לואיס פרננדס, מאמן נבחרת ישראל בכדורגל הוא איש של אנשים.
מאז שהוא הגיע לארץ, התקשורת הישראלית לא עשתה לו הנחות (וזה הניסוח הכי עדין שיכולתי למצוא), למרות שבשונה מדרור קשטן, המאמן הקודם של הנבחרת, פרננדס משתף פעולה עם כל כלי תקשורת- ראיונות טלויזיוניים, ראיונות רדיו, עיתונות כתובה, אינטרנטית, מוספי חג ומועד...כולם קיבלו ממנו ראיונות. אצל מאמן ישראלי היתה תמורה. ככה זה עובד. מי שנותן ראיון, העיתונות שומרת עליו יותר. במקרה של פרננדס חלק מהעיתונאים עושים חשבון פשוט- פרננדס הרי לא יישאר כאן לנצח, אז אין בעייה לשפד אותו למרות שיתוף הפעולה שלו. עדיף לקדם איזה שחקן שיישאר פה וידליף גם מהקבוצה, מאשר לייצר מערכת יחסים הוגנת עם המאמן.
בחו"ל אגב, הכל עובד אחרת. קודם כל המאמן, אחר כך השחקן ולא משנה עד כמה נערץ וחשוב אותו שחקן. לא מאמינים? סר אלכס פרגוסון זרק נעל על דייויד בקהאם ופתח לו את הראש. בקהאם נשלח מהיונייטד, פרגוסון נשאר.
הכדורגל הישראלי בכלל, ונבחרת ישראל כנבחרת, לא סיפקו מי יודע מה הישגים מאז 1948. עלייה אחת למונדיאל, מכבי חיפה (פעמיים), הפועל ומכבי ת"א בליגת האלופות- אלה ההישגים הגדולים שלנו. זה כמובן לא מפריע לנו לקטר על מאמנים זרים שהגיעו לפה. את ריצ'ארד נילסן גרשנו (הוא היה בסך הכל אלוף אירופה), דושאן אוהרין (סגן אלוף אירופה שאימן במכבי חיפה) ברח באמצע העונה, ועכשיו אנחנו נועצים סכינים בפרננדס שאימן בצרפת וספרד, וכשחקן היה אלוף אירופה.
מה לא אמרו עליו הישראלים? שאין לו מושג, שהוא לא מחובר, שהוא לא מאמן והוא ליצן, שיש ביקורות של שחקנים עליו...
אבל כמו שקורה בסופו של כל דבר, ובעיקר כשמדובר במיתוג אישי, האמת יוצאת לאור, ואני לא מדבר על שני הנצחונות האחרונים של נבחרת ישראל על לטביה וגיאורגיה. אני מדבר על כך שהמיתוג של פרננדס הוא של איש של תשוקה לכדורגל ואהבה לשחקנים שלו. מישהו כתב השבוע: "מאמן של שחקנים", אחר הוסיף שהניצחון מוקדש לפרננדס, שערימה של שחקנים חיבקה אותו
פרננדס הוא מאמן שהשחקנים אוהבים. על דקל קינן הוא קם והגן ולקח אל עצמו את האש, על שחקנים שטועים הוא לעולם לא יעביר ביקורת, לא תשמעו ממנו הדלפות, והשחקנים יודעים להעריך ולכבד את הדרך של לואיס.
המיתוג שלו הוא גם האמת שלו. הוא אוהב את השחקנים שלו, מאמין בהם, משקיע בהם, רוצה שהם ינצחו, והם חשים בזה. ראו את זה מיד לאחר הבקעת השער של הנבחרת. כולם רצו אל המאמן, חיבקו אותו, קפצו עליו, והיו עיתונאים שזיהו את זה וכתבו על כך טורים. "חדר ההלבשה שלו" הם כתבו, "גנרל שהחיילים שלו איתו".
האמת יוצאת אל האור, אי אפשר לזייף מיתוג אישי. לואיס פרננדס הוא מאמן שהשחקנים אוהבים, או כמו שכתב לי בסמס אחד מכוכבי הנבחרת: "רק בשביל לואיס, בגלל מה שעושים לו, מגיע לו יותר מכולם!"
