מהי חכמת הקבלה? 

מהי חכמת הקבלה?

מאמר ראשון, מתוך סדרה, לקראת פתיחת קורס: "מבוא לחכמת הקבלה"


חכמת הקבלה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. שורשיה בעת העתיקה וענפיה מגיעים לתקופתנו אנו.

עד למאה ה - 16, עם הופעתו וחידושיו של האר"י מצפת, מקובלים הטילו מגבלות על לימוד חכמת הקבלה. הם הנחו, כי ראשי ללמוד, רק מי ש"שמילא כרסו" בלימוד הדרגתי - בדרך הפרד"ס; דהיינו להתחיל מרמת הפשט של התורה; הפירוש המילוי הבסיסי של התוכן והצורה של התורה. רק אחרי כן להיכנס לרובד הרמז הטמונים בכל מילה ופסוק (ע"י הגימטריות בתורה, ראשי תיבות, כתיבת חסר או מלא וכיוצ"ב רמזים) ומשם לעלות לרמות הדרש, הכוללת את המדרשים, ההלכות והאגדות, המעמיקים את חקירת התורה ופירושיה. רק בשלב האחרון, נכנסים בלימוד, לרובד הסוד של הפרד"ס באמצעות חכמת הקבלה, היא תורת הנסתר.
הגבלה זו הייתה בשל התפיסה, כי הדור עדיין לא בשל לקבל ולהכיל חכמת כה נשגבת, הטמונה באוצר הרוחני הקבלי. למן האר"י ועד לרב אשלג בתקופתנו, קבעו המקובלים, כי הדור רשאי וזכאי ואף הוסיפו , כי חשוב שכולם ילמדו את חכמת הקבלה, אשר מעניקה כלים לחיים מתוך חיבור לכוח העליון השולט בבריאה ובחיים האנושיים.

מהותה של חכמת הקבלה היא: "גילוי אלוקותו ית' בעולם הזה" (הרב אשלג).
במאמרו "מהות חכמת הקבלה" מתאר הרב יהודה אשלג - " בעל הסולם" את חכמת הקבלה, כסדר של שרשים וענפים הפועלים בדרך של "קודם ונמשך" (סיבה ומסובב), לפי חוקים קבועים אשר חותרים למטרת העל, והיא גילוי האלוהות. הגילוי הוא באמצעות עלייה בסולם המדרגות, עד לידיעת והכרת האלוהות, כמאמר דוד המלך:
"גל-עיני ואביטה-- נפלאות, מתורתך" (תהלים קי"ט, י"ח).

הטיפוס בסולם נעשה על חבלי הכרת חוקי החיים, המציאות, הבריאה, הטבע והאדם. זוהי כניסה לרובד הסמוי מעינינו, ל"עולם הסיבות", המפעיל את חיינו ב"עולם התוצאות".
בהמשך, הרב אשלג מחלק את גילוי האלוקות לשתי רמות: רמת הכלל ו - רמת הפרט;
ברמת הכלל, ישנה התחייבות והבטחה, כי כל האנושות תגיע לדרגת התפתחות כוללת, אשר בה כולם ידעו את האלוהות. כדברי הנביא ישעיהו:
"כי-מלאה הארץ, דעה את-יהוה, כמים, לים מכסים."
(ישעיהו פרק י"א, פס' ט')
דרגת ההתפתחות ברמת הפרט, מתבטאת בדברי הנביא ירמיהו:
"ולא ילמדו עוד, איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר, דעו, את-יהוה: כי-כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם..."
(ירימהו ל"א, ל"ג).
רמז לחזון אחרית הימים, בהם כל אדם יכיר את האלוהי, הנשגב, הנעלה שבחיים, בבריאה ובהווייתו.

חכמת הקבלה מתארת את השתלשלות העולמות, למן בריאת העולם ועד האדם ומקומו; הקבלה מתייחסת הן לרובד המטאפיסי והרוחני של הבריאה על עולמותיה ושל האדם והן לרובד הפיסי, הגשמי של הקיום הבריאתי והאנושי.
לכן היא מהווה סולם; גשר בין העולמות. ומבוססת על ההנחה כי האדם הוא מיקרוקוסמוס של הבריאה.

