איך לגרום לציור שלך להיראות נכון? 

ציור הוא במידה רבה 'טריק' שאנחנו מפעילים על המוח של המתבונן. ברמה הבסיסית ביותר, ציור הוא פשוט מריחות של צבע על משטח דו מימדי. אבל המוח שלנו, שרגיל לחיות בעולם תלת-מימדי, מנסה לזהות את מה שהוא רואה ולהתאים אותו למשהו מוכר. וכך, אם הציור נכון, המוח יפרש את כתמי הצבע שעל הקנבס כנוף תלת-מימד עם עומק, צלליות וכו'.

אבל כדי שזה יקרה, הציור שלנו צריך להיות תואם מספיק למה שמוח הצופה מכיר. אם אנחנו מציירים משהו מעוות מאוד, או שהפרספקטיבה שלו שגויה לגמרי (וגם אם אנחנו מציירים משהו שהצופה מעולם לא ראה), התוצאה היא שמוח הצופה אינו מסוגל לקיים את האשליה של 'ראיה נורמלית'.

פרספקטיבה מדוייקת מחייבת הבנה בגיאומטריה, אבל לרוב הצרכים יש באפשרותך להערים על הצופה גם בלי לדייק יותר מדי. כדי להצליח בכך חשוב לזכור כמה כללים:

•  כמו בחיים, מה שקרוב יותר מסתיר את מה שרחוק יותר. לכן כשמציירים, מתחילים מהרקע, ממה שמאחור, ואז מוסיפים עליו את מה שמלפנים. אם עושים זאת הפוך, יש סיכוי גבוה לכך שצבע שאמור להיות ברקע יחדור לאזורים שאמורים להיות מלפנים וישבש לגמרי את תפיסת העומק בציור.
•  בעולם האמיתי, לתאורה יש כיוון. בין אם זו תאורה אחידה שכיוונה אחיד (שמש) או תאורה מבולבלת (שורה של פנסי רחוב ופנסי מכוניות). כיוון התאורה משפיע על כל העצמים בציור - הצד הפונה למקור האור תמיד יהיה בהיר יותר מהצד הנגדי.
•  בנוסף, כשיש תאורה, עצמים מטילים צל. לעתים הצל אינו יותר מאשר גוון מעט כהה על האדמה ליד העצם, ולפעמים זהו צל מוגדר שצורתו ברורה. בכל מקרה - כל העצמים המוארים מאותו מקור אור יטילו את הצל בכיוון ההפוך למקור. אנשים ברחוב ביום יטילו כולם צל באותו כיוון. אנשים סביב מדורה בלילה יטילו צל כל אחד בכיוון אחר - בהמשך לקו העובר מהמדורה אל האיש. המוח שלנו רגיש לצללים האלו. עצמים חסרי צל נתפסים כ'מרחפים' ומנותקים מהציור, וצללים שאינם מכוונים בהתאם למקור האור בציור מבלבלים את הצופה וגורמים לו לחוש שמשהו בציור אינו תקין, אפילו אם אינו מצליח להבין מה.
•  מה שמאפשר לצופה להבחין בפרטים הם קווי המתאר. בציור הקווים האלו עוברים בין צבעים בגוונים שונים. צורתו של ענף מובנת לנו בזכות הרקע של שמיים או עלים שאותם הוא מסתיר. ככל שמשהו קרוב אלינו ומואר יותר, כך קל יותר להבחין בקווי המתאר האלו, אבל בעצמים רחוקים, הקווים מיטשטשים לגוש צבע אחיד למדי. עץ ברוש במרחק הוא חרוט ירוק כהה, ואין משמעות לענפים בודדים.
•  בעולם האמיתי, האבק והלחות באוויר מפזרים ובולעים את האור. לכן כשאנחנו מתבוננים בנוף, הדברים הרחוקים נראים מטושטשים מעט. עצים והרים רחוקים נראים תמיד בהירים ומטושטשים יותר מאשר אלו הקרובים לנו - אפילו אם הם מורכבים מאותה אדמה ואותו סוג צמח. בציורי נוף יש להעתיק את האפקט הזה כדי להבטיח מראה אותנטי.

הדרך הכי טובה ללמוד לצייר היא פשוט להתבונן בעולם. לשים לב לקווי המתאר, לגוונים השונים, לדרך שבה האור נופל על עצמם, מטיל סביבו צללים וגורם לצבעו להיראות שונה. כדאי לך להתרגל לשים לב לדברים האלו סביבך, וכך יהי לך קל יותר ל'ראות' מה נכון להעביר לציור כדי לקבל את המראה הנכון.