המרחב הפיסי- עיצוב בית החינוך החלופי כמרחב המחנך לחברותא: טריטוריות בחינוך הקונבנציונלי אל מול בית החינוך החלופי: בבואנו להתייחס למימד הפיסי בהקמת בתי חינוך חלופיים המושתתים על הפדגוגיה הדו-שיחית ועל בסיסים של אינטימיות וחברותא, עלינו להתאים את הצורה למהות, את הלז לזיקה. חלקים נרחבים מהרוח הסמויה של החינוך הפורמלי מגולם היטב במבנה ההיררכי של בית הספר המודרני ומוצאים את ביטויים הבוטה בצורות פיסיות מנכרות השואפות לנרמל, להפריד וליצור סדר היררכי בתוך זירת המפגש היומיומי בין מבוגרים לילדים. כך יוצא, שהמפגשים בין מבוגרים לילדים מתרחשים באופנים בלתי-ספונטניים ומתוכננים היטב, בזירות בהן ברור מעמדו של המבוגר על פני נחיתותו של הילד. מקומות בהן עולם הילדים מגיע באופן רב לידי ביטוי (מגרשי הספורט, פינות העישון, מועדונים מאולתרים...) יהיו לרוב ללא נוכחות מבוגרים או בנוכחות "משטרתית" גלויה או סמויה. כך נוצרות הפרדות טריטוריאליות משמעותיות אשר לא מאפשרות צמיחתם של מפגשים אקראיים ומתוכננים על בסיס חופש ובחירה. האוכלוסיות השונות בבית הספר (מורים, תלמידים, אנשי מנהלה) מנותבות היטב אל טריטוריות שונות וכך ניתן למצוא מעט מאוד תלמידים בחדרי המורים ומעט מאוד מורים בפינות העישון החבויות, שם מתרחשים למעשה אירועים רבים שלהם משקל רב ברמה האישית כלפי המורים וכלפי הילדים, כל אחד בתחומו. עם השמע הצלצול המחזיר לכיתות, ייפגשו שוב מורים ותלמידים בזירה הכיתתית שם מוגדרת אישיותם ומעמדם מתוקף מטרות העל ההיררכיות של החינוך הפורמלי.בניסיוננו לעצב צורה שונה המותאמת למהות שונה, ננסה לאפיין את ההתנסות הטריטוריאלית של בית החינוך החלופי במושג "ערבוב טריטוריות". מתוך נקודת הנחה שחניכנו מגיעים עם התנסויות קודמות מבתי ספר פורמלים, נתחיל בתהליך של טשטוש טריטוריות מוגדרות, ואחר כך נוכל לעבור להקמתם של טריטוריות משותפות שלהן מטרה מוגדרת של מפגשים בלתי אמצעיים. כמובן שלצורת המבנה שבידינו משקל רב בעניין, אך גם מבנים מוגבלים יכולים לעבור התאמה פשוטה כדי לייצר מפגשים חברתיים וערבוב טריטוריות. ועדיין, ננסה לשמור על הפרדות מסוימות הנובעות מעצם הצרכים הגילאים וההתנסותיים השונים בבית. המדריכים והמחנכים יזדקקו למקומות בהם ניתן לערוך גם באמצע היום התייעצויות ושיחות בינם לבין עצמם, והחניכים יזדקקו לאזורים בהם השליטה התרבותית-חברתית נתונה בידיהם כדי ליצור אינטימיות ותחושת עצמאות של קבוצת השווים. ערבוב וטשטוש טריטוריות בפועל: - זימון מפגשים בין מבוגרים לילדים על בסיס ספונטני של מרחב משותף הנע בין חללי המבוגרים לחללי הילדים ללא הפרדות תוחמות- יוגדרו חללים למחנכים וחללים לחניכים וחללים יעודים למפגשים מסודרים. מרגע ההגדרה הראשונית יש לבחון כיצד מביאים לידי ביטוי את הזרימה הרצויה ביניהם בלי לוותר באופן מוחלט על תפקידיהם השונים. לדוגמא:א. חדר הצוות מחולק לשניים, חלק שבו חניכים ומחנכים יושבים ביחד(זהו האיזור המגן, המשוחח, הזמין לפתרון מצוקות ובעיות וחניכים נכנסים אליו באופן חופשי לחלוטין), וחלק המיועד למחנכים בלבד, שם מתקיימות שיחות אישיות בין המחנכים, עבודה ניהולית(כספים, דוחות, מחשוב, טלפונים) ובמקרים יוצאי דופן בלבד שיחות עם חניכים.