איפה כדאי לתרגל יוגה ואיך קשורים פנג שואי מרוקו ויוגה? 

איפה כדאי לעשות יוגה

ואיך קשורים פנג שואי מרוקו ויוגה?

 "תשתרעו על המזרון, תעצמו את העיניים, תשלחו החוצה את המחשבות, תתרכזו בנשימה. תשכבו בתנוחת סואסאנה" (תנוחת ה"מת" להרפיה). אופס, חזרו המחשבות, לא נורא העבירו אותם הלאה, תנשמו עמוק דרך האף.   כך מתחיל כול שיעור יוגה.

התוודענו והתמכרנו ליוגה דרך אליה חברו החדש של הבן שלנו כשהחל כיתה א'. הקטן הזה אמר "יוגה שיוויננדה ודנטה" בצורה כול כך מתוקה שרצינו לאכול אותו. אבל במקום לטרוף אותו הצטרפנו לתרגול אצל הוריו, תמר ושחר בנטל, המורים המדהימים שלנו שגרים ומפעילים את הסטודיו ליוגה בבית שממול ביתנו הקודם בירושלים. 

וכשאני אומרת ממול אני מתכוונת שאפשר לבוא בפיג'מה, כל כך קרוב. למרות זאת לא מזדמן להגיע יום יום לתרגול מונחה אז אנחנו מתרגלים גם בבית. ההמלצה של הקדמונים היא לתרגל עם זריחת החמה. טוב, אני לא מתחברת לקדמונים האלה. אישי קצת יותר, שש בבוקר זו לא קללה לגביו.  

 למרות שכמעט כולם יודעים משהו על יוגה אזכיר ממש בקצרה שליוגה חמש עקרונות: הרפיה, תרגול, נשימה, תזונה, מדיטציה וחשיבה חיובית. פירוש המילה יוגה הוא "איחוד" או "חיבור" במשמעות של חיבור העצמי עם התודעה המוחלטת.

הכוונה של הקדמונים (מלפני כחמשת אלפים שנה...) היא מאוד נשגבת, אך אפשר בשפה פשוטה גם לומר שהיוגה עוזרת לנו להשתחרר מסבל ולנוע לכיוון אהבה. אותה תנועה אלוהית שכולם יודעים מהי אבל הגדרה אחת קצרה עוד לא מצאו לה.

 ובכן יוגה צריך לתרגל וגם בבית. בעוד שאת ההרפיה הנשימה והתודעה ניתן לעשות בכול זמן ומקום, לתרגול הפיזי דרוש מקום. כאן נכנסת שיטה סינית לעזר הפילוסופיה ההודית. כאשר מדובר על מקום לפנג שואי יש מה להגיד! 

 אז איפה כדאי לתרגל יוגה?

לאחרונה שבתי מטיול מקסים במרוקו (למתקנאים ובצדק, היכנסו לפיקאסה ותציצו על התמונות).

אינני דוברת ערבית או מרוקאית, מרוקו אינה נמצאת באף אחד מסניפי אילן היוחסין שלי ובכול זאת היא ברשימת הטיולים המבוקשים על ידי מזה שנים רבות. כול מה שקשור במרוקו מהלך עלי קסם. המרוקאים היהודים, האוכל שלהם, תמונות של בנייה מרוקאית שראיתי, הבגדים והתכשיטים המסורתיים שלהם, תמונות מדבר וסרטי אווירה כגון "שמיים מגינים ממעל" שהשאיר את הלסת שלי שמוטה כמאה וארבעים דקות...

לפני שנים הייתה תקופה קצרה ורגועה שבה נפתח קו תעופה ישיר עם מרוקו, שישה בני משפחה קנינו כרטיסים, השגנו ויזת כניסה למרוקו, קנינו מפות, תכננו מסלול. הכול היה מוכן, אך שבוע לפני נסיעתנו פרצה האינתיפאדה, הטיסות בוטלו ואנו באכזבה קשה נסענו כפיצוי מה לחופשה ביוון.

לפני כמה חודשים שוב חזר הג'וק לקנן במוחי כאשר במקרה, במקרה לגמרי, ראיתי מודעה קטנה בתוך אחד מאותם "מכתב עיתי" (news letter ) ולשונה : "טיול יוגה, 11 יום בנופיה הקסומים של מרוקו".   בינגו !

