סירה טרופה בלב הים אין חוף מקלט הכול אבד אני חוזר ושוב נשבע אתן הכול שהשפיות תקוים 

22.12.95 מכתב טפחות אלי, הננו מתכבדים להודיעך כי הוחלט לאשר "גריס" מלא:
1. לתקופה נוספת, מ - 11.95 עד 1.96 (כולל), החיובים המלאים יתחדשו ב 1.2.96 והנכם מתבקשים
לדאוג לכיבוד הוראות הקבע החל מתאריך הנ"ל.
2. לא תאושר דחיית תשלומים נוספת.
אני קורא את זה עכשיו ואני לא מאמין למה שעיניי רואות, הם רימו אותנו פשוטו כמשמעו, נתנו לנו בפרסומיהם להבין כי יש לנו בזמנים קשים אפשרות לדחות, להקטין לשנה שנתיים ולאורך כל חיי ההלוואה, "רק תגיד" אמרו וראה כיצד הם קובעים קטגורית שכל מה שפרסמו היה בעצם מלכודת ענקית לציבור. ואני נלכדתי,
כמו ובדומה לוויסות מניות הבנקים. להם, לבעלי המאה מותר כל אשר אסור לבעלי הדעה. ורק צונאמי ודומיו יווסתו הדימומים.
"לא תאושר דחיית תשלומים נוספת".
והרי רק בשל כך לקחנו את ההלוואה, אחרת לא הייתי מסתכן לעולם להיכנס למלכודת אשר בנק טפחות בערמומיותו ובחוסר תום לב תמנו לנו ולכדו אותנו בה.
3. ס"ה הסכום המצטבר בגין הנ"ל מסתכם ב כ - 2445 ש"ח (כולל עמלת תשלום)
עוד עניין שלא הוזכר בפרסומים "עמלת תשלום".
4. נא להעביר הסכום הנ"ל בהקדם כדי למנוע הצטברות פיגורים וריבית גבוהה.
אני כבר לא מבין שום דבר, בפרסומים נותנים לך שנה שנתיים
רק תגיד. והנה כאן לא נותנים מנוח לבן אדם להתארגן וכל
הזמן מטרטרים ומשגעים אותנו, ותשלמו בהקדם וכו'. פשוט לא
להאמין, שמא נגזר עלינו להתעמת עם עשרות הודעות על פיגור.
עם ריבית גבוהה נוכל אולי לחיות, אם זה החוק. מכאן ועד כינוס
נכסים ולמכור את כל עמלי בנזיד עדשים, בגלל גחמות של ש.ב.כ. עם כל הכבוד, זו ירידה לזנות, שבחלומי האפל ביותר לא פיללתי.



7.2.96 מטפחות, אי כיבוד חוזר של הוראת קבע:
פקססתי אליהם על גב מכתבם ויש כאלה עשרות, ב9.95 הגדילו לעשות ושלחו לי במקום שנה טובה, 16 עשר התראות על פיגור בפירעון הלוואה וכולם אותו דבר. והעיקר להטריד את מנוחתנו, אגב החזרתי להם
את כולם בפקס.)
וכך כתבתי: יד אחת אינה יודעת מה שהיד השנייה עושה, הרי סיכמנו וכתבתם לי ושלחתי לכם בפקס את אישור בנק מרכנטיל לגביה המחודשת אז למה לא תפסיקו עם הבלגן הזה. ב - 18.2.96



28.3.96 כתב תביעה כספית בסדר דין מקוצר ע"ס 9.875 ש"ח
אני עומד ומשתאה מול הטמטום הנפשע של כונס ובנק, שאינם עומדים
בדבריהם שפרסמו ברבים, ודאי שהתחייבנו להחזיר, אבל הם לא עומדים
בהתחייבותם שלהם. על סכום זעום זה רוצים למכור לי הבית. חלום
בלהות ממש. ויורדים לחיינו., כדי לפרנס בנק וכונס על גבו של מסכן שמשכן.

מי כאן לא עומד את התחייבויותיו הבנק או אני?



30.4.96 מכתבי לטפחות: אדוני רואה המצב, במדינה יש היום סגר מוחלט, אין
לי עובדים והמצב דחוק מאוד, אנא המתן לי עוד מספר חודשים וכל חובי השוטף ישולם. היום פשוט אין לי מהיכן לקחת ומזה 3 חודשים יש
סגר בשטחים ואין לי עובדים ולכן אבקש בשינית , המתנה קטנה נוספת.
אנא ותודה רבה.



18.8.96, מברק אלי מעו"ד שלום כהן -- ירושלים דרך חיפה נתבקשתי להודיעכם שאם חובכם לטפחות לא יסולק בתוך 14 יום, ינקוט הבנק בצעדים למכירת הבית ע"י ההוצל"פ.
למה מחיפה? איני יודע, אולי לכונס יש תשובות. האם לא היה יכול
לחזור לירושלים ואז לשלוח, אלא שחיפה כנראה היא מרכז פעילותו,
באשר לריכוז נכסי אומללים שהולכו שולל אחרי גחמותיו של אונס זה.



23.2.97 כתב תביעה כספית בסדר דין מקוצר ע"ס 12.425 ש"ח .
ס' 3- שיעור ריבית הפיגורים המצטברת מדי חודש הנהוג אצל התובע הוא 25% לשנה החל מ 1.11.96
שיעור הפיגורים משתנה מפעם לפעם.
ריבית רצחנית שרירותית ובלתי חוקית בעליל.
ועל סכום זעום זה רוצים למכור לי הבית. חלום בלהות ממש.




ואנו כמו בחלום בלהות שתכף נתעורר ממנו, ולא היא.



6.3.97 שילמתי 15.000 ש"ח ע"ח פיגורים.
והרי אמרתי תמיד, תמתינו והכול ישולם, אבל מניעכם זרים, דרככם
נבזות וכל רצונכם להעסיק פקידים שלא נותנים מנוח ולהעשיר עורכי דין מכסף חסר של מתקשים המבקשים רק מעט סבלנות כפי הבטחותיכם מעל דפי העיתונים ומעל כל במה, "ותחת כל עץ רענן"