מחלה בי- פולארית 

המחלה מופיעה לרוב בגיל ההתבגרות.

הטיפול במחלה צריך להיות גם כנגד המאניה וגם כנגד הדפרסיה. נוגדי דיכאון רגילים כמו SSRI יכולים להחמיר את המצב ולהוביל לאפיזודה מאנית.

בעת התקף מאני הטיפול הוא אקוטי ונעשה ע"י תרופות אנטי-פסיכוטיות כמו haloperidol, risperidone, olanzapine.

הטיפול הכרוני הוא טיפול מניעתי.

Lythium- בעלת אינדקס תרפויטי צר ביותר . ריכוזה בדם צריך לנוע בין 0.6 ל-1.2 mM. יון הליתיום מתחרה עם יוני הנתרן והמגנזיום. אפקט זה יכול להוביל לרעילות. 10%-20% ממקרי ההרעלה בליתיום הם קטלניים!

הליתיום מוריד רמות של מיו-אינוזיטול ו-PKC שהן גבוהות בחולים אלו.

ליתיום נספג היטב דרך מערכת העיכול ומופרש דרך הכליה לכן כשל כלייתי יכול להוביל לרעילות. כיון חד ערכי יכול להיספג מחדש בנפרון. בנוכחות דיורטיקה הוא נספג בחזרה ויכולה להתקבל רעילות. הוא אינו נקשר לחלבוני פלסמה אך יכול להצטבר בתירואיד ובכליות.

כ-30% מהמטופלים מתלוננים על צמא והשתנת יתר, הדבר נובע מחסימת הגירוי של אדנילט ציקלז בכליה ע"י ADH. ליתיום גם מקטין גירוי אדנילט ציקלז ע"י תירוקסין, ולכן יש עליה ב - TSH. עשוי לגרום להשטחת גל T ב - ECG, בדומה לתוצאה של היפוקלמיה, וכן עשוי לגרום לאריתמיות. ליתיום עשוי לגרום גם לפגיעה אינטלקטואלית, האטה בתגובות ודיספוריה.

אופן פעולת הליתיום: ליתיום מעכב את המחזור של פוספוליפידים בממברנה החיוניים ליצור השליחים המשניים  1,2-DAG ו - Ins(1,4,5)P3  וכך מעכב העברת סיגנלים המתווכים ע"י PLC,

בעיקר במצבים של היפר-אקטיבציה של רצפטורים המצומדים למסלול זה. הוא מעכב גם את האנזים GSK-3 (glycogen synthase kinase) שקשור גם הוא לעניין.

אצל חולי מאניה-דפרסיה יש בעיה במערכת הקליטה מחדש של גלוטמט. כאשר רמת הגלוטמט גבוהה מתקבל התקף מאני וכאשר היא נמוכה מתקבל דיכאון. הטיפול הכרוני בליתיום יוצר אפקט אדטיבי:

1.       במתן אקוטי ליתיום מעכב ליתיום מעכב את הטרנספורטר לגלוטמט ומעלה את רמות הגלוטמט במרווח הסינפטי.

2.       לאחר טיפול כרוני ישנה ירידה בהצטברות גלוטמט עקב עלייה במספר הרצפטורים.

Valproate, Carbamazepine - ראה תרופות אנטי-אפילפטיות.