרגת הדומם היא הנשגב העליון ונפש הדומם מתאוה אל האדם,
לא פחות ממה שנמשך הוא אל החיבור לבחינת חיה ויחידה
שמתחת כסא הכבוד העליון. יסוד העפר הבא מן הדומם גורם
לעצבות ועצלות מצד הנפש החיונית באדם.
יסוד המים הבא אף הוא מן הדומם גורם ומניע ליצנות ומיני
תענוגות וזה ענין "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות
לא ישטפוה" [שיר השירים ח']. הכמיהה היא לשמחה דוקא, בחינת
"נר הויה נשמת אדם" [משלי כ'].
מתחולל מאבק בין כמיהה לשרש מצד יסוד האש השואף לדבוק
בשרשו ומהותו, ולעומת זאת קימת התאווה להתחבר עם האין
כפי שהוא מתגלם בדומם שהוא יסודות העפר והמים שבנפש החיונית.
תחייה
היתוך הנפשות ההומות באמהות ובאבות
המשגל הכפוי בין המתכות נחושת וברזל
הוליד הוויה חדשה, נזירית בגוף כמו גם בנפש
צער יין וחלב היונקים משד הנשייה
המתלהם ולוהט בשגעון מגלומני השכן לעפר הדומם.
דממת קבר מפעמת בליבות האותיות
חשמל התודעה יונק מצינור סמוי את זיו השכינה
ומקנה תחושה קיומית נסבלת לכאורה,
על כל פנים לפי שעה. ציר היצירה סובב בכח העצם.
שלדים שבורים מפורקים עם סתימות מאבן בזלת
וצור, כבר אינם מייחלים, כבר לא מתייפחים,
רק קרום דם רירי עוטה את הלוז ואת הצלע
הקמים לאיטם לתחייה חדשה.
1/60 נגה וצחצחות שם המפורש
שינה מעין מיתה שמי נכתב ואינו נקרא
גלות מעין שינה אחדות שברירית כמקל עשן
אני ישנה וליבי ער בחזונו של הרואה
חלום מעין חזיון המאפיל פגימת הלבנה
נבואה בזעיר אנפין כזהר הרקיע יזהיר
השגת המהות עדיפה המשכיל ידם
יוסיף דעת יוסיף מכאוב והספקן יכלה ימיו
עולם התהו תחנת ביניים והיה אור הלבנה כאור החמה
עולם התקון מעין עולם הבא
צחצחות בלא גבול וגדר
שמעון טל רז
