הסודות מאחורי המדפים – "אין מה לאכול בבית הזה" , האם הבית אכן ריק ?
יובל לובנשטיין
האם רק לי יוצא לשמוע את המשפט הזה ?
איך זה יכול להיות, אני שואל את עצמי. אני מסתכל במזווה והוא די מלא, גם המקרר לא ריק ובכל זאת אני שומע את המשפט "אין מה לאכול בבית הזה".
האם מדובר כאן על מקרה פרטי או על תופעה ?
לקחתי על עצמי לחקור את הנושא, אצל מספר חברים ומשפחה ואכן הדבר קורה גם "במשפחות הכי טובות".
מסתבר שחסרונם של מספר מסוים של פריטים, אולי כ- 10 מוצרים בלבד, גורם לנו לתחושה של "חורבן הבית" ושהבית ריק.
מדובר בדרך כלל במספר מוצרי חלב, ירקות ואולי שתייה, ביצים ולחם.
בהחלט מספר מוצרי יסוד אותם ניתן להשלים בקנייה קטנה במכולת השכונתית.
אולם למטבע זה גם צד נוסף.
כשאנו אומרים משפט זה "שאין בבית מה לאכול", אנו מתייחסים בדרך כלל על מה שאין ולא על מה שיש. כלומר אנו לא נותנים כלל את הדעת לאותם טונות של מוצרים במזווה ולכן נשאלת השאלה, מדוע הם בכלל קיימים - או מדוע אנו אוגרים מכל הבא ליד - מדוע אנו מחזיקים כל כך הרבה מוצרים בבית ?
האם רק על מנת להוריד פחדים ולחזק את הביטחון ?
עכשיו שהכול זמין ואין בעיה של מחסור, מדוע לאגור כל כך הרבה ?
האם לא הפכנו לכלי שרת בידי הרשתות שרוצות להעביר את המזומן שלנו לכיס שלהן - מדוע אנו כל כך מתאמצים להגיע לקנייה של 200 ש"ח ולקנות עוד מוצר (שלא תמיד צריך) בהנחה ?
רגע לפני שאתם ממלאים את העגלה לפסח, תזכרו שבממוצע כ-% 20 מהמוצרים שאתם קונים, בסופו של דבר יגיעו לפח ללא שימוש.
חג שמח !
יובל לובנשטיין, משמש כיועץ לחברות בתחום מוצרי הצריכה.
יובל לובנשטיין, יועץ בתחום הקמעונאות ומוצרי הצריכה מלווה חברות בתחום בכל הקשור למיזוגים ורכישות. שימש במגוון תפקידי ניהול בכירים ברשתות מובילות בישראל כמו שופרסל והום סנטר
