הקדמת הרב אשלג לתלמוד עשר הספירות - מאמר 28
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הקדמת הרב אשלג לתלמוד עשר הספירות - מאמר 28 

מאת    [ 08/03/2011 ]
מילים במאמר: 1156   [ נצפה 1259 פעמים ]

 
 
המשך: הקדמת הרב אשלג לתלמוד עשר הספירות
מחבר המאמר: שמואל קרמרמן

(קכ) רבי אלעזר בן רבי שמעון מחדד את ההבחנה שבין "ההשגחה הכללית" שפועלת לפי העיקרון "העולם נידון אחר רובו" לבין ההשגחה הפרטית שפועלת לפי העיקרון "היחיד נידון אחר רובו". בשני המקרים, השיפוט נעשה על פי מרבית כוונותיו ומעשיו של הכלל או של הפרט. הציבור נידון נורמות המקובלות בו ולפי מכלול המעשים שמאפיינים אותו ברוב העניינים. לעומת זאת, הפרט נידון על פי הקווים שמייחדים אותו במעשיו, בהתנהגותו, בדיבורו, במערכת וביחסים עם הזולת, כמו גם לפי מה שמרבית האנשים סבורים אודותיו. מכאן אפשר להבין, כי האמירה הראשונית של תנא קמא "חצי חייב חצי זכאי" לא היתה מכוונת אל הציבור הרחב אלא התייחסה, כבר מתחילת הדברים, רק אל האדם כפרט. זאת מהנימוק שהמעבר מהסתר פנים לגילוי פנים ולמדרגה הראשונה של "תשובה מיראה" הינם שלבים שהאדם עובר אך ורק בתוך עצמו בלבד ואינם יכולים לחול על ציבור או קהל. על כן, אמירתו של תנא קמא מתייחסת אל ההשגחה הפרטית ולא אל ההשגחה הכללית. יחד עם זאת, גם הפרט וגם הציבור כמכלול מקיימים את העקרון של "נידון אחר רובו" במובן, שמה שנכון לגבי הפרט היה נכון לגבי הכלל. אבל, מאחר שהתנהגות אחידה וזהה של ציבור אינה תופעה מצויה, קשה לדבר על הכלל כחוזר בתשובה ומצוי בדרגה של "חצי חייב חצי זכאי" אלא יש להתייחס אל הציבור לפי המעשים של מרבית האנשים שבו ומעשים אלו דנים את גורלו של הציבור כולו ונטייתו לכך החובה או לכף הזכות. מכיוון שהשיפוט לגבי היחיד הינו "אחר רובו" ניתן להניח שמי שמוערך כצדיק אינו בהכרח אדם שתמיד היה "נקי" ושמעולם לא ביצע עבירה או היו לו מחשבות עבירה. אדרבא, מושג הצדיק על המדרגות שבו מתייחס בעיקר אל אדם שבעבר עבר עבירות ומיוחסים לו זדונות. אלא שבמהלך שנותיו הוא החליט לחזור בתשובה והגיע מתוך מאמצים והשתדלות למדרגה של "בינוני" - כפי שמגדיר זאת רבי אלעזר: "חצי חייב וחצי זכאי" שמחצית שנותיו הראשונות יחשיב כחייב על שום עברו ויתר שנותיו יחשיב כזכאי, על שום שעושה תשובה מיראה. רבי אלעזר מציע לאותו האדם, כי במהלך שארית חייו עדיף שיהיה בהתלבטות ויטיל ספק, האם אכן הגיע לדרגת צדיק, בכך שקיים את המצווה האחרונה, והאם הוא ראוי למדרגת צדיק גמור מכך שיש לו הידע הנדרש כדי הבין את "עסקיו של הנאהב" עם מעשי בריאתו. רק אם האדם ממלא את כל הדרישות יחדיו ועומד בן, הוא רשאי לראות את עצמו "נבחן שהוא רובו זכאי ומכריע לכף זכות". כלומר, "אפילו יש בידו כף מלאה של עוונות וזדונות, נהפכים כולם לזכויות...ונחשב לצדיק גמור". אמנם ניתן היה לטעון כי דין הכלל כדין הפרט והציבור יכול אף הוא לשנות את דרכיו, כגוף אחד, ולחזור בתשובה מלאה במובן "שאפילו רשעים גמורים, אחר שזכו לתשובה מאהבה, נחשבים לצדיקים גמורים" אלא שעניין כזה נדיר ביותר, ולכן, דברי רבי אלעזר נוגעים ליחיד ולהשגחה הפרטית.
חשוב מאד להבין את עמקות דבריו של רבי אלעזר ברבי שמעון והדקויות שבהבחנה לגבי "אחר רובו" שבין העולם לבין היחיד. שכן השיפוט לגבי העולם הוא יותר מרוכך מאשר לגבי היחיד. זאת מכיוון שהיחיד נידון לא רק לפי "אחר רובו" אלא באופן הרבה יותר נוקב - לא די בכך שרוב הציבור יחשבו את האדם ל-"צדיק" או ל-"צדיק גמור" אלא על האדם לבדו מוטלת החובה לבחון היטב את פנימיותו על מנת לשפוט, האם כל מעשיו, רובם ככולם, (והדגש הוא יותר על "כולם" מאשר על "רובם") מזכים אותו בעיני עצמו להיקרא "בינוני", "צדיק" או אף "צדיק גמור".
