מה הבדל בין אופטימיות לפסימיות, ובין אופטימיים לפסימיים. איך חושב זה ומה דפוס החשיבה של השני. כדי שתחליטו איך אתם רוצים לחשוב 

איפה מתחיל והאם נגמר ההבדל בין פסימיות לאופטימיות

כמו בדיחות ואמרות רבות אפשר להתחיל גם כאן ולהגיד: "העולם מתחלק לשניים, אופטימיים ופסימיים: לאלו שיכולים לראות בכל דבר את הצד הטוב והחיובי שבו, ולאלו שלא", וזה יהיה נכון, כמעט נכון*.
וזו הדרך האופטימית להגיד זאת.
וזה באמת כמעט נכון. זה נכון כמו כל הכללה. אלו שיודעים לראות בכל דבר את הצד הטוב שבו- אלו האופטימיים. גם לו יהיו לו רגעים וימים, שבהם הוא יהיה פסימי. אך תמיד יהיו לו הכלים והיכולות לחזור ולהיות- אופטימי. ולכן זה 'כמעט נכון'.

*כמעט נכון: כי בכל אחד מאיתנו יש מזה ומזה. וגם בנפשו של האופטימי הגמור, תעלה לפעמים מחשבה שמקורה בפסימיות. ולהיפך.

אז מאיפה הכל מתחיל?
מחקרים מראים ש 50% שקובעים את ראיית העולם שלנו הם גנטיים. תורשתיים. 'ככה זה במשפחה שלנו'.
אם אתם אופטימיים, אתם מבינים שזה רק 50%. ואני מציעה לכם להיות אופטימיים, לפחות לרגע הזה: כי אז תוכלו לראות שעדיין נותרו 50% שניתנים לשינוי.
אדגיש את ההבדל בין הפסימיים לאופטימיים:
האופטימי יודע ויכול למצוא בכל מצב את הצד הטוב והחיובי. הפסימי יראה את השלילי.
הבחירה בין הגישה הפסימית לאופטימית מתבצעת בתוכנו בכל רגע מחדש.
הבחירה הזו היא אוטומאטית. היא ההרגל שלנו.
ו 50% האחרים מהבית. המון טמון בחינוך ובסביבה שבה אנחנו גדלים. ואת החלק הזה ניתן לעצב, ולעצב מחדש בכל רגע וזמן בחיינו. זה החלק השני שקובע את ההרגל.
אז הכל תלוי בגישה הראשונית שלנו לדברים, בדרך שבה כל אחד מאיתנו, בוחר, ובוחר בכל פעם מחדש, להתייחס למה שקורה לו או קורה סביבו.
מי שלרוב יראה את הצד השלילי, את הסיכון ואפילו את הסכנה, שבדברים- הוא פסימי.
מי שלרוב יראה את החיובי, את ההזדמנות- הוא הפסימי.

לכל גישה מצטרף סגנון הסברי משלה:
הפסימי רואה או חווה ומסביר לעצמו את הסיטואציה על-פי חינוכי או ניסיונו שמכתיבים גם את ציפיותיו. הוא יחשוב, ויספר, ויסביר לעצמו מה יכול, ומה ישתבש, וייזכר ויתכנן את החוויות השליליות שיתלוו למצב החדש או למצב הקיים. וכמו כולנו, הוא ימשיך ויעשה כך בכל פעם מחדש, (כמעט), כי כך הוא רגיל, לראות, לחשוב. במצב החדש הוא יראה את הסכנה שקיימת, וגם אם היא קטנה, הוא יגדיל אותה, את חוסר הנעימות הוא ידגיש. ויתעלם או יקטין את הסיכוי שיתכן וקיים במצב.

אופטימי: החוויות שלו מדגישות, וחוזרות לחפש, וכך למצוא את הסיכוי ואת החיובי שבכל מצב. ומתוך גישה זו הוא יקבל כל חדשה, ארוע או חוויה. הוא יתבסס על הניסיון הטוב שהיה לו עד לאותו הרגע. הוא זוכר את הניסיון הטוב. הוא בוודאי חווה גם כישלונות ואכזבות אך הם נמצאים עמוק יותר בזיכרונו. ומשם קשה לו יותר 'לשלוף' אותם. כי ככה פועל הזיכרון האנושי. הזיכרון הזה לא יכלול דווקא תמונה, הוא כבר צרוב עמוק יותר, הוא נמצא שם כרגש. ואם אתה אופטימי, הזיכרון הזה חיובי, רגש חיובי שיניע אותך למחשבה ואחר-כך פעולה חיובית, כתוצאה של המצב.

האופטימיות שבך תעזור לעלות רעיון יצירתי, חדש, תעזור לך לנקוט יוזמה, להמשיך ולעשות, גם כשאתה נתקל בקשיים, תעזור לך לפנות לקבלת עזרה, כי אתה יודע שיש תמיד מי שיוכל לעזור ולתמוך בך.

אז מה דומה ומשותף בין האופטימיים לפסימיים: העולם שבו אנו חיים.
העולם הזה הוא אותו העולם. ובזה מסתיים ההבדל. אך מתחיל הבדל חדש:
זה אותו העולם, עולם שבו החוויות והתחושות יוצרים את הרגשות שנחוש. את הפעולות שננקוט בהן, או שלא ננקוט, נעשה.

באנגלית תחושה היא emotion, ובאנגלית ובעברית התחושה היא שמניעה אותנו לפעולה. motion
אם התחושה שלנו מונעת מאופטימיות- נפעל, ונמשיך לפעול כשהתחושות התומכות בנו מקורן באופטימיות שבנו. ניזום, ניצור, נפעל, נבקש עזרה, נחתור לסיום מוצלח, עד ליוזמה הבאה.
חוויית העולם של האופטימי היא שיוצרת עבורו עולם שונה, עולם שנראה שונה.

אז מי אתם מעדיפים להיות ?