תל אביב, העיר העברית הראשונה, חגגה בשנת 2009 מאה שנים להקמתה. חגיגות המאה עוררו אצל הישראלי את הצורך לעשות "סיכום ביניים" בינו לבין תל אביב, לבחון כיצד תל אביב משרתת את הישראליות הטמועה בה במאה השנים האחרונות. האם תל אביב, לאחר מאה שנות קיום כעיר עברית, אכן משקפת בגאון את הערכים של כלל החברה הישראלית, או שמא מאיימת עליהם?
תל אביב, כשמה כן היא, החורבה והלבלוב. היא הישראלי הקלאסי. היא מהווה את כלל פניה של החברה הישראלית המורכבת מכלל צבעי הקשת, מקיבוץ גלויות וחיבור בין תרבויות. זו המתנשאת והחוצפנית וזו אשר תתחבר עם אדם זר אשר ייקרה בדרכה, מבלי לחוש זרות. זו העשירה וזו הענייה, זו הצעירה וזו המבוגרת. תל אביב מהווה באוכלוסייה שלה את תמצית החברה הישראלית.
נוסף על האפיון הישראלי האנושי, קיימים בתל אביב עוד סוגי אפיונים ישראליים. המבנים המגוונים אשר חלקם ישנים ומוזנחים, חלקם משומרים מההיסטוריה וחלקם חדשים ומפוארים. האומנות והתרבות, התיאטראות, המוזיקה, וכמובן חיי הלילה בתל אביב אשר מלאי בילויים. משמע תל אביב לא מכילה רק אוכלוסייה ישראלית מגוונת, אלא גם באורח החיים התל אביבי ניתן לזהות את הישראליות.
יחד עם הישראליות התוססת של תל אביב, לא ניתן להתעלם מן המושג האופף אותה בשנים האחרונות, "הבועה התל אביבית". הבועה התל אביבית היא מושג אשר מתאר את אווירת הייחודיות המתנכרת שתל אביב פיתחה לעצמה. דווקא בגלל אורח החיים הישראלי כל כך, ההצלחה של תל אביב כמטרופולין והתחושה כי תל אביב היא מעין "ישראל קטנה", התפתח לה אופי אשר מפריד עצמו מכלל החברה הלא תל אביבית. אדם שחי בתל אביב מרגיש כי "ראה עולם", חווה מעין היכרות מזורזת עם החברה הישראלית על כל פניה והגיע למעשה את "העולם האמיתי". ובכן, תחושה זו מוטעית. תל אביב היא אמנם תמצית החברה הישראלית אך אין לזהות בה תחליף למגע עם החברה הישראלית השלמה. תל אביב, בשל הגיוון בה היא מקום נח לאדם למצוא בו את מקומו, ובגלל תחושת השייכות ל"עולם התל אביבי" לאדם נח להשאר שם ולא להתעניין במתרחש מחוץ לתל אביב, מחוץ לבועה.
נוסף, ניתן לראות בהצלחה המתהווה בעיר איום על האופי המגוון שלה. העיר מתעשרת ומתמסחרת אט אט. מחירי הדיור מרקיעי שחקים, מגדלי יוקרה משנים את המאזן בין עושר לעוני בעיר ואט אט סטודנטים, אמנים, וצעירים ככלל לא יוכלו להמשיך לבסס עצמם בעיר. התחבורה אשר מתרבה הן כתחבורה ציבורית והן כתחבורה פרטית יחד עם גורדי השחקים הנבנים ומחירי הדיור המופקעים, משרים את העיר המאופיינת בחופש וראיית עולם פתוחה לתרבויות שונות, באווירת מחנק ופערים סוציו-אקונומיים לא מאוזנים.
הניכור משאר החברה הלא תל אביבית והחוסר באיזון הסוציו-אקונומי בשנים האחרונות, משכיחים אט אט את ערכי הישראלי הקלאסי עליהם הושתתה העיר עד כה. מאפיון מובהק של ישראליות, תל אביב עושה דרכה במורד תלול אל עבר ההפך הגמור, כעיר מנוכרת ומורכבת מאוכלוסיות לא מגוונות.
לדעתי, תל אביב היא תוצר של החברה הישראלית כחברה דינמית. כמו כל חברה דינמית, החברה הישראלית משתנה עם הזמן ואינה נשארת כשם שהייתה בתחילתה. תל אביב, כתוצר מתומצת של החברה הישראלית, משתנה יחד איתנו ולא בנפרד, היא משקפת את התרבות המתהווה בישראל כמעין מראה. אם כן, כאשר תל אביב עושה דרכה אל עבר מקום של ניכור והבדלה בין חברות, הישראלי, לדעתי, לא צריך לעמוד מול תל אביב ולתהות, אלא לעמוד מול עצמו ולתהות.
במלוא מאה שנים לעיר העברית הראשונה, "סיכום הביניים" שהישראלי עושה אל מול תל אביב מראה תהליך של שינוי בייצוג הערכים הישראליים, תהליך של התרחקות מהם, למעשה. תל אביב אינה אלא טריטוריה מיושבת, האנשים אשר חיים בה הם אלה המכתיבים את אורח החיים בה. על כן, המסקנות של הישראלי מ"סיכום הביניים" שלו מהוות למעשה את סיכום הביניים של החברה הישראלית במאה השנים האחרונות. תל אביב תמיד תישאר תמצית החברה והתרבות הישראלית, וכאשר הן משתנות, לצידן משתנה גם תל אביב.
עמית אשל
