אלי אשד כתב באתר שלו על תולדות תסכיתי הרדיו בארץ ובעולם. אני רוצה להוסיף כמה נקודות מזיכרוני ומידע אישי, שלא מופיעות אצל אלי אשד, בגלל הבדלי הגיל (הוא, כנראה, צעיר ממני).
כבר קול ירושלים המנדטורי, בהשפעת האב-טיפוס שלו - הבי.בי.סי - הרבה לשדר תסכיתים באנגלית ובעברית (אינני יודע מה שודר בערבית) למבוגרים ולילדים. את התסכיתים למבוגרים ביצעו שחקני התיאטרון העברי מתל-אביב ולילדים הוכנו התסכיתים בירושלים. בין המשתתפים בירושלים היו יוסי סוקניק, לימים ידין, ושמואל כצנלסון - תמיר.
עם קום המדינה היו לנו שתי תחנות שידור נפרדות - קול ירושלים, שהיה המשך השידור המנדטורי וקול ישראל - מעין המשך לרדיו המחתרתי של ההגנה. תוך זמן קצר הם אוחדו מינהלית, אך ניהול השידורים היה נפרד, וכך גם תחום התסכיתים. בתל אביב נולד המסך עולה - בניהולם של לאה פורת, מיכאל אוהד וחנה בן-ארי.
בירושלים הוקם אולפן רדיו שכלל חובבים וסטודנטים. היו שניים: למבוגרים, בהם השתתפו בני משפחת בנאי, ובכללם גם אלה שלא עברו לתחום המשחק כמקצוע - השופט יצחק בנאי, בעל המוסך אברהם בנאי, כן היו חברים באולפן - שמואל אלמוג, מיכאל דעואל, בני מושקין, בצלאל לוי (שהיה גובה בחברת החשמל) ועוד. בין הילדים בראשית שנות ה - 50 אפשר היה למצוא את יורם רונן, נעמי דליות, רבקה מיכאלי, בלה מאנה, כותב שורות אלה, יעקב בביוף, דניאל נבון, דני שלם, כרמלה דואק, ומאוחר יותר גברי בנאי, רעיה אדמוני, כרמי גילון, אחיקם בביוף, אריה אלדד (הפרופסור והח"כ כיום).
במאי האולפנים היה "יקה" חביב בשם אלף ארי וולף, תלמידו של מכס ריינהרדט, שעלה לארץ מגרמניה. בשנים הראשונות ביים הרבה בתיאטרונים הגדולים אך כשהגיע האסכולה האמריקנית לתיאטרון הישראלי הוא נדחק לשוליים וביים הצגות בגרמנית וברדיו.
בשל פוליטיקה פנימית נסגר עד מהרה האולפן למבוגרים ובירושלים נותר רק האולפן לילדים. מרים הרמן, המנהלת המיתולוגית של פינת הנוער, דאגה שוולף יקבל קביעות וחצי משרה, אף שניסו לפטרו בשל דעותיו הקומוניסטיות. וכך נשאר אולפן הילדים על מכונו שנים רבות.
היה גם ניסיון להקים אולפן בתל אביב בבימויה של בלהה יניב והוא החזיק מעמד מספר שנים. עד לימי הטלוויזיה היו תסכיתי הרדיו לילדים ונוער בעלי "רייטינג" גבוה ותרמו תרומה חשובה למשיכת הצעירים אל ספרות הילדים והנוער - הקלאסית, החדישה והישראלית. תרמה לכך גם אסתר סופר, האחראית על פינת הילד, שניהלה אח"כ את התכניות לילדים ונוער של הערוץ ה - 1.
כבר קול ירושלים המנדטורי, בהשפעת האב-טיפוס שלו - הבי.בי.סי - הרבה לשדר תסכיתים באנגלית ובעברית (אינני יודע מה שודר בערבית) למבוגרים ולילדים. את התסכיתים למבוגרים ביצעו שחקני התיאטרון העברי מתל-אביב ולילדים הוכנו התסכיתים בירושלים. בין המשתתפים בירושלים היו יוסי סוקניק, לימים ידין, ושמואל כצנלסון - תמיר.
עם קום המדינה היו לנו שתי תחנות שידור נפרדות - קול ירושלים, שהיה המשך השידור המנדטורי וקול ישראל - מעין המשך לרדיו המחתרתי של ההגנה. תוך זמן קצר הם אוחדו מינהלית, אך ניהול השידורים היה נפרד, וכך גם תחום התסכיתים. בתל אביב נולד המסך עולה - בניהולם של לאה פורת, מיכאל אוהד וחנה בן-ארי.
בירושלים הוקם אולפן רדיו שכלל חובבים וסטודנטים. היו שניים: למבוגרים, בהם השתתפו בני משפחת בנאי, ובכללם גם אלה שלא עברו לתחום המשחק כמקצוע - השופט יצחק בנאי, בעל המוסך אברהם בנאי, כן היו חברים באולפן - שמואל אלמוג, מיכאל דעואל, בני מושקין, בצלאל לוי (שהיה גובה בחברת החשמל) ועוד. בין הילדים בראשית שנות ה - 50 אפשר היה למצוא את יורם רונן, נעמי דליות, רבקה מיכאלי, בלה מאנה, כותב שורות אלה, יעקב בביוף, דניאל נבון, דני שלם, כרמלה דואק, ומאוחר יותר גברי בנאי, רעיה אדמוני, כרמי גילון, אחיקם בביוף, אריה אלדד (הפרופסור והח"כ כיום).
במאי האולפנים היה "יקה" חביב בשם אלף ארי וולף, תלמידו של מכס ריינהרדט, שעלה לארץ מגרמניה. בשנים הראשונות ביים הרבה בתיאטרונים הגדולים אך כשהגיע האסכולה האמריקנית לתיאטרון הישראלי הוא נדחק לשוליים וביים הצגות בגרמנית וברדיו.
בשל פוליטיקה פנימית נסגר עד מהרה האולפן למבוגרים ובירושלים נותר רק האולפן לילדים. מרים הרמן, המנהלת המיתולוגית של פינת הנוער, דאגה שוולף יקבל קביעות וחצי משרה, אף שניסו לפטרו בשל דעותיו הקומוניסטיות. וכך נשאר אולפן הילדים על מכונו שנים רבות.
היה גם ניסיון להקים אולפן בתל אביב בבימויה של בלהה יניב והוא החזיק מעמד מספר שנים. עד לימי הטלוויזיה היו תסכיתי הרדיו לילדים ונוער בעלי "רייטינג" גבוה ותרמו תרומה חשובה למשיכת הצעירים אל ספרות הילדים והנוער - הקלאסית, החדישה והישראלית. תרמה לכך גם אסתר סופר, האחראית על פינת הילד, שניהלה אח"כ את התכניות לילדים ונוער של הערוץ ה - 1.
דניאל בלוך - עתונאי. עורך "דבר" לשעבר. כיום עורך מגזינים ושדר רדיו.
http://www.notes.co.il/daniel
http://www.notes.co.il/daniel
