התקופה שלפני החגים היא תקופה מצוינת לעסוק ביסודיות ונגזרתה הפרפקציוניזם, שדואג אז להרים את ראשו. מי אינו מכיר את ניקיון החג הניקיון היסודי, שאכן חשוב הוא מבחינה אנרגטית להתחדשות. אולם כיצד הופך ניקיון החג לסיוט? בזאת נעוצה אשמת הפרפקציוניזם. פרפקציוניזם הנו על פניו תכונה טובה, אך כמו בכל דבר תלוי את מי שואלים. למעשה הפרפקציוניזם או השאיפה למושלמות הנו הביטוי הקיצוני של תכונה טובה מאוד ומומלצת, למעשה הוא הצד הפתולוגי של היסודיות. אין ספק שכולנו נסכים שלהיות יסודי זו תכונה מצוינת שעוזרת ותורמת בהרבה תחומים בחיים. היא מאפשרת לנו לבצע מטלות על הצד הטוב ביותר, לא לדחות מטלות, היא נותנת לנו תחושה שהדברים בוצעו כראוי, כמיטב שאנו יודעים לבצע, ואכן זה כך. מתי יסודיות הופכת פתולוגית? כשהיא הופכת לפרפקציוניזם, כאשר אנו מאפשרים לנוכחות או אי נוכחות של התכונה או של תוצאותיה,לערער את חיינו, לערער את מצב הרוח שלנו, לפגוע בסובבים אותנו ולערער את ההערכה העצמית שיש לנו כלפיי עצמנו ואת ההערכה כלפיי מה שאנו מבצעים. או אז, היא היסודיות הזו, הופכת לנטל, לעול, לגורם בלתי אמצעי לחוסר שביעות הרצון שלנו, למצב שבו שום דבר אינו יכול לגרום לנו סיפוק מלא, או סיפוק לטווח ארוך, שביעות רצון מלאה. מי אינו מכיר את הביטוי שלא כדאי/רצוי לנוח על זרי דפנה? מבחינת הללו שפרפקציוניזם הוא חלק מהתנהלותם – המשפט הזה הינו אבן דרך. עד כדי כך שהזמן הזה שעובר בין הסיפוק על המטלה שבוצעה לרדיפה אחר המטלה הבאה הופך להיות קצר יותר ויותר עד שכמעט לא נותרת תחושת סיפוק או הנאה ממה שבוצע. הנטייה של אנשים במצב פתולוגי זה היא לראות את חצי הכוס הריקה. לא להסתכל על מה שבוצע בצורה מצוינת וליהנות מכך, אלא תמיד להסתכל הלאה על מה שטרם בוצע, ולתת למה שטרם בוצע להשפיע על מצב הרוח, על התחושה הפנימית בצורה כזו שמה שטרם בוצע הופך להיות קול טורדני בירכתי המוח, הופך להיות מרכז החיים וההתייחסות. במצב הזה אנשים נוטים להיות פעלתניים יתר על המידה, לחוש תסכול על מה שלא בוצע (גם אם אובייקטיבית לא היה זמן לבצעו, או יכולת לבצעו וכד'). למעשה הסיטואציה הזו הופכת אנשים אלו לאנשים נרגנים, עצבניים, חווים תחושת אי סיפוק עצומה. רוב מי ששרוי בסיטואציה הזו, נוטה לקחת על עצמו מטלות יותר מכפי שהוא באמת יכול לבצע, או להגדיר מטלות בטווח זמן יותר משאפשר או רצוי וכך לפרנס את תחושת ההחמצה, הכישלון, פמפום ההרגשה שלא נעשה מספיק וכד'. המטרה שלי כמי שעוזרת לאנשים לצמוח היא להחזיר לאנשים אלו את תחושת הסיפוק, השמחה וההערכה על מה שבוצע, להפוך את היסודיות לנחוצה אך לא מאיימת על שלוות הנפש.להכיר בכך שסדר הוא דבר נחוץ, השאלה איזה מחיר משלמים על מנת להשיגו. להבין שהמטלות אף לא מסתיימות ושזה בסדר. הרי בסופו של דבר הרי את האנשים הללו לא ניתן להאשים בעצלנות כי הם תמיד ימצאו תעסוקה לידיהם הבטלות ממעש. היכולת שלהם לשבת ולנוח היא אפסית, והם ירגישו תחושת אשמה אם שעה, שעתיים הם לא יבצעו דבר ומייד יסתכלו על מה שלא נעשה תוך חווית התסכול, ההאשמה העצמית וכל מה שמתלווה לסיטואציה. המטרה היא לנהל לוח מטלות הגיוני יותר, שניתן לביצוע בלי לחץ, חרדה וכד' ולזכור שתמיד יש עוד יום. לאנשים הללו מומלץ לוח עבודה שבועי הכולל חלוקת מטלות מסודרת וכמובן לא להמציא עוד שעות במסגרת 24 השעות הקיימות. לסיכום יסודיות היא תכונה נהדרת ומומלצת אלא שצריך להיזהר פן תהפוך למפלצת המנהלת את חיינו.
אורנה נתיב לאור- כירולוגית- מומחית באבחון אישיות על פי כף היד, מרפאה משורש הנשמה, מדריכה רוחנית.
