במשך למעלה משישים שנות כיום של מדינת ישראל, ענף האדריכלות הארצישראלי מזוהה יותר מכל עם עצמו. האדריכל הישראלי כיום, אינו שואב את מלוא השראתו ממיצגים אירופאים או אמריקאיים, וזאת בזכות תרבות העיצוב הישראלי שהתפתחה במשך העשורים האחרונים.
ישנם לא מעט אפיונים בצורה בה אנו מעצבים את בתינו אך נדמה כי הישראלי מבניהם הוא עיצוב האבן המוכר לכולנו, השימוש באבן נחשב כבר שנים לסממן הישראלי ביותר מבין אופציות המרכיבים העומדות בידי אדריכלי ישראל.
חיפוי אבן בארצנו הפך עם השנים מדבר אשר יוחס לבירתנו ירושלים, לטרנד חם המשדר חיבור למדינה ולתרבות. העובדה כי דווקא מרכיב זה תפס את המעצב הישראלי תמונה במספר גורמים בעיר ירושלים ובמספר סוגי אבנים המצויות בארץ ישראל.
ראשית האבן הירושלמית המוכרת לכולנו, אשר מחפה את הבירה, הפכה להיות האבן המזוהה ביותר מבין שלל האבנים. אבן גיר זו עוד שימשה לעיצובים בתקופת הברונזה, לאבן ישנם מספר צבעים שונים לבן, המוכר ביותר, ורוד וצהוב. אבן זו היא זמינה בישראל ולכן זולה יותר משלל האבנים, דבר אשר אועיל לה בכניסתה כמרכיב לבנייה ועיצוב בתים בארץ. אבן נסורה ואבן הגרניט אהודות מאוד בקרב הקהל הישראלי, כשבראשם כאמור אותם ירושלמיים אשר רצו לשבור שיגרתם בכל הקשר חיפוי אבן ירושלמית.
אך כניסתן של שלל אבנים שונות לחפוי פנימי וחיצוני של הבתים בארץ ישראל, הוא הבשורה החשובה ביותר בתחום.אבן הטופו או אבן הצפחה המצויה בעומק רב מעטרות את אותן וילות בהן ניתן לראות את הדור החדש של החיפוי באבן בארץ ישראל.
אבן הכורכר אשר מקורותיה במישור החוף הייתה בעבר אבן בנייה בעבר ושרידים של בנייה מאבן זו, ניתן למצוא באזור אשקלון, ובאזור מישור החוף,כיום האבן משמשת לחיפוי חיצוני ופנימי של בתים שונים בארץ ישראל.
מוזר לגלות שכיום אפילו אותם בריקים (אבנים המחולקות למלבנים) המצויים באירופה ומאופיינים עם בנייה ההולנדית והאנגלית, עוברים תהליך עלייה וגם את האבנים הישראליות חורצים ומחלקים למלבני בריקים, צעד זה מוכיח את הבסיס לבנייה הארץ ישראלית ולרצון של כל אדריכל ליצור חיבור עם הנוף והמאפיינים של הבניה המקומית.
אותו חיפוי אבן התחיל כמאפיין של הבנייה הירושלמית אך מאז קום המדינה התפשט הטרנד לכול חלקי הארץ והוא מוצא עצמו כחלק בלתי נפרד מהתרבות הארצישראלית בכלל ומהאדריכלות בארץ בפרט.
