אימון נוער הוא בשבילי, לפני הכול, מקום של כבוד ושל אמון. מקום הרואה בנוער אנשים שווי זכויות, הרואה את המטרות שלהם חשובות וראויות להגשמה, בדיוק כמו המטרות של המבוגרים הסובבים אותם.
לצד הגישה הרווחת הדוגלת בצורך של "הצבת גבולות", מציעה הגישה המלווה את רעיון האימון האישי לנוער נקודת מבט אחרת, הטוענת שהעברת מסר האומר "אני סומך על שיקול דעתך, אני נותן בך אמון ורואה בך אדם בוגר ואחראי למעשיו", תביא בעקבותיה, אכן התנהגות שקולה ואחראית, בעוד שהעברת מסר האומר "צריך להציב לך גבולות" תגרור התנהגות בלתי אחראית ומרדנית.
אז, מה מקבלים בני נוער במהלך אימון? את כל מה שמקבלים המבוגרים וקצת יותר. קצת יותר, מכיוון ש"הצהרת האמון" בנער, מצד ההורה שאפשר לו לעבור אימון, יש בה כוח רב. לתחושה שסומכים עלי ומאמינים בי יש חלק נכבד בהתפתחות אישית, צמיחה ובניית דימוי עצמי חיובי.
המטרות שאיתן מגיעים בני נוער לאימון רבות ומגוונות. רצון לשיפור של מצב חברתי, בטחון עצמי, יחסים עם ההורים או עם החברים, התמודדות עם המערכת הלימודית, מציאת עבודה, יישום של כישרונות ויכולות בתחומים שונים (הקמת להקה, הצגת תערוכה וכד'). תהה המטרה אשר תהה, בדרך אליה נרכשת ראשית כל התפיסה שאנו אדונים לעצמנו, אחראיים לתגובות שלנו, ושיש לנו שליטה מלאה על המתרחש בחיינו.
תפיסת העולם המתפתחת במהלך האימון מקנה כלים ויכולות להתמודדות עם מגוון מצבים ואירועים.
כמו בכל אימון, אנו ממוקדים במטרה, אך בודקים היכן התפיסות וההרגלים החוסמים אותנו בדרך מופיעים בתחומים אחרים בחיינו. נערה שהגדירה כמטרת האימון את רצונה לצייר ציורים מקוריים, ולא להיות מושפעת מיצירות מוכרות, טיפלה באותה הזדמנות גם בעובדה שהיא מושפעת מאוד מהחברים שלה.
באימון אנו מנתחים אירועים מנקודת מבט של אחריות ולא מנקודת מבט של אשמה (ומדגישים מאוד את ההבדל ביניהם), כך אנו מגיעים למסקנה, שאם החברה שלי שיקרה לי, כדאי לי לבדוק מה החלק שלי בעניין, מה עשיתי שגרם לה לצורך לשקר. לא בגלל שאני אשם, אלא בגלל שרק כך אוכל להתפתח ולהימנע ממצבים דומים בעתיד.
במקום להתייחס להתרחשויות בדרך של הצלחה או כישלון אנו בודקים "מה למדתי מזה". אחת מחוויות האימון החזקות ביותר שלי, התרחשה לגמרי במקרה, כשישבה אצלי בסלון הבית, חברה של ביתי, שנשארה לבד בחמש בבוקר בחוף הים, לאחר בילוי עם בחור שהכירה באמצעות האינטרנט. היא אמרה "למה תמיד אני מגיעה למצבים האלו?" ואני שאלתי "מה למדת מזה? מה היית צריכה לעשות אחרת?". התשובה שלה, שהראתה לה ולי את יכולת התובנה שלה, שבעקבותיה היה ברור לשתינו, ששוב היא לא תקלע למצב דומה, שינתה לחלוטין את נקודת המבט שלה על האירוע. בבת אחת היא הפכה מקורבן לאדם שהרוויח שיעור חשוב בחיים.