החילותי במסע שכנוע ופרסום בבית. לא פשוט לשכנע את המתבדל הצמוד אלי להצטרף לקבוצה (לא שהוא סוציופת או לא חברתי ביום-יום אבל  :-). לעלות לאוטובוס לרדת, לעלות לרדת? לשמוע בחו"ל עברית... אוי ווי! אובדנו המוחלט של החופש...לא לא לא!

בהתחלה נקטתי בשידול ופיתוי, אחר כך בשיטות פולניות של עלבון ואכזבה. בסוף זה הצליח!  נאמרה הסכמה בקול רם ובעל פה. קצת בקול ענות חלושה, אבל מי שם לב כשדיונות הסהרה וגלביות מצעפות את עיני.

ליוגה שבצמד המילים "טיול יוגה" היה משקל מכריע! ההנאה שבשיעור יומי של יוגה והאוכלוסייה של המתרגלים שבוודאי תהיה בעלת ערכים המשותפים לנו בהחלט היו נקודות פרו.

 נוסעים או לא נוסעים?

לא האמנתי כשפרצו המהומות בלוב. זה היה עלבון אישי לחלוטין, אין ספק שמטרת הדבר להפר ולבטל שוב את הטיול שלי. בכול יום התקשרתי למדריך לשאול "זה בטוח לנסוע?" הייתי צלובה בין כול האנשים היקרים לי ובראשם המתבדל שאומרים "אולי זה לא הזמן הכי טוב לנסוע לשם?!" מאחורי גבי הוא אף התקשר וברר את כול ההתראות האפשריות במשרד הביטחון וכדומה.  בסוף הרהבתי עוז לומר שאני נוסעת ומה שצריך להיות יהיה!

 כבדיקה מקדימה הלכנו לשיעור אצל אתי לונר המקסימה, (המדריכה של היוגה בטיול) כאן, ברמת גן. אחרי שהכרנו אותה, הייתה מפתה עוד יותר חלקה של היוגה בטיול.

השיעור התקיים באחד ממועדוני הכושר המפוארים. באולם גדול ונאה למדי עם פרקט ומראות כבאולם בלט. אבל הכניסה למקום, לחניון ולאולם נטול החלונות דכדכה את שנינו. בזכות אתי היפה והנעימה הצלחנו להזכיר לעצמנו שזה חד – פעמי. בירושלים התרגלנו לחדר היוגה האינטימי בבית ערבי עם שני חלונות קשת גבוהים ונישות עמוקות, רצפה מצוירת בכניסה לבית, סלון קטן אך חם ומזמין בו שתינו תה יוגי לאחר התרגול. שקיעות יפיפיות התערבבו עם הנשימות, גג הרעפים הרומנטי של הבית השכן והעצים הגבוהים ניבטו מבעד לחלון כשעשינו את תנוחת העץ שלנו.

 לבסוף הגיע מועד הטיול. הכול כשורה. לאחר שתי טיסות לילה (דרך רומא, מה לעשות!) נחתנו בקזבלנקה הצחורה. יום שלם הסתובבנו פה ושם ולעת ערב הגענו למלון הראשון. בשבע וחצי בבוקר החל תרגול היוגה הראשון. אט אט התמלא המקום במתרגלים. זה היה חדר סמינרים של המלון עם שטיח מקיר לקיר. דחפנו כמעה את הכיסאות של השורות הראשונות ופרשנו את המזרונים שהבאנו עימנו. השיעור היה נפלא ויצאנו לאחר ארוחת הבוקר שמחים ומרוצים להמשך הדרך.

המסע הקטן של 10 ימים חייב החלפה של שישה בתי מלון, בלילה השני התמקמנו לשני לילות.

בבוקר הראשון גם כן תרגלנו באולם עסקים קטן על החלק של ה"במה" שהיה מרוצף בפרקט מהוה. אור זרקורים של ספוטים מילא את האולם. לאחר כמה ניסיונות להדליק ולכבות קטעי אולם מצאנו איזו נוסחה סבירה שהאולם חצי מואר וחצי חשוך והאנשים הסתדרו בהתאם להעדפתם.

ניחא, אמרתי לעצמי, יוגה זה לא בדיוק בראש מעיניהם של המרוקאים, אין לצפות למרחב אקולוגי פסטורלי מאוזן אנרגטית במרכז פז. המדריכה שמימית, הארץ מרהיבה, קבוצה חביבה למה להתקטנן.

