חוק הגנת הפרטיות קובע מהי פגיעה בפרטיות, כאשר ישנם שני סעיפים הנוגעים לצילומו של אדם, המהווה פגיעה בפרטיות.
סעיף 2 (3) עוסק בצילום אדם ברשות היחיד וסעיף 2(4) בצילום אדם ברשות הרבים. מטבע הדברים, נדרשו בתי המשפט לדון בשאלה מהי "רשות היחיד".
האם בכל פעם בו מצולם אדם כאשר הוא לבדו, מדובר בפגיעה בפרטיות? כמובן כי התשובה לשאלה זו, היא בשלילה.
המבחן שמיישם בית המשפט בבואו להכריע בסוגיה זו, הוא מבחן הציפייה של התובע. אם בנסיבות העניין, ציפה התובע לפרטיות, אזי מדובר ברשות היחיד ותוטל על הנתבע או הנאשם, אחריות בגין פגיעה בפרטיות.
האם כאשר אדם צולם במקום הנמצא בבעלותו, מדובר ברשות היחיד? לא בהכרח. המבחן הוא הציפייה הסובייקטיבית של המצולם לפרטיות. יכול להיות מצב שבו, אדם אינו נמצא בשטח בבעלותו, כמו למשל, חדר במלון, אך יש לו ציפייה גבוהה לפרטיות וההפך.
צילום ברשות היחיד - מבחן הציפייה
חשיפת תמונות של אדם, יכולה להיות מעשה פוגעני ביותר, אשר יגרום לעוגמת נפש רבה למצולם ולנזקים משמעותיים.
בשל הזכות החוקתית לפרטיות, קיים איסור לצלם אדם אשר נמצא ברשות היחיד, ללא רשותו והפסיקה קבעה לעניין זה, כי יחול מבחן הציפייה הסובייקטיבית.
כל עוד, בנסיבות המקרה, ישוכנע בית המשפט כי התובע ציפה באופן לגיטימי, לפרטיות במקום שבו הוא צולם, הרי שזהו מקרה של פגיעה בפרטיות באמצעות צילום.
ככל שהציפייה של התובע, הייתה גבוהה יותר, כך הפגיעה בו, חמורה יותר והדבר ישתקף כמובן בסנקציה שתוטל אל הנתבע או הנאשם.
יש להדגיש כי הציפייה לפרטיות יכולה להיות הן במקום פרטי והן במקום ציבורי. כאשר מדובר על מקום ציבורי, התרחקות מכוונת מן ההמון או הימצאות המצולם בשטח הציבורי, בשעות שבהן הוא ריק לרוב, ייחשבו כרשות היחיד.
צילום ברשות הרבים – מבחן הפגיעה
חוק הגנת הפרטיות, מבחין כאמור בין צילום ברשות היחיד לבין צילום ברשות הרבים. הגדרת רשות היחיד היא על פי מבחן הציפייה לפרטיות של האדם שצולם.
לפיכך, כל עוד הייתה לתובע, ציפייה לפרטיות, אזי צילומו ברשות היחיד, מהווה פגיעה בפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות. אין כל דרישה בחוק כי פרסום הצילום, הוא מבזה, אלא די בפרסום עצמו, כדי להוות פגיעה בפרטיות.
לעומת זאת, במקרה של צילום ברשות הרבים, תהיה זו פגיעה בפרטיות, רק אם בנסיבות הפרסום, עלול היה הפרסום לבזות או להשפיל את האדם המצולם.
מתי כדאי להגיש תביעה?
פגיעה בפרטיות יכולה להתרחש בנסיבות שונות, על פי הקבוע בסעיף 2 לחוק. האם בכל מקרה שבו נפגעה פרטיותו של אדם, כדאי להגיש תביעה?
1. מעשה של מה בכך : סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי לא תהיה עילה לתביעה, אזרחית או פלילית, כאשר לא התרחשה פגיעה של ממש.
מטרתן של סעיף זה היא למנוע הגשת תביעות סרק לבית המשפט בגין פגיעה בפרטיות, כאשר המעשה לא גרם לנזק ולא היה עלול לגרום לנזק. מכאן, אנו למדים כי רק כאשר מדובר בפגיעה של ממש, כדאי להגיש תביעה.
2. הוכחת הנזק : חשוב להבדיל בין אי קיומו של נזק או פוטנציאל לנזק לבין הוכחתו. חוק הגנת הפרטיות מאפשר לתובעים לקבל פיצוי גם ללא הוכחת נזק, אך היכן שהפגיעה בפרטיות הייתה מינורית ולא משמעותית, אין טעם בהגשת תביעה.
סעיף 29 א' לחוק, מסמיך את בית המשפט לפסוק, בתביעה אזרחית או פלילית, פיצוי כספי לתובע, אף אם לא הוכיח את הנזק שנגרם לו. לפיכך, כאשר הייתה פגיעה בפרטיות אשר גרמה לנזק, יש טעם כלכלי בהגשת תביעה, גם אם התובע לא יכול להוכיח את הנזק.
3. חוות דעת משפטית : לעיתים, אנו חשים כי פרטיותנו נפגעה מאוד אך בפועל, חוות הדעת שקיבלנו מעורך הדין, היא כי סיכוי התביעה להתקבל אינם גבוהים. דעה זו יכולה להתבסס על הוראות החוק ו/או על פסיקות קודמות של בית המשפט, בתיקים דומים. נוסף על זאת, יכול וקיימת למפרסם, הגנה על פי חוק הגנת הפרטיות ובמצב דברים זה, תידחה התביעה.
סייגים להטלת אחריות
פרסום אשר פגע בפרטיותו של אחר ואף גרם לנזק, לא תמיד יוביל להטלת אחריות על המפרסם. מדובר במקרים בהם הפרסום נעשה בנסיבות מוצדקות ולכן, קבע חוק הגנת הפרטיות, סייג לאחריות.
אחד מן המקרים הללו הוא מצב שבו פגיעה בפרטיות נעשתה באמצעות אחד מן הפרסומים המותרים שבסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע.
חוק זה אשר מבקש להגן על זכותו של אדם לשמו הטוב, מכיר במצבים שבהם, לא יכולה התבטאות להיות עילה לתביעה והדבר תקף גם במקרה של פגיעה בפרטיות.
מצב אחר הוא כאשר המפרסם לא ידע ולא חלה עליו חובה לדעת, כי פרסומו מהווה פגיעה בפרטיות.
צילום אדם ללא רשות, היא פגיעה בפרטיות כאשר היה הוא ברשות היחיד והייתה לו ציפייה לפרטיות או כאשר היה ברשות הרבים ופרסום הצילום, באותן הנסיבות, פגע או עלול היה לפגוע בו.
לקריאה נוספת: פגיעה בפרטיות - עבירה פלילית >>
