מיד אחרי השחרור מהצבא ידעתי שזה מה שאעשה. הייתי בטוח בנוגע לפתיחת עסק משלי. לאו דווקא בגלל שקריירה של שכיר לא קסמה לי, אלא יותר כי חשבתי שזה מה שאני חייב לעשות בשביל עצמי. אז חשבנו אני וחבר על רעיון והקמנו בר לאירועים. במילים אחרות "בר אקטיבי". ההבנה שלי לגבי העסק לפני וכמה חודשים אחרי שהקמנו אותו השתנתה מקצה לקצה וגם הבגרות האישית שלי. זה התחיל מזה שאתה מבין את זה על בשרך שלא כמו שכיר, שעל כל טעות שאתה מבצע אתה משלם מכיסך הפרטי. אין מי שייגן עלייך ואם אתה נופל אתה היחיד שיכול לעזור לעצמו לקום.לילד בן 22 זה היה לא פשוט בכלל לקבל את העובדות הללו. שלא נדבר על כל ההתעסקות עם מס הכנסה, ביטוח לאומי, מע"מ ועוד מוסדות שגרועים יותר מכל מאפיה שקיימת. אתה לא משלם- קונסים אותך, מעקלים לך, דורכים עלייך.
אבל יש גם צד יפה לכל העניין. אם אתה מצליח להבין את הנוסחה, לפרסם במקומות הנכונים, לעשות אירועים כמו שצריך (בדוגמה שלי) ולתת את הנשמה לעסק, אז אתה יכול להצליח.זה דורש המון דם,יזע ודמעות והרבה טלטולים בדרך. השאלה היא כמה אתה חזק, כמה אתה מאמין שזה אפשרי ואתה יכול להצליח. אני מדבר על כל עסק כלשהו, הכי חשוב זה האמונה שלך בו. אנשים חייבים להבין שאם אין להם את התשוקה להצליח, האמביציה לעשות משהו גדול, והאמונה החזקה שזה אפשרי, כדאי שיוותרו מלכתחילה ולא ייכנסו להרפתקה כלכלית שיכולה להביא לפשיטת רגל וכאב לב.
יש הרבה ברים אקטיביים בארץ. זה עסק מאוד נפוץ וחבר'ה צעירים שמשתחררים מהצבא מאמינים שאפשר לעשות דרכו קפיצה רצינית לעולם העסקים. אני כבעל עסק, משתדל לתת ללקוח את השרות הכי טוב שהוא יכול לקבל ובתמורה לקבל מהם את ההערכה והמוניטין לו אני זקוק. אנשים חושבים שבר אקטיבי זה עסק קל להקמה אבל אין להם מושג כמה הם טועים.
דודו אלבז