בדיקת הנחות היסוד שלנו מאפשרת צמיחה ופריצת דרך. אנו בודקים הנחה כדוגמת "אני דיסלקטי ולכן אין לי סיכוי לעבור את הבגרות בהיסטוריה" במבחן המציאות, מבררים מה הרווח ומה ההפסד מהנחת היסוד הזו, ומה צריך לקרה כדי להצליח למרות הקושי האובייקטיבי.
בונים תוכנית פעולה מסודרת. עם נערה שהציבה לעצמה מטרה "להעלות את הביטחון העצמי" בדקנו מה זה אומר לה להיות עם בטחון עצמי, וקבענו יעדים מוגדרים. פתחנו ב: לדבר בכל יום עם מישהו מהכיתה, ועברנו להגשת מועמדות למועצת תלמידים.
כמובן שעובדים גם על חידוד הבחירות (שונאת את בית הספר אבל יש בו מגמת מחול נהדרת, לעבור או להישאר?), על מוקד שליטה פנימי מול חיצוני (אני מאחר כי: האוטובוס לא הגיע, לא העירו אותי בזמן וכו') ועל מבנים תומכים ודרכים לשמירה על הישגים (אשמור על קשר עם חברות חדשות באמצעות...).
לאמן נוער זו חוויה מיוחדת במינה, התחושה הנה של מתנה ענקית, שהם מעניקים לי. הזכות להיות חלק מעולמם ולהציע להם את דרך האימון כדרך חיים.
וכמה מילים לסיום על יחסי הורים - מתבגרים. להורים המוצאים עצמם בקשיי תקשורת או בעימותים עם ילדיהם, אני מציעה ליישם בעצמם את עקרונות האימון. לבדוק את החלק שלהם במצב, לראות מה היו צריכים לעשות אחרת, ולשתף את הילדים במחשבות ובתובנות שהגיעו אליהם. יחד עם פתיחת ערוץ תקשורת חדש, הדבר מביא לדוגמא אישית ולהנחלת "שפה חדשה" במערכת היחסים, שפה שמחלחלת לאט לאט גם לנוער, ומביאה להתייחסות דומה שלהם לאירועים.
לצד הגישה הרווחת הדוגלת בצורך של "הצבת גבולות", מציעה הגישה המלווה את רעיון האימון האישי לנוער נקודת מבט אחרת, הטוענת שהעברת מסר האומר "אני סומך על שיקול דעתך, אני נותן בך אמון ורואה בך אדם בוגר ואחראי למעשיו", תביא בעקבותיה, אכן התנהגות שקולה ואחראית, בעוד שהעברת מסר האומר "צריך להציב לך גבולות" תגרור התנהגות בלתי אחראית ומרדנית.
אז, מה מקבלים בני נוער במהלך אימון? את כל מה שמקבלים המבוגרים וקצת יותר. קצת יותר, מכיוון ש"הצהרת האמון" בנער, מצד ההורה שאפשר לו לעבור אימון, יש בה כוח רב. לתחושה שסומכים עלי ומאמינים בי יש חלק נכבד בהתפתחות אישית, צמיחה ובניית דימוי עצמי חיובי.
המטרות שאיתן מגיעים בני נוער לאימון רבות ומגוונות. רצון לשיפור של מצב חברתי, בטחון עצמי, יחסים עם ההורים או עם החברים, התמודדות עם המערכת הלימודית, מציאת עבודה, יישום של כישרונות ויכולות בתחומים שונים (הקמת להקה, הצגת תערוכה וכד'). תהה המטרה אשר תהה, בדרך אליה נרכשת ראשית כל התפיסה שאנו אדונים לעצמנו, אחראיים לתגובות שלנו, ושיש לנו שליטה מלאה על המתרחש בחיינו.
תפיסת העולם המתפתחת במהלך האימון מקנה כלים ויכולות להתמודדות עם מגוון מצבים ואירועים.