ב. יוקם "מועדון חניכים". שתי צורות אפשרויות- מועדון אחד רב גילאי בו נפגשת כל קהילת החניכים, או "מועדונים כיתתיים", אחד בכל כיתה, איזור תחום למחצה שבו יכולים לשהות החניכים על בסיס קבוצות קטנות יותר. השליטה התרבותית, הצורה, ניהול המקום ואופיו יהיו בידי החניכים, צוות המחנכים ידאג לקיום המקום בגבולות סבירים של בריאות, בטחון ובטיחות ושמירה על שלומם הפיסי והנפשי של החניכים במקום. - יצירת תרבות על בסיס תנועה וחיכוך הנעה בין עולם המבוגרים לעולם הילדים(אומנות ויזואלית, מוזיקה, תרבות, צבע)- הכיתות שהן הסמל המובהק למשפך הידע ולהגמוניה של עולם המבוגרים בבית הספר יהפכו למרחב שבו עולמות הילדים והמבוגרים נפגשים, נמצאים בחיכוך, במגע יומיומי. דוגמאות:- בכל כיתה תהיה מערכת סאונד פשוטה, מחשב מחובר לרשת, טלויזיה ווידאו. החניכים ישמיעו מוסיקה, תהיה גלישה באינטרנט שלה תוצרים תרבותיים(שירים, סרטונים, צ'טים), יהיה עידוד להביא חומרים מוקלטים מעולם הילדים (אמ. טי. וי, סרטים). המגע השוטף עם עולמות החניכים יביא לשיחה ערה בכיתה, גם אם לעיתים לא פשוטה. שיעורים ומפגשים לימודיים רבים יתחילו דווקא מחומרים שחניכים יביאו ושיעוררו דיון ער ורלוונטי. תפקיד המחנכים יהיה לדעת תמיד לבוא בדיאלוג חי ואינטימי עם עולמות החניכים, גם אם אלו נראים רחוקים, מזעזעים או חסרי כל הגיון. מצד שני יביאו המחנכים חלקים הולכים וגדלים מעולמם התרבותי האישי- מוסיקה, קריאה, קולנוע. החניכים יחשפו לרובדים תרבותיים וערכיים אותם לא הכירו. המפגש יחולל הגברה משמעותית של היכולת להפוך את הכיתה לבית חי ותוסס, גם אם קולני במקצת מדי פעם. - ה"אינטימיות בהשתקפותה"- יצירת חללים ובמות בסביבה הפיסית הקוראות לשיחה ומזמנות אותה, "שיחות נראות" המזמינות לתוכן שותפים נוספים- במרחב של הבית ייבנו מספר מרחבי שיחה פשוטים (ספסלי עץ, פינות ישיבה) שבהן יוכלו להפגש חניכים ומחנכים, או חניכים עם עצמם. פינות אלו יהיו "נראות" ושקופות, כלומר הן יהיו זמינות לכל הנוכחים בבית, ויעניקו תחושה של מרחב משוחח ועם זאת לא סגור ומוחבא אלא נראה ומזמין לתוכו. כך יוכלו חניכים להצטרף באופן ספונטני לשיחות ומפגשים. פינות אלו ישמשו גם לרגיעה והתנתקות, ושקיפותן תמזער את הסיכונים בקיומן של טרטוריות מוחבאות ונסתרות, שם לרוב מתרחש ה"אסור". - צמצום זירות הסיכון הטריטוריאליות הנסתרות מעיני המבוגרים, תוך שימת לב לצורך של הילדים בפינות חבויות לצורך בניית הזהות הייחודית להם- הזירות המוחבאות הן צורך חזק עבור החניכים, ובעיקר עבור החניכים החדשים בבית המגיעים מתוך מערכת מפרידנית אשר בה נאלצו להסתיר את בעיותיהם ומעשיהם כדי לא להיענש. אין כל בעיה בזירות מוחבאות, כל עוד מה שמתרחש בהן אינו פוגע בבריאותם ושלומם הפיסי והנפשי של החניכים ושאינו מנוגד לחוק. כידוע לנו, הזירות המוחבאות משמשות בעיקר לחציית