רגע, אתה החבר שלי, או מה?!
מאת: סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת ברפואה אינטגרטיבית
ד"ר הארוויל הנדריקס, איש יקר, מטפל זוגי שכתב מלא ספרים.
לפנויים אני ממליצה לקרוא ולעשות את התרגילים שבספר: "לקראת זוגיות".
המאמר הבא, מבוסס על מה שאני הבנתי מהספר: "לבסוף מוצאים אהבה, מדריך לזוגות".
ספר אחד גדול, בקצרה. בתיכון קראו לזה: סיכום.
הנדריקס טוען, שכולנו נפצענו בילדות.
בכל פעם שבכינו ולא הבינו מה אנחנו רוצים, בכל פעם שההורים יצאו לבלות, בכל פעם שהם צחקו על משהו שנראה להם מצחיק (שאנחנו מאוהבות בילד מכיתה ח', למשל?), כשההורה מהמין הנגדי (בייחוד אבות אוכלים עם זה כאפה) התרחק מאיתנו כי צמחו לנו ציצים – נפגענו.
את סך כל הפגיעות הללו, מחלקים לפי החלוקה הקלאסית שמוסכמת על חלק מהפסיכולוגים ההתפתחותיים ונקראת "שמונה שלבי ההתפתחות הפסיכו-חברתית", לפי תיאורית השלבים של אריקסון.
ד"ר הארוויל טוען, שרובנו נפגענו באחד מה-5 הראשונים (כי הם עוברים עלינו כשאנו עד גיל 18) ולכן אני מציינת רק אותם:
1. שלב הינקות. השלב האוראלי-סנסורי. אמון לעומת חשדנות. גיל 0-1
2. שלב הילדות המוקדמת. השלב השריר-אנאלי. אוטונומיה לעומת בושה. גיל 1-3
3. שלב גיל המשחק. השלב הלוקומוטורי-גניטאלי. יוזמה לעומת אשמה. גיל 3-6
4. שלב גיל בית הספר. שלב החביון. יצרנות-חריצות לעומת רגשי נחיתות. גיל 6-12
5. שלב גיל ההתבגרות. זהות לעומת טשטוש זהות. בלבול תפקידים. גיל 12-18
הד"ר אומר, שלפי המוח העתיק שלנו, זה שהתפתח עד גיל 5, בערך, אנו צפויים להתאהב
באנשים שנפגעו באותו שלב בדיוק, בו אנו נפגענו, אך נקטו אסטרטגיית שרידה הפוכה!
ואני אסביר:
נניח שגדלת בלינה משותפת בקיבוץ. הרגשת שאתה ננטש על-ידי הורייך בכל לילה. זה קרה בשלב בשני, שלב הילדות המוקדמת. מה עשית? בתור תינוק, ביימת מחלות שונות, כדי שההורים לא ישלחו אותך לישון בבית הילדים.
זוגתך לעתיד, לעומת זאת, לא נולדה בקיבוץ והוריה היו שחקנים.
כשהיא הגיעה לשלב הילדות המוקדמת, 2 ההורים חזרו לעבוד והיא ננטשה, בדיוק כמוך, עם מטפלת.
כשהוריה היו חוזרים מההופעות, הם רצו לחדרה בשביל לנשק אותה, אך היא, אחריי שבכתה שעות, הייתה מעמידה פנים שהיא עייפה. היא התעלמה מהם, כדי לתת להם להרגיש רע, על כך שנטשו אותה.
בעוד שאתה נצמדת להוריך ועשית מעצמך חלשלוש, היא התכחשה לרגשות הנטישה שלה.
אתה רדפת והיא – נמלטה. אסטרטגיה הפוכה.
מהו הרגש ממנו אתה בורח יותר מהכול?
עבודה עם מטופלת:
>> אני יוצאת עם אדם מקסים ובכול פעם שהוא לא זמין לי בטלפון אני נכנסת לחרדה שמא הוא בוגד בי, למרות שאין שום סיבה לכך.
>> ומה את מרגישה כשזה קורה?
>> קינאה.
>> או קיי, אז קינאה זה הרגש שמנהל אותך מהילדות. יש לך מושג למה?
>> אולי כי אני באה ממשפחה מרובת ילדים ותמיד הרגשתי שתשומת הלב נלקחת ממני בשביל האחרים?...
וזהו. בינגו.
המטופלת הבינה, שהיא לא מקנאה לבן הזוג שלה. היא מקנאה על תשומת הלב שעלולה להילקח ממנה, היא מקנאה על כך שהוא לא זמין לה במיידי.
הקנאה שלה על אי זמינותו, התחלפה בקנאה רומנטית, בפחד שיבגדו בה.
עבודה עם מטופל:
>> גם אני וגם אישתי עובדים בעבודות תובעניות. ולשנינו יש, כמובן, ניידים ובלקברי וכל מה שצריך...ועדיין, אם אישתי לא עונה לי, תוך 7 דקות, בערך, אני נכנס ללחץ נוראי.
>> ומה אתה מרגיש כשזה קורה?
>> לחץ.
>> איזה רגש אתה חווה כשזה קורה?