למחרת האולם לא היה פנוי. הוגלינו לנישה חביבה של מרחב הכניסה למלון. מעין לובי משנה. כמה ספות, שולחנות קפה, מתחת לכול ספה שטיח. רצפת שיש. חלון גדול הפונה לגן קטן נחמד. המקום יפה העיצוב מודרני עם נגיעות של מוטיבים מסורתיים מקומיים, אך רחוק מהיות מרחב לתרגול יוגה. בשלב זה התחילו החברה להבין שאני מתייחסת למרחב שאני בתוכו מעבר ליחס אסתטי ו/או פונקציונאלי.

הפשלנו שרוול להרים ולסחוב שטיחים מתחת לספות, להסיט שולחנות לפנות ולייצר מעין מרחב לתרגול. המתרגלים המאחרים לא זכו לפיסת שטיח והניחו את המזרונים שלהם על הרצפה הקפואה.

ברוב המלונות במרוקו בעונה זו כבר לא מחממים אך עדין ממש לא חם, בפרט מוקדם בבוקר. כבר שמעתי על יוגה בחום של 40 מעלות אך לא בקור.

התרגזתי, אך לא יותר מדי, (מכירים את "פחדרון בארון"? גם שם הגיבור הקטן מתרגז על המפלצת, אבל לא יותר מדי כי יש לו אמפטיה כלפיה) שהרי הגינה הנשקפת בזמן שאני מתרגלת את תנוחת המשולש יפה, הציפורים הגיעו לברכת בוקר טוב, אתי נפלאה ויום קסום מצפה לנו בהמשך.

שוב עלינו לאוטובוס, נסיעה ארוכה ציפתה לנו.

המלון הבא נלקח מסיפורי אלף לילה ולילה של מרוקו. יצירה אדריכלית יפיפייה טבין ותקילין ברוח המקום: טיח חום-כתום עמוק, קישוטים וסלסולים מקסימים. פנים המלון היה עמוס בחפצים ורהיטים אך בסגנון מדליק ויצר אווירה חמה ביתית. 

אנו קרובים למדבר, קר מאד בלילה, בחדרים הגדולים יש חימום ומרפסת צרפתית קטנה ויפה.

כשירדנו לתרגול הבוקר הבנתי שכדאי לי להביא משהו חם יותר להתכסות בו. פגשנו את אתי המדריכה במבואה אחורית קפואה כשהיא ממלמלת שהיא מחפשת מקום יותר טוב וחם לשיעור היוגה. כששבתי מהחדר ובידי צעיף גדול מצאתי את מעט המתרגלים, ששרדו את התרגולים הקודמים, פורשים מזרונים בכניסה למלון בין דלת הכניסה והקבלה, בין שולחנות האוכל הערוכים לארוחת הבוקר כשמלצרים קצת המומים עומדים בצד מתלחששים.

 הנה הגעתי לפואנטה של המאמר!  בצומת אנרגטית זו כבר לא הייתי מוכנה לתרגל. חזרתי במחאה לחדרי החם והמרווח ותרגלתי לבד. שאר המתרגלים הפגינו יתר סובלנות ונשארו.

 יוגה ושקט

היוגה משמעותה כניסה פנימה. המהות שלה היא שקטה עדינה אינטימית אישית חלומית מנותקת. יש צורך בשקט חיצוני על מנת לחוות שקט פנימי.

נכון שאנו לא חיים בוואקום. לא ניתן למצוא מקום שיהיה שקט במאה אחוז. יש רעשים שאפשר אפילו ליהנות מהם תוך כדי התרגול: רחש גלים, ציוץ ציפורים אפילו רעש של ילדים. אך רעשים מכאניים מאד מטרידים ובכללם מזגנים ומאווררים, בוודאי שרעש תחבורה שיפוצים ובנייה.

ויש רעשים שאינם נשמעים באוזן. האחד הוא רעש וויזואלי. ככול שיהיו פחות הסחות דעת לעין כך יקל עלינו להתבונן פנימה ולא החוצה. בשבילי מספיק לראות סדק בתקרה שיטריד את המבט שלי כפי שפצע בפה ממגנט את הלשון שלנו אליו. לא בכדי חוזרים ואומרים לנו שחר ותמר "תעצמו את העיניים"  בתרגילים ובאסאנות.

