מאז יציאת הסרט "אוואטר" לפני כשנה מדברים על התלת ממד כדור החדש של הקולנוע, בעידן שבו הטכנולוגיה כבר מזמן כבשה את קדמת הבמה ביצירה הקולנועית. אולם הזמינות של הטכנולוגיה בעולם בו אנו חיים, יצרה במקביל דור חדש של סרטים, סרטים אישיים, בהם העלילה שוב תופסת מקום מרכזי בסרט בהיעדר תקציבי העתק של חברות ההפקה. בעולם שבו Youtube הוא מדד המקובלות של התרבות בחברה, ניתן אפילו לאומר שזהו הדור החדש האמתי של הקולנוע.
אז נכון, בהרבה מהסרטים הללו אין תסריט מהוקצע, השחקנים בינוניים (במקרה הטוב), ואפקטים מיוחדים ותלת ממד כנראה לא נמצא בז'אנר הזה. אולם חוסר המחויבות למסגרת כלשהי, דמיון פורה, ותשוקה אמתית לקולנוע היא מה שהופך הרבה מהסרטים הללו למעניינים הרבה יותר מעוד סרט המשך עתיר תקציב של הרובוטריקים (ולא שיש לי משהו נגד רובוטריקים, גדלתי על אופטימוס פריים...).
מהפיכת ה-Youtube כבר מזמן פרצה גם את גבולות הרשת. סרטים לחתונות, או סרטי בר מצווה, או סתם סרטים אישיים, שפעם הסתכמו במצגת תמונות נדושה במקרה הטוב, הפכו להיות האטרקציה של האירוע, כשאנשים משקיעים בהפקת הסרט אלפי שקלים ונותנים לעצמם להתפרע קצת מול המצלמה. למרות שמדובר בז'אנר שהוא די נדוש וקיטשי במהותו, הרבה סרטים לאירועים דווקא משתמשים בעובדה הזו בכדי ליצור משהו מקורי, קצבי ובד"כ קומי שראוי להיקרא סרט, גם אם כנראה לא נשלם עליו כסף ונלך לקולנוע.
לא אתכחש לעובדה כי החופש המוחלט ליצור כשכל מה שאתה צריך הוא מצלמה, בדרך כלל ייגמר בתוצר די גרוע, או בקליפ פספוסים במקרה הטוב. אבל בתוך עשרות מיליוני סרטים שנעשים בכל יום, אפשר למצוא גם הרבה מאוד דברים טובים, מקוריים, והרבה פעמים נוקבים הרבה יותר ממה שתראו בקולנוע ובטלוויזיה. ומי יודע אולי בפעם הבאה שתדפדפו ל-Youtube או באיזה סרט חתונה אצל חברים, תראו לפניכם את קוונטין טרנטינו הבא...
יובל גדרון, תסריטאי, במאי ומנהל תוכן של עשרות פרויקטים במגוון רחב של נושאים. מסרטי תדמית, פרסומות ותוכן שיווקי ועד קליפים אישיים, תוכן לילדים, אנימציית תלת מימד והפקות מקור באורך מלא. בוגר בהצטיינות של החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