הקווים האדומים, ולכן יש ליצור ברגישות ובחכמה פינה או שתיים שמיקומה ידוע לכולם ומחנכים מבקרים בה באופן סדיר ובמיוחד כשמתעורר חשש לשלומם של החניכים. יחד עם זאת פינה זו נמצאת בתחושתם של החניכים כ"שלהם בלבד", אך מה שנעשה בה איננו הפקר ואיננו מזיק, אלא מהווה בסיס ומקור להתמודדות חינוכית ובין-אישית מקדמת. "חינוך ביתי מחוץ לבית"- המושג "בית" מביא לידי ביטוי באופן ייחודי ומקיף את התחושה הקוהרנטית של חיים בזרימה ללא קטיעות חיצוניות מוגדרות מראש. בבית אדם נח, לומד, חווה, ישן, משוחח ויוצר ללא תחימה הנובעת מסמכות חיצונית וללא הגדרה קבועה מראש. היכולת לשלב את הלמידה עם החיים, את ההתחנכות והחוויה יחד עם הרגיעה והשקט הופכים את הבית למקום אידיאלי לעיצוב עצמי וחברתי מודעים, כל עוד אכן מתרחשים התהליכים בתוכו באופן מודע. אנו מנסים למעשה ליצור "חינוך ביתי מחוץ לבית"- לקחת את המוטיבים הדומיננטיים החיוביים במושג "בית" ולשלבם יחד עם תהליכים נוספים- קבוצתיים, חברתיים, למידה, התנסות, יצירה והתפתחות. תחושה חזקה נוספת הדורשת מענה היא תחושת "הבית האבוד"- עבור מרבית מחניכנו המושג "בית" מתאר התרחשות שקיימים בה כשלים, כאבים וחוסר. החניכים המעטים שזוכים לגדול בבית תקין ואוהב, נמצאים פעמים רבות בתחושת חוסר מסוג שני- החוסר בזירה בלתי פורמלית עצמאית משלהם אשר בה יוכלו להביא, בדומה לחוויה בקן התנועתי, את מירב צרכיהם החברתיים והאישיים. גם אלו וגם אלו זקוקים לזירה חופשית ובטוחה שבה ניתנות הזדמנויות רבות להצלחה וכשלון, כמו גם לפיתוח זהות ייחודית. כמובן שאין ביכולתנו להחליף את בית ההורים, אולם ניתן באמצעים פשוטים יחסית ובהתכווננות פנימית ממשית ליצור מרחב שיביא לידי ביטוי אלמנטים ביתיים רבים. -זרימה טבעית בין למידה, כיף, בידור, רגיעה, מנוחה, אכילה ושתיה, שיחה, שקט- הזרימה הטבעית ברמה המהותית דורשת זרימה במרחב הפיסי. בבית החינוך החלופי יחולקו המרחבים ותכליתם לסוגים שונים העונים על רוב הצרכים האנושיים כפי שבית עונה עליהם- פינות שיחה רגיעה ושקט, מרחבי למידה ועבודה, מרחבי בידור ומשחק, מרחבי צרכים פיסיים (אכילה, שתיה, שירותים, מקלחת), מרחב התכנסות משותפת. מרחבים אלו ישמשו כמרחבים נוספים על המרחבים הייעודיים להכלתה של קהילת חניכים גדולה כגון ספריה, חדרי מחשבים, סדנאות אומנות, מתקני ספורט...-הקהילה בבית- מקום לכל אחד על בסיס צרכים שונים- מבוגרים, ילדים, נשים, גברים, בעלי חיים- חשוב שינתן מענה משמעותי שלא ניתן כלל בביתי ספר קונבנציונליים לצרכים השונים של קהילת הבית שעשויה לכלול בני גילאים שונים עד מאוד. במיוחד יש לשים לב לצרכים השונים של החניכים והחניכות, לדוגמא הצורך בפרטיות והיגיינה. -הבית כמוזיאון חי- יצירות, תמונות, הבעה, מוזיקה. מרחב דינמי, משתנה, מלמד. כל זאת תוך שמירה על ביתיות ללא ניכור "מוזיאוני"- הבית יוכל להציג באופן מתמיד ואינטימי יצירות וביטויים אותנטיים של החיים בתוכו, כל זאת בלי לגלוש אל הניכור הכיתתי המוכר או וועדות הקישוט הזכורות לטוב. יצירות של