כל מטופל הוא עולם ומלואו. לכל מטופל הסיפור שלו, עם העלילה המסתעפת, ההתפתחויות, הדרמות, הרגעים הקומיים, האכזבות וההצלחות הקטנות. וזהו, בעיניי, סוד הקסם של המקצוע הטיפולי. כל מטופל חדש שנכנס לקליניקה מביא עימו לחדר משהו חדש, משהו שניתן להתפעל ממנו, להתחבר אליו, להסתקרן ממנו או ללמוד ממנו. אין רגע דל. כל מטופל מביא לחדר את אישיותו שנחשפת בהדרגה, את פחדיו וחרדותיו, את כשלונותיו והצלחותיו ומציג את מה שבוחר להציג בפני המטפל. אולם ניתן לחלק את המטופלים עפ"י מספר סוגים ואופן יחסם לסיטואציה הטיפולית והתהליך אותם הם עוברים. כל מטופל תופס במהלך הטיפול עמדה של עצמו כמטופל ומתנהל בהתאם לאותה עמדה. תפיסת התפקיד של המטופל את עצמו עשויה במקרים רבים לקבוע את סיכויי הצלחת הטיפול ועל המטפל המיומן לזהות איזה סוג מטופל יושב מולו על מנת לנסות ולנווט את המטופל על מנת שהתהליך יצליח. על שלושה סוגי מטופלים דיברה התורה….סוגי המטופלים, כפי שאני רואה אותם הם: "הסובל הנצחי"- עבור מטופל זה הטיפול הינו העיקר ולא התוצאה ולא התהליך. מטופלים אלו רואים בעצמם כאלו אשר נולדו לסבול וכל חייהם מוקדשים להנצחת סבלם התמידי. מטופל מסוג זה מגיע אל חדר הטיפולים על מנת לשתף את המטפל במר גורלו, לקונן על חייו ולחפש סיבות מדוע הוא אינו מסוגל לבצע את השינוי או מדוע הדבר בלתי אפשרי עבורו. מטופל מסוג זה "נהנה" מהסבל שלו, הוא מעניק לו משמעות וכוח והציפייה שלו מהטיפול היא הכלה מלאה של המצוקה שלו והבנה שלה. מטופל מעין זה יראה בטיפול עצמו את העיקר ולא את התוצאה,הוא ימתין למפגש השבועי ו"יאסוף" תלונות, מיחושים ומצוקות במהלך השבוע על מנת להוכיח את טענתו לגבי סבלו. מטופל מעין זה, פעמים רבות, נוטה לתלות בגורמים חיצוניים את סבלו המתמשך ואף מסביר את מצבם ע"י מושגים כגון "מזל" ו"גורל" ("מה לעשות,אין לי מזל בחיים, לא חשוב מה אני עושה זה לא מצליח"…. או "זה הגורל שלי, אני לא יכול להתחמק מזה"…). פרויד אבחן אנשים אלו וטען כי אנשים מסוג זה נוטים לתלות את הצלחתם,או אי הצלחתם, בגורמים חיצוניים ולפיכך אינם מסוגלים לשאת בתוצאות הארועים הפוקדים אותם. פרויד מדבר על חוסר לקיחת אחריות. הפניית אצבע מאשימה לגורמים חיצוניים הינה תהליך של הסרת אחריות אישית על המצב ו"הפקרת" איכות החיים של האדם בידי אחרים, בידי גורמים אשר לא ניתן לנהל עימם מו"מ כגון "מזל" שהינו גורם שרירותי ואקראי, בדיוק כמו האנשים אשר מקיפים אותו. "המטופל הסטודנט": מטופל זה הינו סקרן מטבעו, אדם המחפש רכישת ידע. מטופל מעין זה יגיע אל חדר הטיפולים כולו חדור מוטיבציה ללמוד. אך תהליך הלמידה של מטופל זה הינו כמעט "אקדמי". מטופל מעין זה יתפוס במהלך הטיפול את תפקיד התלמיד. הוא יהיה סקרן וקשוב לדברי המטפל, יתעניין בתכנים העולים במהלך המפגש אך לאורך התהליך הוא "יתאהב" בתפקיד התלמיד, הוא לא יפנים את התכנים העולים בחדר הטיפולים ויתייחס אליהם לא כאל מקור לשינוי אלא כחומר לימודי. תפיסת התפקיד שלו כמטופל תתמצה להצטיינות והבנה בחומר אך לא להפנמה מלאה שלו וכקרש קפיצה לריפוי והחלמה. ישנם מקרים בהם סוג זה של מטופל מתאהב בעיסוק הפסיכולוגי והדבר מהוה עבורו גורם להחליט וללמוד את המקצוע הטיפולי. "המטופל העובד" : מטופל מסוג הינו חלומו הרטוב של המטפל. מטופל זה בא לטיפול על מנת לא רק ללמוד אלא גם להפנים וליישם.מטופל זה עובר תהליך ונהנה לא רק מהתוצאה אלא גם מהדרך. מטופל מסוג זה אינו חושש ליישם מחוץ לחדר הטיפולים את אשר נאמר לו. הוא מנסה על בשרו ללא מורא את אשר הפנים וקיבל בחדר הטיפולים ומאמץ לעצמו את התפיסות החדשות שנחשף אליהן, הוא לומד את "מפות המציאות" החדשות שנינתנו בידיו על ידי המטפל ויוצא לדרך חדשה בעזרתן. מטופל זה לא רק ניזון מעוצמתו, תובנותיו של המטפל וניסיונו אלא מביא עימו לחדר גם תובנות משל עצמו, התפתחות אישית ואווירת שינוי אמיתית. אצל מטופלים מסוג זה לעיתים ניתן להבחין בהצלחות בפרקי זמן קצרים יחסית עקב העובדה שמטופל מייצר לעצמו עקומת למידה אפקטיבית בהתאם לאשר נעשה בחדר הטיפולים ולכן הפירות הטיפוליים נוטים להבשיל בפרק זמן קצר יחסית. יש לזכור כי חדר הטיפולים והתהליך הטיפולי מהווים מיקרוקוסמוס חברתי המייצג סוגי התנהגויות שונות של המטופל: המטופל יתנהג בחדר הטיפולים כפי שנהג להתנהג בעבר או כפי שהוא מתנהג כיום או כפי שיתנהג בעתיד. הדינמיקה הנוצרת בחדר הטיפולים הינה מהות הטיפול והקשר אשר נוצר בין המטפל למטופל מהווה את התוכן המרכזי והמיקוד של התהליך. כפי שהמטופל יתנהג בזמן הטיפול כך יכול המטפל ללמוד על יחסו לשאר העולם ולפעול לשינוי הדפוסים המעכבים באמצעות מערכת היחסים שיפתח עם המטופל. אז איפה אתה מוצא את עצמך בין סוגי המטופלים? האם אתה רואה בעצמך את הסובל הנצחי ואולי בגלל זה אתה חש תקיעות באזורים שונים בחייך? האם אתה מרבה להתלונן ולקטר ולחפש את האשמים בסביבה ובמעגלים חיצוניים? האם התאהבת בתפקיד ה"איוב המודרני" שלקחת על עצמך ולו רק כדי להמנע מעשייה? או שאולי אתה רק שואף ללמוד אך לא ליישם? האם אתה נמשך לתאוריה אך לא לפרקטיקה? האם הידע מהווה עבורך מטרה ולא אמצעי? ואולי התמזל מזלך להיות מודע, להפנים ולקבל ולקחת אחריות על חייך ולהתקדם ולהבין דבר אחד- הכל תלוי בך.
אורי שקד-טיפולים קצרי מועד. הרצאות,קורסים וטיפולים פרטיים . www.orish.co.il