רעש נוסף, משול לרוח פרצים, הוא מקום פרוץ על ידי פתחים. גם אם אין רוח פרצים, יש כאן פרץ של אנרגיה בתנועה גם אם אינה נשמעת ואף אינה נראית לעין.

יש בפנג שואי מערכת כללים שנקראת form school , בעברית: אסכולת הצורה, שמתארת מקום טוב אנרגטית כישיבה נוחה על כורסה. בכורסה טובה יש לנו משענת גב גבוהה וחזקה, מסעדים לידיים ומרחב פתוח לפנינו. הכללים האלה מהווים אמת מידה לאיכות של מקום בהרבה מישורים. ראשית לדוגמה במציאות של הבית. כיצד הוא ממוקם במרחב שמסביבו. האם יש מלפניו מרחב, מאחוריו הגנה, מצדדיו "חברים" להישען עליהם. אחר כך אנו משתמשים בכללים אלה בסידור של מיטה בחדר, בסידור של שולחן עבודה, בסידור הישיבה במרחב הסלון שלנו וכנ"ל גם בעסק!

בכול המקרים, תמיד תמיד, אנו מבקשים צד אחד של הגנה. זהו קיר, משענת, הר או בניין גבוה. חוסר של "קיר" הגנה משאיר אותנו פרוצים לחטוף מכה מאחור. ואם אהיה קיצונית- חשופים לסכין בגב.

לא במקרה הגוף שלנו בנוי עם חזית רכה (הבטן) וגב קשיח (עמוד השדרה).

גם בתרגול יוגה אנו זקוקים למרחב מוגן. אינני יכולה לעצום עיניים ולהתנתק כאשר יש סיכוי שמכול צד יכול להיכנס מישהו או משהו למרחב ולהפר את שלוותו. לכן חשוב לתרגל יוגה במקום שקט בכול המישורים.

בביתי "התמזל" מזלי ובחדר השינה הראשי ישנה אנרגיה פוטנציאלית מאד שלילית. לפיכך שברנו קיר ואיחדנו שני חדרים כך שיהיה מיקום טוב למיטה. משום גודלו של החדר נוצרה לי פינה נהדרת מוגנת משלוש צדדים. בצד אחד אף ניתן לשים מראה שאינה משקפת את המיטה (– חשוב מאד על פי פנג שואי). אני סוגרת את הדלת, מכבה את הנייד, פורשת שם מזרון יוגה ונהנית מתרגול שקט ושלו.

ברוב סגנונות היוגה רוטינת התרגול כוללת את ברכת השמש. אני מאמינה שנכון לעשות סט זה עם הפנים מזרחה. לכיוון השמש העולה (בזריחה אמרנו כבר נכון?!).

 על פי שכבת כללים נוספת בפנג שואי הקרויה בגואה (או פקואה, דקויות של מבטא,) מתקשר הצפון-מזרח עם אנרגית מדיטציה למידה והעמקה. על פי כללים אלה זה אזור טוב לספרייה לקריאה  מדיטציה ויוגה.

לחברתי הטובה החיה בסידני שבאוסטרליה יש סלון שממנו ניתן להשקיף על המפרצים ונוף האוקיינוס המהמם (בסידני הים נמצא במזרח שלא כמו בארצנו). גם היא מתרגלת יוגה מכורה, בהיות הבית שלה פצפון היא צמצמה את אזור הסלון ויצרה בעזרת ספה חציצה. את שתי חזיתות החלון השקופות חיפתה בתריס וונציאני ועל קיר אחד שמה מראה גדולה. היו לי שם את התרגולים הכי שמימיים. לא הייתי שמה לב איך עברו להם שעתיים של תרגול.

 המלצות על פי פנג שווי לגבי סביבת התרגול

אז אם אתם מתרגלים בבית העדיפו מקום שבו לא יפריעו לכם, עם העדפה לאזור מזרח או צפון מזרח. דאגו לנטרל רעשים שיש לכם שליטה עליהם, צרו פינה ללא גירויים רבים וויזואליים. אם אפשרי לשים מראה זה תורם לאיכות התרגול אך יש לוודא שהמראה לא מזיקה מבחינה אנרגטית. שטיח או פרקט ומעליו מזרון יוגה שמונע החלקה. עממו את האור מלאכותי או טבעי. תשכבו בתנוחת המת, תעצמו עיניים תנשמו עמוק.

שלוות אלוהים ברוכה.

מתנה!