שש הערות למצבינו 

שש הערות ,הארות ושאלות על סדר היום לאור המצב המדיני ביטחוני פוליטי, ואולי גם הצעות לפתרון:1.הצונאמי המדיני שאנו נמצאים לפתחו.2. אנחנו וטורקיה , מדוע יש לתקוף אותה הסברתית. 3. חקירות ראש הממשלה בתקופת כהונתו-החלת "החוק הצרפתי".4.היוזמה של הבכירים לשחרור גלעד שליט-היוזמה של הבכירים הביטחוני סטים?6.איך בוחרים וממנים ראש שב"כ בישראל - .5. למה מיהרו עם טקס חלוקת הצל"שים כשכולם מבקשים לדחות?

מאת:גרשון אקשטיין 

1.המצב המדיני-לקראת צונאמי שאנו נמצאים לפתחו.

רווחת היום הדעה בחוגים לא מעטים עם רוח גבית של התקשורת  החשש, שאם מדינת ישראל לא תזדרז לעשות שלום עם הפלשתינים - אפילו במחיר של ויתור כמעט מוחלט על רוב עמדותיה הביטחוניות והמדיניות - היא תמצא את עצמה בבידוד ונתק בין לאומי. כבר כתבתי בעבר באתר הנוכחי, שחייבת להיות יוזמה מדינית ישראלית להסכם שלום, ואין חדש תחת השמש, והפתרון הרע ביותר הוא לשבת ולהמתין ולא לעשות דבר.

ל"זכותם" של היוזמים האחרונים בראשות יובל רבין,יעקב פרי ועידן עופר ועוד מכובדים  ייאמר,שבניגוד ל"יוזמות" קודמות, אין שום התייחסות לנושאים חיוניים כמו קביעת הגבולות, פירוז המדינה הפלשתינית, מניעת הסכמים צבאיים עם מדינות אחרות, השליטה במרחב האווירי, הצורך בשליטה ישראלית בבקעת הירדן וכו'. ועוד הרבה בעיות .

אם הנאום בוושינגטון של נתניהו, לפני שני בתי הקונגרס הנקרא בירושלים "בר-אילן 2", לא יניב הבנה ישראלית-אמריקנית למצב, עלולה הממשלה למצוא את עצמה לפני אחת משתי אפשרויות בעייתיות: התמודדות עם הצגת תוכנית אמריקנית להסדר בין הצדדים, או השלמה של ברק אובאמה עם יוזמה אירופית להכריז באורח חד-צדדי על כינון מדינה פלשתינית שלא תניב תוצאות טובות למדינת ישראל.

על הממשלה וראש הממשלה ,נתניהו,לשקוד על הכנת הצעות ורעיונות קונקרטיים ישימות גם לצד השני,לעבד תוכניות מפורטות מה תעשה המדינה  לקראת ספטמבר, וכן באיזה צעדים עליה לנקוט לאחר ספטמבר.  ולעבור עם תוכניות אלו למבצע הסברה  מקיף תוך מסירת הפרטים הראשוניים לראשי המדינות באיחוד האירופאי וכמובן לנשיא ארצות הברית.

למתווה הנשיא קלינטון ,שהוצעה על ידי אהוד ברק ,יש כנראה  הסכמה של מרביתנו ,אך אם זה לא הולך,יתכן ויש לשקול ברצינות יתר ובכובד ראש תוכנית של הסדר ביניים לטווח ארוך ועימה לצאת לעולם.

אך אי קבלה של תוכנית כל שהיא, מקרבת אותנו למדינה דו-לאומית,ואם זה יקרה חס וחלילה הדבר יביא לקיצה של הציונות.

זכות הציבור לגעת מה בכוונת הממשלה לעשות נוכח הצונאמי המדיני הצפוי ולא באמצעות הנאום בפני שתי בתי הקונגרס.,ויש דאגה לבאות.

יוזמות שלום פרטיות ממוחזרות על ידי בכירים שונים בעת הזאת בוודאי אינן הדרך לקדם  את הצונאמי המדיני המאיים עלינו .ואפילו מזיקות.