כמו בכל אימון, אנו ממוקדים במטרה, אך בודקים היכן התפיסות וההרגלים החוסמים אותנו בדרך מופיעים בתחומים אחרים בחיינו. נערה שהגדירה כמטרת האימון את רצונה לצייר ציורים מקוריים, ולא להיות מושפעת מיצירות מוכרות, טיפלה באותה הזדמנות גם בעובדה שהיא מושפעת מאוד מהחברים שלה.
באימון אנו מנתחים אירועים מנקודת מבט של אחריות ולא מנקודת מבט של אשמה (ומדגישים מאוד את ההבדל ביניהם), כך אנו מגיעים למסקנה, שאם החברה שלי שיקרה לי, כדאי לי לבדוק מה החלק שלי בעניין, מה עשיתי שגרם לה לצורך לשקר. לא בגלל שאני אשם, אלא בגלל שרק כך אוכל להתפתח ולהימנע ממצבים דומים בעתיד.
במקום להתייחס להתרחשויות בדרך של הצלחה או כישלון אנו בודקים "מה למדתי מזה". אחת מחוויות האימון החזקות ביותר שלי, התרחשה לגמרי במקרה, כשישבה אצלי בסלון הבית, חברה של ביתי, שנשארה לבד בחמש בבוקר בחוף הים, לאחר בילוי עם בחור שהכירה באמצעות האינטרנט. היא אמרה "למה תמיד אני מגיעה למצבים האלו?" ואני שאלתי "מה למדת מזה? מה היית צריכה לעשות אחרת?". התשובה שלה, שהראתה לה ולי את יכולת התובנה שלה, שבעקבותיה היה ברור לשתינו, ששוב היא לא תקלע למצב דומה, שינתה לחלוטין את נקודת המבט שלה על האירוע. בבת אחת היא הפכה מקורבן לאדם שהרוויח שיעור חשוב בחיים.
בדיקת הנחות היסוד שלנו מאפשרת צמיחה ופריצת דרך. אנו בודקים הנחה כדוגמת "אני דיסלקטי ולכן אין לי סיכוי לעבור את הבגרות בהיסטוריה" במבחן המציאות, מבררים מה הרווח ומה ההפסד מהנחת היסוד הזו, ומה צריך לקרה כדי להצליח למרות הקושי האובייקטיבי.
בונים תוכנית פעולה מסודרת. עם נערה שהציבה לעצמה מטרה "להעלות את הביטחון העצמי" בדקנו מה זה אומר לה להיות עם בטחון עצמי, וקבענו יעדים מוגדרים. פתחנו ב: לדבר בכל יום עם מישהו מהכיתה, ועברנו להגשת מועמדות למועצת תלמידים.
כמובן שעובדים גם על חידוד הבחירות (שונאת את בית הספר אבל יש בו מגמת מחול נהדרת, לעבור או להישאר?), על מוקד שליטה פנימי מול חיצוני (אני מאחר כי: האוטובוס לא הגיע, לא העירו אותי בזמן וכו') ועל מבנים תומכים ודרכים לשמירה על הישגים (אשמור על קשר עם חברות חדשות באמצעות...).
לאמן נוער זו חוויה מיוחדת במינה, התחושה הנה של מתנה ענקית, שהם מעניקים לי. הזכות להיות חלק מעולמם ולהציע להם את דרך האימון כדרך חיים.
וכמה מילים לסיום על יחסי הורים - מתבגרים. להורים המוצאים עצמם בקשיי תקשורת או בעימותים עם ילדיהם, אני מציעה ליישם בעצמם את עקרונות האימון. לבדוק את החלק שלהם במצב, לראות מה היו צריכים לעשות אחרת, ולשתף את הילדים במחשבות ובתובנות שהגיעו אליהם. יחד עם פתיחת ערוץ תקשורת חדש, הדבר מביא לדוגמא אישית ולהנחלת "שפה חדשה" במערכת היחסים, שפה שמחלחלת לאט לאט גם לנוער, ומביאה להתייחסות דומה שלהם לאירועים.