לאורך הדורות, המקובלים גרסו, כי הבריאה נבראה ע"י אור אינסופי. חכמה זו, אינה מתיימרת לעסוק באור האינסופי, אלא בהתגלמות האלוהית בבריאה, על שלל עולמותיה, מישוריה ורבדיה. וכמובן בהתגלמות האלוהית באדם, בבני האנוש.
התפיסה הקבלית היא, כי בכל הנוגע להבנת האדם את האור האינסופי "לית מחשבה תפיסה ביה כלל", כמאמרו של הרב יהודה אשלג. הדרך להתחבר לאור זה כדבריו של אשלג היא על דרך הכרת מעשה הבריאה של אור אינסוף, בבחינת "ממעשיך היכרנוך".
הבריאה והאדם בתוכה, הינם סופיים, במובן זה שהם נבראו; מכאן נובע קושי להבין, לתפוס ולהכיל את האינסופי. אמנם את מהותו של האינסוף לא נוכל לתפוס, אך נוכל ללמוד על הבריאה ועל האדם בתוכה. הקבלה מעניקה לנו כלים ותובנות להכיר את הבריאה ותכליתה, כמו גם ללמוד על האדם בתוך הבריאה.

האדם ממלא את חלקו בתוכנית הגדולה של הבריאה, של האלוהות. לשם כך, נברא בצלם אלוהים. נשמתו מהווה ניצוץ אלוקה ממעל, המאפשרת לאדם להתחבר לתוכנית הבריאתית.
לעומת תפיסת אור האינסוף, בכל הקשור לאדם עצמו, על מהותו, תפקידו, ייעודו וחלקו בעולמו של בורא עולם, מוזמן האדם לדרוש, לחקור ולהבין, בבחינת:
" כי-קרוב אליך הדבר, מאד: בפיך ובלבבך, לעשתו." (דברים ל', י"ד).

לפיכך, האדם הינו בעל תפקיד בעולמו של הבורא ותפקידו הוא שמגדיר אותו. קיום התפקיד הוא מילוי המצווה/השליחות האישית של כל אדם. מילוי התפקיד כרוך במעין לידה מחדש וחבלי הלידה כואבים המה. אך חשוב לזכור, כי בסופם מתרחשת לידה מחדש., כשותף של אלוהים בתוך תוכנית בריאתית.

מילת המפתח המשותפת לאדם ולבריאה היא: התפתחות. תכליתו של הבורא בבריאתו את הנבראים היא: "ליהנות לנבראיו". הדרך להנאה עוברת בהתפתחות.
מדובר בהתפתחות בריאתית ואנושית כאחד, כאשר מטרת העל היא: חזרה למקור, לאחד, לאור האינסופי, ממנו הכל החל ונובע.
בכדי לעשות כן, על הבריאה והמין האנושי - להשוות תדר וצורה לאור האינסופי. זאת נעשה, על דרך ההתפתחות. השוואת התדר והצורה לאור, משולה לידיעת והכרת האלוהות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בנבואותיהם של ירמיהו וישעיהו:

חכמת הקבלה מגלה לנו, כי למציאות פנים רבות; חלקן גלויות לאדם - המציאות הפיסית, העונה לחוקי הטבע המוכרים לאדם. למציאות ישנן פנים אחרות, הנסתרות מעינינו; הנקודה החשובה בהקשר זה היא, כי העולם הנסתר מעיני האדם, הוא זה אשר מפעיל את העולם הנגלה לנו. למעשה, העולם הגשמי משקף את העולם הרוחני. העולם המטאפיסי משתלשל בתדר ורטט הולכים ויורדים, עד להתהוות ממשית בעולם הפיסי, בצורה של חותם ונחתם. המקובלים נהגו לתאר את העולם הגשמי, כבבואה של העולם הרוחני.

מושגי יסוד בחכמת הקבלה
? הניגודים "סוף" ו"אינסוף". הבאים לידי ביטוי בין היתר, בפער בין הזמני, הארעי ובכך מהווים כ"סוף", לבין הנצחי, האל-זמני, האינסוף.

? חלוקת הבריאה לחמישה עולמות: עולם אדם קדמון וארבעת עולמות אבי"ע -
- אצילות
- בריאה
- יצירה
- עשייה
? תיאור מבנה הבריאה בצורת עץ הספירות, או עץ החיים.


