איך מבטיחים תעסוקה לבוגרי בתי ספר ובוגרי אוניברסיטאות/מכללות 

כולם רוצים להשיג לילדיהם תעודת בגרות ואחר כך תעודת בוגר אוניברסיטה/מכללה, אבל המסלול הזה אינו מבטיח בסיומו תעסוקה לבוגרים. בעולם המערבי מיליוני בוגרים כאלה מובטלים כיום, כי אינם מוצאים תעסוקה, והבעיה קימת גם בישראל. הסיבה לכך היא שמעבידים מחפשים אנשים בעלי כישורי חיים ולא אנשים בעלי ידע עיוני בלבד, אבל מערכות החינוך אינן מלמדות כישורי חיים. לפיכך הבוגרים שלהם אינם בשלים להיות מועסקים בשוק העבודה התובעני כיום.

באירופה וגם בישראל  ההכרה בבעיה הזאת היא עדיין נחלתם של מעטים. עצם המחשבה שצריך להתחשב בדרישות המעסיקים בזמן הכנת תכני הלימוד במערכת חינוך עדיין אינה מקובלת במערכות החינוך. התוצאה היא משבר תעסוקה לבוגרים. מי שרוצה עתיד טוב יותר לדור הצעיר צריך לחשוב על העתיד ולא להצמד למה שהיה בעבר. בארה"ב הבעיה הזאת מטופלת בצורה ממוסדת על ידי NACE (ההתאחדות המשותפת למעסיקים ולקולג'ים). התאחדות זאת מבצעת מידי שנה סקרי מעבידים ומפרסמת את רשימת 10 הכישורים הנדרשים ביותר על ידי מעסיקים על פי סדר חשיבותם. (ראה למשל בקישור http://www2.binghamton.edu/career-development-center/parents/help-your-student/skills-employers-want.html ). להלן הרשימה האמריקאית נכון לשנת 2013:

1. יכולת לתקשר באופן מילולי עם אנשים בתוך הארגון ומחוץ לו

2. יכולת לעבוד במסגרת קבוצתית

3. יכולת לקבל החלטות ולפתור בעיות

4. יכולת לתכנן עבודה, לארגן עבודה ולתעדף פעילויות.

5. יכולת להשיג מידע ולעבד מידע

6. יכולת לבצע אנליזה כמותית של מידע

7. ידע טכני הנוגע לעבודה

8. מיומנות בהפעלת תוכנות מחשב

9. יכולת ליצור ולעבד דוחות ממוחשבים

10. יכולת למכור או להשפיע על אחרים

הדרישות מעובד בישראל במקום עבודתו אינן שונות בצורה מהותית ממה שקיים בארה"ב, ולכן למען עתיד טוב יותר לילדינו תכנית הלימודים בבית הספר בישראל צריכה לכלול הקניית כישורי חיים דומים לתלמידים.  יחד עם זאת צריך לזכור שחשוב להכין את התלמידים לחיים לא רק על פי דרישות ההווה אלא גם על פי דרישות העתיד. העולם שבו אנו חיים משתנה מהר ובסביבה כזאת חשוב שיהיו לאדם יכולות גם ללמוד נושא חדש בעצמו וגם יכולת יצירתיות למצוא מיגוון פתרונות לבעיה העומדת בפניו. שיטת הלימוד הנוכחית אינה מעודדת התפתחות של יצירתיות, שכן לכל בעיה נלמדת תמיד יש רק פתרון אחד נכון (אפילו באוניברסיטה), וזאת בניגוד למה שאדם יפגוש בחיים שלאחר הלימודים. באופן כללי כישורי חיים אינם נקנים בלמידה עיונית אלא רק בלמידה חווייתית תוך כדי התנסות במצבים, וצריך למצוא את הדרך לשלב למידה כזאת במסגרת הלימודים בבית הספר (על חשבון לימודים עיוניים כי התלמידים כבר עכשיו עמוסים יותר מדי). בקישור http://youtu.be/e8sZxCvi3ZE אפשר למצוא הסבר תמציתי על הבעיה, סיבותיה ומה צריך לעשות (כ-12 דקות).

דוגמא בולטת לאנכרוניזם בחינוך היא לימוד המתמטיקה בתכנית שלוש היחידות (בעיה גלובלית וכמובן גם בישראל). כ- ¾ מהתלמידים לא ימשיכו בחייהם במסלול טכני או מדעי, ומחייבים אותם ללמוד חומר לימוד שהוא חסר כל ערך לחיים שלהם שלאחר הלימודים. הכי גרוע הוא שלא מלמדים אותם חומר במתמטיקה שהוא כן בעל ערך לחיים שלאחר הלימודים. פירוט של בעיה זאת אפשר לראות בקישור http://youtu.be/_w1OKSz9RnI (כ-12 דקות).

למען עתיד טוב יותר צריך ללחוץ על מקבלי ההחלטות להכניס את השינויים המתחייבים בתכניות הלימודים. כל אחד יכול להשפיע על ידי השמעת קולו גם על ידי העלאת הנושא בסביבתו הקרובה וגם על ידי פניה למקבלי ההחלטות במערכת החינוך.