2.אנחנו  וטורקיה-מדוע יש לתקוף אותה הסברתית

בהמשך לתגובה של טורקיה בדבר הצורך לגנות את מדינת ישראל על פעילותה בהסלמה ברצועת עזה ובהמשך לאיומים בעבר הלא רחוק, כי טורקיה לא תשב בחיבוק ידיים במקרה של הפעלת  "עופרת יצוקה 2",וכלה בסיוע שהיא מגישה לצאת המשט הגדול לעזה,וכל זאת במקביל להתקרבותה לציר הרשע,הגיע העת שמדינת ישראל תוריד את הכפפות מידיה ותחזיר מלחמה הסברתית תקיפה במקום עמדה מתגוננת ורפויה.כי רק כך כנראה הטורקים מבינים.

הממשלה צריכה לצאת בהכרזה תקיפה, שטורקיה היא האחרונה במדינות שיכולה ללמד את מדינת ישראל הליכות ונימוסים כנגד חורשי רעתה, ולהזכיר ברב חוצות את פשעי המלחמה של טורקיה החל מהטבח בארמנים, המשך בפלישה לקפריסין וביצוע "טרנספר" לחלק מהאוכלוסייה וכלה בפעולות מלחמתיות עד כדי רצח עם  כנגד אוכלוסיה אזרחית הכורדית לרבות מבצעי הפצצות מסיביות על כפריהן.

על מדינת ישראל להביע באו"מ וקבל עם ועולם  התנגדות למאמצי של טורקיה להשתלב בקהילה הבין-לאומית כמו האיחוד האירופי, ולהתנגד להתקנת כורים גרעיניים בארצה

מחשש קרבתה לציר הרשע.

יתכן ונקיטת פעולות אלה ואחרות יביאו לכך שטורקיה תמתן את התנהגותה כלפינו, בכל אופן המשך רפיסות קומה כלפיה, רק מחמיר את המצב.

3.חקירות ראש הממשלה-החלת  "החוק הצרפתי"

רבות דובר על החלת "החוק הצרפתי" אצלנו, בו ייחקרו ראשי ממשלות ושרים רק בתום כהונתם ולא במהלכם, אך מאומה לא קרה בעניין זה.נתניהו אינו ראש הממשלה הראשון החי במצור של מעקבים וחקירות,ובמסורת של ארצנו בה התקשורת חוגגת על כל תחקיר עיתונאי,  הוא גם לא יהיה האחרון. גם נתניהו עצמו  כבר היה בסרט האימים של חקירות משטרה בפרשת " ההובלות והמתנות". ובפרשת "חברון- בר און". . יש להניח כי גם הפעם כנראה יצליח לצאת ממתקפת החיצים המכונה "ביביטורס", אפילו אם ייצא ממנה חבול. מי שישלם את מחיר האנרכיה הוא העם ...

אין על כך חילוקי דעות  על כך  שראשי ממשלה ושרים העסוקים בהדיפת מעקבים וחקירות אינם פנויים לדאוג לביטחון המדינה ,לכלכלת המשק ולצורכי רווחת הציבור השונים. בשר ודם אינו יכול לחוקק, לבקר, לשלוט ולבצע את שליחותו בתנאים כאלה. גם אם הוא צח כשלג, אין אדם המסוגל לעמוד בשוויון נפש מול חקירות משטרה. כך נוצר מצב שבו רוב ראשי המדינה עסוקים בהגנה על עצמם במקום לשרת  את המדינה והעם.

כיצד למשל יכול ראש ממשלתנו להכין את עצמו בצורה מיטבית לנאום בוושינגטון  בפני שני בתי הקונגרס ,נאום שאין ספק שהינו חשוב ביותר לעתידנו לקראת הבאות, כאשר הוא צריך להכין את עצמו לשאלות וחקירות מצד הפרקליטות ואו מבקר המדינה, וזו רק התחלה. או למשל שר החוץ שלנו,ליברמן,אשר נתון שנים רבות לחיקורי דין וחקירות מסוגים שונים, איך הוא יכול במקביל לבצע את תפקידו כהלכה כשר החוץ?

לכן,הגיע העת, שיחוקק חוק על ידי כנסת ישראל בדומה "לחוק הצרפתי" שכל עוד ראש הממשלה והשרים ממלאים את תפקידם, הם לא יחקרו על ידי הרשויות המוסמכות על פרשיות עבר ,אלא, בתום כהונתם, ובא לציון גואל.