(קכא) אמנם זכאותו של היחיד נידונה בחומרה רבה. אבל, כשהאדם זוכה והכף נוטה אל מהחובה אל הזכות הוא עולה לגדולה רבה, שכן בהגיעו אל המדרגה העליונה של קיום תרי"ג המצוות ולתשובה מאהבה, ההטבה הגדולה שנופלת בחלקו משפיעה לא רק עליו כי אם על העולם כולו. כלומר, תרומתו של "צדיק גמור" מוערכת לא רק ברמת היחיד אלא גם ברמת הכלל, כפי שאומר התנא קמא: "אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף הזכות". מהבחינה האישית זוכה האדם להתעלות ולגילוי "בהשגות נפלאות בתורה הקדושה" כשידע החשוב ביותר שמתגלה מורה לו, כיצד הנהגת העולם מובילה את כל הנבראים בדרך של חסד למדרגה העליונה של תשובה מאהבה, להכרעה אל כף הזכות ולקבלה עתידית של שפע הטוב האלוהי על ידי כל ברואי העולם, ואז, כאשר הכל יעסקו בתורה "לשמה", יקיימו מצוות ואמונתם בקב"ה תהא שלמה "אשר אז יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם...".
אף על פי כן שהנבראים בעולם הזה טרם הגיעו בעצמם למדרגה של תשובה מיראה, הרי שאותו היחיד שזכה להגיע למדרגה זו משפיע על כולם ומשיג את ההכרעה עבורם לכיוון כף הזכות. על כך נאמר: "עולמך תראה בחייך" שפירושו, שאותו יחיד הסגולה זוכה לחוויה של השגת הטוב האלוהי שגורמת לו לתחושה של עונג והתפעלות והוא משול אל "משום דכל העומד לגבות כגיבוי דמי" כלומר, לאותו אדם שמחזיק בידו שטר שבאמצעותו יכול לגבות את נכסים הקשורים לשעבוד קרקעות (יבמות, לח, ב) (בהקשר לכך: ישנו ויכוח בין בית שמאי שטוען כי המלווה שיש בידו את השטר הינו בעל חזקה רבה יותר על הנכסים מן הלווה - גם אם טרם גבה את השטר לבין בית הלל שטוען, כי כל עוד לא נגבה השטר, הלווה בעל חזקה רבה יותר על הנכסים). כוונת האמור כאן היא להדגיש את המעלות והיתרונות של היחיד שהגיע למדרגה של אהבה מוחלטת ושלמה, שכאילו כל העולם שייך לו כנכס ולכן, הוא יכול לראות עצמו כבעל חזקה עליו ולהשפיע עליו לטובה באופן שכל אחד מכלל הנבראים יזכה, בפני עצמו, להכרעה לכף הזכות. הודות לכך שהגיע להשפעה מטיבה כזו על עצמו ועל העולם כולו, זוכה האדם גם לכך, שכל העבירות אשר יוחסו לו וכל הזדונות שעשה בעבר הופכים לו להיות כעת לזכויות. לכך התכוון רבי אלעזר בן רבי שמעון באומרו לגבי היחיד: "אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף הזכות" שכן אותו צדיק גמור מביא למירוק חטאים של הכלל וזוכה להכיר ולדעת את דרכי השגחתו של הבורא על כל נברא ונברא ורצונו להוביל כל אחד מהם בדרך אל המדרגה של גילוי פנים ולזכותו בטוב, שפע ועונג בלא הבחנה או הפליה בין מי שהיה בעברו צדיק או רשע. מכיוון שהיחיד, בעל הסגולה, יודע ומבין זאת, הוא זוכה לבחינה ד' של האהבה לקב"ה שהיא האהבה הנצחית והמוחלטת.
לסיכום הדברים: בחינה ד' של האהבה מטילה אחריות כבדה ומשרה עוצמה רוחנית אדירה על היחיד ועל כן מזהירים אותו תנא קמא ורבי אלעזר, שגם אם זכה להכריע את עצמו ואת העולם לכף הזכות, עדיין הוא חייב להיות ספקן כל חייו, האם באמת הוא ראוי למדרגה זו, ושלא יהא בטוח שהינו מוגן מפני עבירה או חטא אלא ימשיך ויחשוש מהם עד יום מותו, שהרי אם יכשל בעבירה אחת הנזק שיגרום לעצמו ולכל העולם מסביבו הוא עצום, כפי שנאמר: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה...". מכאן מתבאר גם ההבדל שבין דברי תנא קמא לבין רבי אלעזר דרבי שמעון, שהתנא קמא מדבר על מדרגות ב' ו-ג' של האהבה אך נוגע במדרגה ד' הנשגבת ביותר, ואילו רבי אלעזר מתייחס בעיקר למדרגה ד' ורואה את שיאה ביכולתו של היחיד להגיע להשגה של הכרעת העולם כולו לכף הזכות. הגם שתנא קמא ורבי אלעזר מחשיבים מאד ומעריכים את יכולתו של היחיד להתקדם במדרגות הרוחניות, הרי שההגעה אל הפסגה של אהבת הבורא נבחנת לא על פי הזכות שהיחיד מקנה לעצמו אלא לפי הזכות שהיחיד מקנה לעולם כולו שמכריע את כף הזכות למען כל הבריות שבו. למעשה התיאור כאן הינו של קץ הימים ושל התגלותו של "מלך המשיח" שיביא לתיקון הבריאה ולהשלטת השגחת החסד והרחמים על העולם הזה.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב