על סודות וגילויים בכתיבת סיפור חיים 

לכולנו יש סודות. בין אם קטנים או גדולים, לכל אחד מאיתנו יש כמה דברים שהוא מעדיף שלא ידעו עליו: חטאים קטנים, מערכות יחסים המשובשות, כעס שהצטבר על אנשים קרובים. אנושיים ככל שיהיו, אנחנו משתדלים להסתיר את הרגשות, המחשבות או ההתנהגויות האלו, אלא שבתהליך כתיבת סיפור חיים, תוך כדי העלאת הזכרונות, אלו צצים ועולים. משפטים כמו: "את זה אל תכניסי" או "זה אני אומר לך אוף דה רקורד." שגורים מאד בראיונות אישיים. ואכן לא הכל צריך להכתב.
כדי להסביר את הכוונה אגדיר את המושג סיפור חיים. סיפור חיים הינו תיאור עלילתי חוויתי של מהלך חייו של אדם על פני תקופה מסוימת או לכל אורכם, לפי זווית ראייתו. הסיפור ערוך על פי תמה מסוימת המאפיינת את האדם, מהלך חייו ובמקרים רבים אף מייצגת את אופייה של משפחתו לאורך הדורות. בהתאם לכך, כשכותבים סיפור חיים אין צורך לכלול כל פרט ופרט מהחיים. הפרטים החשובים הם אלו המאירים את אופיו של האדם ותורמים לקו הסיפורי. אלו הדברים שתרצו להנציח ולהשאיר כמורשת לדורות הבאים. כל אותם סודות קטנים, אי נעימיות או אירועים מביכים לא חייבים להיכנס לסיפור.
מאידך, תהליך רציני ומעמיק של כתיבת סיפור חיים מזמן תמיד גילויים חדשים. לרוב לא מדובר במקרה נשכח, אלא בתובנה חדשה שנוצרת. לדוגמא: אישה שאביה היה רוקח וחלק גדול מזכרונות הילדות שלה קשורים בבית המרקחת ובכישוריו המופלאים של אביה כרופא, חלמה להיות רופאה, אך בשל נסיבות החיים לא הצליחה להגשים זאת. בגיל מבוגר, עקב נסיבות חייה, התגלגלה נחשפה לריפוי דרך תזונה ולרפואה אלטרנטיבית ובהמשך פתחה חנות טבע שדמתה מאוד לבית המרקחת של אביה. רק תוך כדי תהליך הכתיבה של סיפור חייה היא הבחינה בדמיון בין השניים ובחלום הריפוי האישי שהצליחה להגשים בדרך מקורית. הגילוי החדש – ההבנה, הפך להיות הקו המרכזי של סיפור החיים שלה.
לסיכום, גילויים יכולים להאיר סיפור חיים באור חדש, מעניין ומשמעותי. גילויים ותובנות הם הערך המוסף של סיפור החיים בשביל האדם עצמו ובשביל הדורות הבאים. לעומתם, סודות שיש בהם כדי להעכיר את דמותו של האדם אפשר להמשיך ולהשאיר חבויים.