? מעשה בראשית - תיאור בריאתו של האינסוף את הבריאה בתחילת העולם; סודות הבריאה, הטבע, העולם בהתאם לחוקי הפיסיקה. מעשה בראשית מגלה את סודות השתלשלות הבריאה ואת דרגות ההתפתחות בגילויה.

? מעשה מרכבה - סודות האלוהות; תיאור מדרגות ההתפתחות בגילוי האלוהות. מעשה מרכבה, כולל מידע וחכמה מטאפיסיים בחקר האלוהות.
? תורת הצמצום - מוגש יסודי בתורת הקבלה ובפרט במשנתו של האר"י ולפיו, האלוהות פנתה מקום בכדי לברוא מציאות מחוץ לתחומה. חשוב להזכיר, כי האר"י יצא מנקודת הנחה, כי האינסוף מצוי בכל בבחינת: "אין עוד מלבדו".
תורת הצמצום, כפי שביטאוי האר"י, בספר רבי חיים ויטאל בשיר (מתוך הספר: "עץ החיים", חלק א', שער א')
"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,
היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.
ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,
אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.
ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,
אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,
והוא הנקרא "אור אין סוף".
וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים..
"אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית...
"הנה כבר היה מקום,
שיוכלו שם להיות הנאצלים, והנבראים, והיצורים, והנעשים.
ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו מלמעלה למטה...
"ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה
כל העולמות כולם.
קודם ארבעה העולמות הללו
היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,
שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו
ואין להם השגה באין סוף,
כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו,
היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם. "


? מקובל הוא אדם אשר התעורר אצלו הרצון לגלות את סודות החיים, הבריאה. אדם אשר מבקש להכיר את עצמו על כל רובדי נשמתו, מדרגת החיה והיחידה העליונות, דרך רמת הנשמה, הרוח והנפש. אדם אשר יכול על-ידי הבנת והעמקה ברבדים אלה, זוכה ליצור בחייו איזון בינו לבין הבריאה, שלו בתוך הבריאה. הא זוכה להכיר את חוקי הטבע והפיסיקה, היותר גלויים לאדם מן השורה, כמו גם את החוקים המטאפיסיים, הנסתרים מרוב בני האדם וגלויים וידועים ליודעי ח"ן (חכמת הנסתר) בלבד.
לסיכום

כאמור, חכמת הקבלה מעניקה כלים וידע לגילוי הכוח העליון השולט בבריאה ועל חיינו; זאת באמצעות מענה על השאלות המשמעתיות ביותר בחיי האדם:
- מהי תכלית הקיום של האדם?
- לשם מה נברא האדם?
- מה מקורו של האדם?
ובמקביל, מעניקה מבט מטאפיסי על הבריאה ועל המציאות. ועונה על שאלות ברמה הבריאתית-גלובאלית:
- מהי האלוהות?
- כיצד נבראה הבריאה?
- לשם מה נברא העולם? מהי תכלית הבריאה?
בחינה נוספת הנחקרת ונשאלת והיא זו, המחברת בין האדם לבין הבריאה, בין האדם לאלוהות. כאן נשאלות השאלות:
- מה יכול האדם לעשות כדי לגלות את סודות הבריאה והאלוהות?
- מהי נקודת המפגש והאיזון שבין האדם לאלוהות? בין האדם לבריאה?
- האם לאדם ולחייו, השפעה על הבריאה והאלוהות? אם כן, איזו השפעה?

חכמת הקבלה, מעניקה לנו את הכלים וההבנה כיצד לחדור לסדר הסמוי של המציאות; להתחבר לכוח העליון, אשר מפעיל את עולמנו. היא מסייעת בידינו להבין, כיצד פועלת המציאות על שלל רבדיה. בנוסף, יש בידה כלים להשפעה על המציאות ועל חיינו ובזאת אף לשנות את גורלנו/חיינו לטובה.

מאמרי המשך, להעמקה בנביעות חכמת הקבלה...

*מבנה הבריאה לפי חכמת הקבלה

*אישיים ודמויות מרכזיים בקבלה

*ארבעה נכנסו לפרד"ס

*ארון הספרים הקבלי (ספרות חכמת הקבלה העיקרית)

* מושגים בסיסיים בחכמת הקבלה

*חוקי יסוד בקבלה



אהבה ושלום
שלומית זקן






© כל הזכויות שמורות לשלומית זקן - מטפלת ומדריכה הוליסטית
Zaken_shlomit@walla.co.il 050-2184877