חוב אבוד- מחילה על החוב, האמנם? 

הכרזה על חוב אבוד - מחילה על חוב, האמנם?

מאת: עו"ד משה דורה, שותף בכיר בפירמה דורה כהן ויצמן, משרד עורכי דין

במשך שנים רבות שררה אי בהירות בעניין זכותם של זוכים לגבות חוב שהוכר ע"י רשויות המס כ"חוב אבוד".
לא אחת הועלתה הטענה כי הכרה בחוב כחוב אבוד מהווה למעשה הכרזה על מחילה על חוב, ולפיכך, לכאורה לא ניתן להמשיך בהליכי גבייה באמצעות בית המשפט ו/או לשכות ההוצאה לפועל.

המצדדים בדעה זו אף סברו כי קיים כשל משפטי חמור בכך שמערכת ההוצאה לפועל אינה מקושרת לזיכויים בגין חובות אבודים לרשויות המס ומורה על סגירתם של תיקים אילו.

אף אגף המכס ומע"מ, נהג להתייחס לתופעה בחומרה. במשך שנים האגף לא הכיר בחובות אבודים בנימוק שחיוב המע"מ נעשה בגין חשבונית אשר הוצאה עבור מכירת מוצרים או מתן שירותים, קרי- ביצוע עסקה. אם העוסק לא הצליח לגבות את החוב, אזי אין בדבר כדי לפטור העוסק מתשלום מס.

ואולם בע"א 2112/95 אגף המכס והמע"מ נ' אלקה אחזקות בע"מ (ניתן בדצמבר 1999) שנדון בבית המשפט העליון, שונו דרכי הפעולה של רשויות המס. אגף המכס והמע"מ חויב להכיר בתנאים מסוימים בחוב אבוד, ולאפשר לעוסק להוציא חשבונית זיכוי בגין המע"מ ששולם, ולקבל החזר.

בפסק הדין שניתן ע"י המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, השופט שלמה לוין, והשופטים טובה שטרסברג-כהן ומנחם אילן, נקבע כי עוסק זכאי להחזר מע"מ ששילם בגין עסקה, אם תמורת העסקה לא שולמה והחוב הפך לחוב אבוד.

השופטים קבעו 5 מבחנים מצטברים להכרה בחוב אבוד: (1)ביצוע עסקה. (2) הוצאת חשבונית בגין מכירת מוצר או מתן שירות. (3) תשלום מע"מ על פי החשבונית. (4) כישלון של קבלת התמורה הכספית בגין החשבונית. (5) היותו של החוב "חוב אבוד".

באגף המכס ומע"מ לא אהבו את פסיקת בית המשפט העליון (וזאת בלשון המעטה) ובעקבותיו הוציאו הנחיות נוקשות להכרה בחוב מסוים כחוב אבוד.

בעקבות פסק הדין הנ"ל ואחרים נוספים, הטענה כי - החוב הוכרז כ"חוב אבוד" ולפיכך לא ניתן להמשיך בהליכים גביה - שגורה בפי חייבים רבים.

חרף האמור לעיל ביתי המשפט דחו פעם אחר פעם טענות חייבים כי הזוכה מנוע מלהמשיך ולגבות את החוב רק בשל שהחוב הוכר כ"חוב אבוד" ע"י רשויות המס.

למגינת ליבם של חייבים רבים, בשני פסקי הדין המפורטים להלן הצהיר ביהמ"ש בצורה חד משמעית כי לזוכה ישנה זכות לגיטימית להמשיך ולנסות לגבות את החוב הפסוק חרף הכרת רשויות המס בחוב כחוב אבוד ואף שזוכו בהחזרי מס.

בע"א 5865/03 בדש נ' שותפות עוף קור חיפה (1992), העלה חייב טענה כי הואיל והזוכה הוציא חשבונית מס זיכוי למע"מ, ואף קיבל החזר על מלוא סכום המס (לאחר שהחוב הוכר כ"חוב אבוד"), אזי יש בכך משום "ראיה מכרעת בדבר ויתור על חוב".

ביהמ"ש דחה טענה זו לאור האמור בהוראות הפרשנות 1/2000 של אגף המכס והמע"מ:

"קבלת התמורה בתקופה מאוחרת - מקרה בו הוכר החוב כאבוד (ואושר לו להוציא הודעת זיכוי) והעוסק הצליח לגבות את התמורה (כולה או מקצתה) מגורם כל שהוא לרבות ערבים, חברות ביטוח וכו', יש לראותה כחייבת במס במועד קבלתה. כמו כן, יש לראות בסכום שהתקבל ככולל מע"מ."

הפסיקה האחרונה שהתייחסה לעניין זה (נכון למועד כתיבת שורות אילו) הינה רע"א 1310/07 נעם אגוזי נ' הבנק הבין לאומי הראשון לישראל בע"מ, מיום 14/05/07 שניתן ע"י כב' השופט ס' ג'ובראן, ובה חזר ביהמ"ש על הלכת בדש הנ"ל וקבע כי יכול הנושה להמשיך בהליכי גביית חוב שהוכר כ"אבוד", ואם מצליח לגבות את החוב כולו או חלקו, חובה על העוסק לשלם את המע"מ על הסכום שגבה, שהרי ההצדקה שהייתה קיימת להחזרת המע"מ, איננה קיימת עוד ולכן יש לבטל את ההחזר, כלומר, לשלם מחדש את המע"מ.

לסיכום: דומה כי עד לאחר שיעשה שינוי חקיקה שיורה על מחיקת חובות במידה וחוב מסוים יוכר כ"חוב אבוד", נסתם הגולל על טענות מסוג זה, ובכך נשמר האינטרס, הלגיטימי יש לומר, של זוכים לגבות את חובם, ובמידה ויצליחו עשות כן, אזי ידווחו על הכנסה וישלמו מס בגינה.

למען הבהירות אוסיף כי חרף מקובץ לעיל, לחייבים "הסוחבים" חובות עבר בסך בלתי מבוטל ונעדר כל פרופורציות לערכו הנומינלי, ישנן דרכים נוספות, אשר חלקן קבועות בחוק ובתקנות, להתמודד עם הנשייה הבלתי נסבלת ולמצוא מזור בסיום חובותיהם.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.