4.שחרור גלעד שליט,היוזמה של הבכירים הביטחוני סטים

במסיבת עיתונאים שקיימו בשבוע שעבר, הביעו הבכירים - בהם ראשי השב"כ לשעבר עמי איילון, יעקב פרי וכרמי גילון, ראש המוסד לשעבר דני יתום, תת אלוף (מיל') אביגדור קהלני וניצב בדימוס אליק רון - את תמיכתם בקיום עסקת שבויים מול המחיר הנקוב כיום שתובע החמאס , שתוביל להחזרתו של שליט. כי פן יהיה  מאוחר מדיי,  כאשר הם סמוכים ובטוחים שזרועות הביטחון של מדינת ישראל יוכלו גם בעתיד לשים ידם על המרצחים

.אם כל הכבוד, ויש לי הרבה כבוד לביטחוני סטים,לא מובנת לי קריאה ציבורית זו ובפומבי, שנראה לי שהחמאס תופס אותה בשתי ידיו ומחכך אותם בהנאה גלויה, ואין ספק שכעת הוא רק יקשיח את עמדותיו ובכך תסכל לעוד זמן העסקה לשחרור גלעד שליט.

השאלה המרכזית שאני שואל, מדוע הם חיכו כל כך הרבה זמן לקריאה פומבית  זו? מה השתנה במשך השנים איזה נסיבות השתנו שגלעד נמצא בשבי מאז חטיפתו? האם המדד הביטחוני ירד מבחינת האיומים - האם החמאס שינה את מטרותיו כלפי ישראל?

נושא גלעד שליט ,הוא צרוב וחצוי בתודעה הלאומית, נכון, רובינו על פי סקרי דעת הקהל רוצים מאד שגלעד יחזו לביתו, אך חלק לא מבוטל  מהציבור שהוא באופן טבעי יותר דומם בעיקר בגלל הרגישות לנושא ולמשפחתו, אינו מסכים על ביצוע עסקה בכל מחיר ואף מתנגד לה.

,

כלל ידוע הוא, שכאשר בוחנים שחרור אסירים רוצחים ,נדרשים וגם חייבים   הרשויות המוסמכות להעריך בשיקוליהם את המסוכנות,כאשר יש להציב את ביטחון הציבור בעדיפות עליונה.

צודק ראש הממשלה ,נתניהו, שהממשלה צריכה  בשיקוליה בעסקה זו, להגן על כל אזרחי ותושבי המדינה ולא רק על אזרח או חייל אחד עם כל הצער הרב בכך. ומעבר לסיכון של הרג ורצח אזרחים ואולי חטיפות נוספות של חיילים בידי הרוצחים המשוחררים, או שלוחיהם או תלמידיהם, יש לראות גם את עניין רוח גבית להתעצמות החמאס בביצוע העסקה,ולא לשכוח את המראות הקשים של החזרת גופות חיילינו,רגב וגולדווסר ז"ל, בעסקת עם חיזבאללה שבו המדינה כולה כרעה ברך לדרישותיהם לקולות הצהלה והשמחה במחנותיהם. כל זאת מחליש את כוח ההרתעה הישראלי ואת עמידתה האיתנה מול ארגוני הטרור, מעודד מאד חטיפות נוספות ,ראה מקרה הנסיבות למלחמת לבנון השנייה ופוגע ממשית בנכסי המדינה שהושגו בדם רב, יזע ודמעות.

אולי דווקא כעת, כאשר העניין  במחלוקת  בקרב הציבור , יש להציג את  עסקת גלעד שליט למשאל עם, כדי העם שהוא הריבון והגיע העת שהריבון ייקח אחריות לכך למקרה כה קשה החוצה את העם ואפילו משפחות ללא קשר לשיוך הפוליטי.

5. מי ממנה את ראש בשב"כ במדינה?

ראש הממשלה,בנימין נתניה, וקבע לעצמו מופע מתוקשר באירוע של הקרן הקיימת, כדי להכריז משם  במפתיע  על המינוי של יורם כהן לראש השב"כ  בסגנון בוטח של " אני שקלתי והחלטתי"

זאת עובדה מצערת, במיוחד בשים לב לתקלות שליוו את המינויים המבוטלים של אלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ושל גונדר אלי גביזון לנציב שירות בתי הסוהר. לא ברור גם מדוע התעלם נתניהו מהממשלה, האמורה להצביע לפי הצעתו על מינוי ראש השב"כ רק לאחר אישורה,

ככל הידוע לי,את ראש השב"כ בדומה לראש המוסד או הרמטכ"ל ממנה רק הממשלה, כאשר התהליך הוא, שהשר הממונה במקרה זה ראש הממשלה הממונה ישירות על ראשו זרועות הביטחון, מביא את המועמד שלו לאישור הממשלה, והיא זו שמחליטה והדבר מפורסם ברשימות של מזכירות הממשלה, בדיוק כמו הרמטכ"ל, שאת שמו מביא ומציע שר הביטחון,או המפכ"ל  המיועד, שאת שמו מציעה שר לביטחון פנים ,דהינו כולם מביאים וממליצים והממשלה היא זו שמאשרת..

