מי מוכן לשלם על חדשות? 

אנו חיים בתקופה מעניינת. במשך שנים, העיתונות המודפסת היתה זו שהובילה את תחום החדשות בארץ ובעולם. המו"לים היו חברות ענק שבבעלותם בתי דפוס ענקיים שהדפיסו מאות אלפי עותקים של עיתונים מידי יום. העיתונאים היו עובדים במרץ ומגישים כתבות בתחומים שונים. העורכים היו עובדים לאורך כל הלילה במטרה לפרסם את הסקופ הראשון ולהכין את הגיליונות שירדו בזמן לדפוס ויחולקו למחרת בבוקר. דעותינו וידיעותינו הושפעו, בצורה מאוד מובנת, ע"י חומר הקריאה שסיפקו לנו המו"לים וכתוצאה מכך הפכו המו"לים לחברות חזקות בעלות יכולת השפעה על דעת הכלל. במשך תקופה ארוכה מאוד היה נראה כאילו דבר לא יוכל לעצור את חברות הענק הללו. הם רק הלכו והתעשרו בעזרת מודל כלכלי מוצלח שהוכיח את עצמו במשך עשרות ואולי מאות שנים.

אלא שלפני קצת יותר מעשור, החלה האינטרנט לחדור לחיינו. תחילה, לא היה ברור מה יעשו בה. הרעיון של מספר עמודים הקשורים אחד לשני בצורת קישורים (לינקים) היה נראה כמופרע ולא במיוחד שימושי. אך עד מהרה החלו למצוא לאינטרנט שימושים שונים. אתרים אינפורמטיביים החלו לצוץ והם מולאו בתוכן שעניין את הקוראים. חלפו השנים וכיום אנו עדים למהפכה של ממש. באינטרנט יכולים הגולשים למצוא את אותו התוכן או תוכן בר השוואה לזה המופיע בעיתונות והכל בחינם. קוראים לזה מחלת החינם. המחלה הזו התבססה על תפיסה לפיה קודם יש ליצור קהל קוראים (גולשים) גדול ככל הניתן. אח"כ ניתן יהיה למצוא דרך להרויח ממנו – ככל הנראה בעזרת מודל פרסום כזה או אחר. כך צמחו להם אתרי חדשות ובלוגים ברחבי העולם שתפסו לעצמם קהל קוראים הולך וגדל וכל זאת, על חשבון קהל הקוראים של העיתונים המודפסים.

בשנים האחרונות אנו עדים להיחלשות קבועה במעמדם ובהכנסותיהם של מו"לות העיתונים. ישנה ירידה בכמות המנויים, ירידה בכמות העיתונים הנרכשים בעמדות מכירה וכתוצאה מכך ירידה מתמדת במחזור המכירות. בעלי עסקים מעדיפים להפנות אחוז הולך וגדל מתקציב הפרסום שלהם לפרסום באינטרנט. החשבון הוא פשוט, תפוצת העיתונים קטנה ולכן הפרסום בהם הופך לפחות אפקטיבי. נוסיף לכך את העובדה שקשה מאוד למדוד את הצלחת הקמפיינים המודפסים ביחס לקמפיינים המדידים באינטרנט, והרי לנו מתכון לכישלון העיתונות.

רבים כבר הספיקו להספיד את העיתונים. הטענות רבות ונוגעות כמעט בכל זוית של העסקים הללו. נאמר שהמודל בו אנשים היו מוכנים לשלם עבור העיתונים כבר אינו רלונטי וכי כולם רוצים לקבל את החדשות בחינם (כי הם יכולים). עוד נאמר שבגלל התהליך המורכב הכרוך בהוצאת גיליונות העיתונים לדפוס, קורה שהתוכן שבעיתונים אינו עדכני. הרי העיתונים מתפרסמים רק פעם ביום כאשר באינטרנט החדשות זורמות ללא סוף. נוסיף לכך את ההשפעה על איכות הסביבה, את הבזבוז שנוצר כתוצאה מגליונות שלא נמכרו ואת העלויות האדירות הקשורות בתפעול בתי דפוס בגודל הזה והתוצאה היא שרבים דיברו על "סוף עידן הדפוס" וניצחון האינטרנט על הדפוס.

עדיין מוקדם לומר אם הנבואות הללו יתממשו. על פניו, אכן נראה כאילו זוהי המגמה שכן בתי דפוס ועיתונים רבים סביב העולם פשטו רגל בשנים האחרונות. אך ישנן שתי מגמות חדשות יחסית, אשר יש לתת עליהן את הדעת. הראשונה היא "ישראל היום" – החינמון שהפך לעיתון המוביל במדינת ישראל. אם באינטרנט אפשר חינם, עושה רושם שגם בעיתונות המודפסת אפשר בחינם. העיתון המודפס הפך למוביל במדינה כתוצאה מהשקעה אדירה של המיליונר אדלסון. עבודה שיטתית ונכונה הובילה את העיתון למקו הראשון וככל הנראה גם למודל עסקי רווחי המבוסס אך ורק על כספי המפרסמים. המגמה השניה שיש לתת עליה את הדעת היא חומות התשלום שהוקמו ע"י שניים מאתרי החדשות המובילים בעולם – הוול סטריט ג'ורנל והניו יורק טיימס. האם והי תחילתה של מגמה הפוכה בה אתרי החדשות יפסיקו להציע תכנים בחינם? האם ייתכן שהאינטרנט יהפוך ליקר יותר מאשר העיתונות המודפסת?

קשה לומר. בסופו של יום עושה רושם שההחלטה תהיה ביד הקורא. הוא יוכל לבחור אם לשלם או לא ובאיזו תוכן הוא מעוניין. הוא גם יוכל לבחור האם נוח לו לקרוא מעיתון מודפס או ע"ג מסך מחשב או מחשב קריאה כגון הקינדל והאייפד. רק דבר אחד בטוח – יהיה מעניין!