הבחירה 

איש אחד בא והלך, שב וחזר, ושוב הלך.
הוא היסס. הוא רצה לקנות כרטיס ולהיכנס למופע אבל הוא חשש. ממה הוא חשש הוא לא ידע. כמו משהו בתוכו לא נתן לו לקנות כרטיס ולהיכנס. הוא הלך וישב על ספסל מתחת לעץ הגדול. פתאום שמע את העץ הגדול מדבר אליו והעץ אמר לו: אם תיכנס למופע, אתה תישאר בפנים. מהמופע הזה לא יוצאים. יש שם גם קסם וגם יופי ונשארים שם. אחר כך אם תרצה בכל זאת לצאת, לא תזכור היכן הפתח, לא תראה אותו. העינים שלך יראו אחרת, המחשבות שלך תהיינה אחרות, אתה גם לא תזכור את הדברים שאני מספר לך עכשיו, אתה תשכח הכל.
האולם בפנים גדול מאוד ויש שם כבר הרבה מאוד אנשים, כשתיכנס פנימה תישכח. כמו האנשים שכבר שם, תישכח ותרצה להישאר.
ואם בכל זאת ארצה לצאת - שאל האיש את העץ, ואם כן אזכור וארצה לצאת, איך בכל זאת אצא משם ?
שלח העץ ענף מענפיו, כזרוע ארוכה, והטביע סימן על זרועו של האיש.
בכל פעם שתפנה את תשומת ליבך לסימן שעל הזרוע- או שמישהו יפנה את תשומת ליבך לסימן- אתה תחוש געגוע, מין חוסר שלמות, איזה שהוא הבזק של זכרון יתעורר בך בכל פעם שתשומת ליבך תופנה אל הסימן. אין לדעת מה יהיה. אולי תבקש עזרה כל שהיא והעזרה תגיע בדרכים מוזרות ומשונות, אולי תתבונן בסימן היטב אבל שוב תישכח, אבל הסימן יהיה שם תמיד כעוגן בשבילך. האיש לא ידע מה לעשות. הוא היה סקרן, רצה להיכנס ולראות את המופע ואולי גם להשתתף בו והוא גם פחד, משהו בתוכו עצר אותו. העץ אמר לו: בוא, תטפס על ענפיי. תטפס גבוה ומלמעלה תתבונן. האיש טיפס ועלה על צמרתו של העץ. העץ היה גבוה, ענפיו חזקים ומלאים בעלים ירוקים. האיש הרגיש בטוח ולא חשש.
כשהיה למעלה על צמרת העץ, ראה מסביב מאות דלתות ואולמות ומופעים, סביב סביב, כולם מוארים, צבעוניים, מנצנצים. כל כך רבים היו שהאיש לא ידע מהלבחור והוא החליט פשוט להישאר שם למעלה אבל העץ אמר לו: אתה צריך לרדת ולהחליט, אתה לא יכול להישאר כאן למעלה עם ספקות ובלבול. אתה צריך לבחור וכל בחירה שתעשה תהיה הכי נכונה לך ברגע זה.
האיש ירד ובחר, וזו היתה הבחירה המושלמת לרגע זה.