לכן בהחלט עולה בי החשש והחשד, שנתניהו ביקש להסיח את הדעת מבעיות אחרות ששמו נקשר בהן לאחרונה. או שמא,  היה זה לחץ של חוגי הימין והרבנים בהעדפתם את יורם כהן על המועמד השני או,החשש מלחץ חוגי הימין בהעדפתו את המועמד השני.

.

בכל מקרה איך שלא נביט על כך- זו היא התנהלות לקויה שלא במקומה. ואני מתפלא שזה עבר בשקט יחסי. 

6.למה מיהרו עם טקס הצל"שים כשכולם ביקשו לדחות.

כולנו היינו עדים בתקשורת לנוכח הקרב המכוער והמיותר בין משפחות הסוהרים למשפחות אנשי המשטרה שנספו באסון הנורא של השריפה בכרמל.

משפחות הסוהרים הנספים מצד אחד ,טענו שיש מה לבדוק באסון וכל עוד מבקר המדינה לא סיים את בדיקתו, יש בהחלט מקום לדחות את טקס הענקת הצל"שים, ואילו מנגד טענו משפחות השוטרים, שמאחר והועדה מוסמכת שהיא הועדה לעיטורים וצל"שים המשטרתית, קבעה את המועד בו,יש לתת צל"ש לקציני המשטרה שנספו וזאת לאחר בדיקתם המקיפה של הנושא, יש בהחלט מקום לקיים את הטקס במועד שנקבע על ידי שלטונות המשטרה.

קשה להבין את התעקשות מפכ"ל המשטרה לקיים את הטקס במועד שנקבע, כל הפניות של גורמים שונים לדחות את הטקס לא הואילו, אפילו פורסם, שועדת העיטורים עצמה המליצה לדחות, גם מבקר המדינה הביע את דעתו ובכתב שיהיה זה מן הראוי לדחות  את הטקס עד גמר בדיקתו.

יש הסבורים שהתעקשות המפכ"ל הייתה לנוכח העובדה שהוא רצה לפני סיום תפקידו, לעמוד נוכח התקשורת בטקס חשוב זה, אך היכן היה השר לביטחון פנים שהיה גם אחראי מטעם הממשלה לטיפול באסון עצמו? הרי לא על הכול יש תשובות, מה קרה ולמה קרה האסון.אז למה להיחפז?

אפשר היה בהחלט לקבל בהבנה וברגישות את התנהגותם של משפחות הסוהרים הנספים שכל עולמם חרב עליהם , כאשר הם פונים בזעם ובכאב אל ראש הממשלה ולבג"ץ לדחות את הטקס.

הפעם קשה לי להבין את פסיקת בג"ץ שלא לדחות את הטקס.

אך אציע, שאחרי כל אסון  לאומי בסדר גודל של השריפה בכרמל, יש לערוך טקסים וצל"שים רק לאחר סיום כל הבדיקות,החל מועדות חקירה פנימיות, המשך בבדיקת מבקר המדינה וכלה בוועדות חקירה ממלכתיות או ממשלתיות. פן הם יסתרו את המסקנות וההמלצות של ועדות הצל"שים למינהם.. 
 
 

הכותב:גרשון אקשטיין,רעננה

סופר ופובליציסט

מאמרים נוספים בנושא של הכותב.

1.היוזמה הישראלית  לשלום וביטחון באזורינו(2.2.209)

2.זקיפות קומה מול ארדואן הטורקי(28.6.2010.)

3.פשעי המלחמה של טורקיה( 26.10.209 )

4.הזרת גלעד שליט-הרהורים וערעורים.(2.12.2008)

5.לקראת החטיפות הבאות(20.9.2009 )

6.הכרזה על מדינה פלסטינית חג צדדית(20.4.20)