>> קושי לנשום. צמרמורת
>> בוא תנסה לתרגם את זה לרגשות
>> לחץ נפשי כאילו סוף העולם קרב
>> התופעה הזו קורית רק כשהיא לא עונה לך, או גם עם עוד אנשים קרובים?
>> זה קורה רק איתה.
>> האם היא יודעת על זה?
>> חס וחלילה. היא תחשוב שאני מופרע (צוחק, בהקלה..)
>> האם תחושת הלחץ מוכרת לך מפעם?
>> לא ממש...אולי מהילדות?...
>> מתי הרגשת ככה בילדות?
>> כשאבא הלך לעבודה.
>> למה?
>> היה לי תמיד פחד שהוא לא יחזור. הוא עבד במפעל. היו שם תאונות לפעמים...
והופה, שנינו הבנו באותו רגע:
הפחד מהילדות הפך לחרדה בבגרות. אמנם קלה, לא כזו שהורסת חיים, אבל גם לא ממש כיף-חיים :)...
למה זה קורה? ומדוע רק עם אהובינו?
לפי ד"ר הארוויל, אנו מחפשים כל חיינו את "הדימוי" (IMAGO ).
הדימוי מורכב מאמא ואבא או עוד אנשים שטיפלו בנו בילדותנו: סבים וסבתות, אחים ואחיות גדולים מאיתנו.
בדימוי *מוטבעים* כל אותם אנשים ראשוניים והמוח העתיק מסתובב בעולם ומחפש התאמה לדימוי.
ככל שההתאמה הזו יותר טובה – כלומר מצאנו אדם שדומה להורינו – המוח העתיק מרגיש שיש יותר סיכוי שהאדם הזה ירפא אותנו מפצעי הילדות שלנו..למוח העתיק אין זמנים. עבר ועתיד לא קיימים...
במוח העתיק *תקועה* המחשבה, שרק אותם אנשים שפגעו בנו בילדות, יכולים לרפא אותנו.
וככל שהאדם שהתאהבנו בו, דומה להם, המוח יכול לבצע את ההתאמה המופרכת הזו ...הוא פשוט מבלבל בין אהובינו להורינו!
אנחנו חשים מול אהובנו את אותן התחושות והרגשות שחווינו מול הורינו וזו היא עבודת הצמיחה שעלינו לעבור איתם.
אדם שלא דומה להם – לא יעורר אצלנו התרגשות. אולי נוכל להסתדר איתו על מי מנוחות, אבל הוא לא ירגש ויעורר אותנו באותן עוצמות, כי המוח העתיק – לא יזהה את פוטנציאל ההתאמה לדימוי הפנימי ולכן פוטנציאל הריפוי ההדדי יהיה נמוך יותר.
כולנו מכירים את הילדה שמאוהבת באבא והילד שדלוק על אמו...ומחפש אותה בכל אחת. לא סתם אומרים שאחת המחמאות לאהובה טרייה, הן: "את מה-זה מזכירה לי את אמא שלי"..
מכיר את החבר שלך שמחליף בנות זוג וכולן דומות?
לכל אחד מאיתנו יש "טיפוס" והטיפוס הוא כמו ללכת להכין שייק מגנים שדומים להורינו ולשתות אותו על בסיס קבוע..:)
עד כאן אין פה שום חידוש.
פוקוס:
>> תמיד נחפש אחריי הדימוי.
>> רק כשהדימוי מספיק דומה, המוח העתיק מסוגל ליצור את ההתאמה האשלייתית בין הדימוי לבין הורינו.
>> רק הדימוי מאפשר לנו צמיחה מהפחדים העתיקים שלנו ולכן אין טעם להתגרש..ממילא נחפש שוב *תואם דימוי*.
>> הרגשות שאנו חווים במערכת היחסים הם אותנטיים אך "מולבשים" על האדם הלא-נכון.
>> מצד שני – אם הוא תואם הדימוי – הוא האדם הנכון בשבילנו כדי לצמוח איתו.
תרגיל אימון לצמיחה אישית:
>> תזהי את הרגש השלילי שמנהל אותך מול בן הזוג. או בני הזוג לאורך השנים, אם כעת את ללא.
>> תלמדי לזהות על איזה רגש הוא מכסה (כפי שהבנת מהדוגמאות שמוזכרות במאמר).
>> מצאי משפט מפתח שיחזיר אותך להווה בזמן שהמוח העתיק שלך גולש לעבר ועלול לקרות אסון J
>> משפט מפתח לאיפוס חייב להיות חיובי ויכול להיות מצחיק.
>> ותבני תרשים זרימה:
הרגש השלילי (האותנטי מהילדות)
V
V
V
הרגש שהיה מכוסה (הרגש בהווה)
V
V
V
משפט מפתח שמאפס אותך
>> חשוב מאוד לכתוב את הדברים כדי להכניס אותם פנימה.
הכתיבה מטמיעה ועדיף שתשתמשי בדף ועט ולא במקלדת ועכבר.
מקווה שהמאמר תרם לך ואם הוא יקטין את רף השגעת, בכלל יהיה מצוין.
בהצלחה,
סיון
* המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.
20/10/2010
סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת ברפואה אינטגרטיבית