חניכים, אישיות וקבוצתיות כמו גם ביטויים אחרים- תמונות מאירועים משותפים לדוגמא, צריכים להחליף את הקישוט הבית ספרי המקובל השואף להציג רק את "הראוי" ולא את האמת. היופי ביצירות אותנטיות הוא במידת יכולתם לשקף מצבים נפשיים ותהליכי עומק ברמה החינוכית והחברתית. עם השנים, יקבל כל בית אופי ייחודי וצבעוני משלו, ויהפוך ליצירה בפני עצמה, דרכה אפשר לחוש ולהבין את שמתרחש בו. המגמה צריכה להיות עידוד הייחודי והמביע על פני השבלוני והמיוצר בייצור סדרתי. השאיפה היא לגוון ולטבוע חותם אישי סביבתי- ריהוט, שולחנות עבודה, ספות, פינת אוכל, מטבח. אופי ביתי שנוצר מתוך רצון והעדפות הקהילה בבית.-בין בלגן ללכלוך- הבית המבולגן- בלגן מעשיר מלא צבע וצורה, מעניק הזדמנות לגירויים מתמידים. עם זאת- נקי, אסתטי, ראוי למחיה. יצירת מרחבים שיש בהם בלגן מגרה באופן מודע, בלגן שנועד ליצור למידה ושיחה. לצדם- מרחבים שבהם נשמר הסדר בקפידה. הכיתה והמרחב הפיסי כמשרתי עקרונות הלמידה הדיאלוגיים:הכיתה היא אחת מאבני הבסיס ברוח הסמויה של בית הספר הקונבנציונלי. זהו האתר בו מבלים הילדים את חלק הארי של זמנם בבית הספר, שם עוברות עליהם שעותיהם המשעממות ביותר כמו גם מעט רגעי ההתרגשות שיחוו במהלך 12 שנותיהם במערכת. עלינו לשנות ולהתאים את הכיתה לתפקידה החדש- זירת התכנסות קבוצתית לשיחה, ללמידה והתנסות. לצורך כך לא די בשינוי הכוונה, יש לשנות את המרחב. מתוך נקודת הנחה הגורסת כי האמצעים החומריים העומדים לרשותנו אינם רבים, כדאי לנסות וליצור שינויים משמעותיים בעיקר בצורת מרחב הישיבה והאווירה התכליתית. -הכיתה הדיאלוגית- "קירות משוחחים"- הכיתה כמבע חי של הדיאלוג העכשווי בקבוצה- הפיכת הקירות הכיתתיים לקירות משוחחים, הנושאים הנלמדים, יצירות אישיות, תרבות נעורים ותרבות בוגרת, מרחבים של יצירה ספונטנית על הקיר.- -הכיתה היא קבוצה- המתאר הפיסי של ישיבה בקבוצה לצד אפשרויות משתנות של פרישה לפרטיות בחלל הכיתתי- הפרדה, שילוב, חללים תחומים למחצה, פינות עבודה. הכיתה חייבת לתאום את המטרות הראשוניות של הבית- קבוצה, שיחה, אינטימיות, למידה. מתוך כך המבנה הפיסי שלה יכיל מעגל חניכים מרכזי לצד פינות עבודה אישיות ומרחבים אינטימיים ככל שהחלל מאפשר. שימוש במחיצות ניידות יכול להיות פתרון מצוין. -הריהוט הכיתתי כמשרת בניית ופירוק קבוצה גדולה, קבוצות קטנות, למידה אישית, חלל רב שימושי. הנוחות, הבריאות, האסתטיקה כפרטים המקדמים דיאלוג- הריהוט הכיתתי חייב לתאום את תפקידיו המגוונים של חלל זה, שולחנות שניתן לפרק ולהרכיב בצורות שונות בקלות יחסית, כסאות נוחים ללמידה אך גם לשיחת קבוצה, הכנסה של כורסאות וספה לרגיעה ומנוחה, פינות קריאה ועבודה עצמית. בחירת ציוד מתאים ואיכותי. שלא נשבר בקלות... -הכיתה כמרכז למידה רב תכליתי וכמעבדת ידע- ספריה, מחשבים ואינטרנט, מקורות מידע ודפי עבודה זמינים. כיף והנאה במרחב בעזרת שילוב מרכיבים נוספים- בכיתה יהיו אמצעים ללמידה וחוויה. אמצעים אלו ישרתו ויקדמו את יכולתו של המורה להפוך ל"מסייע ללמידה", מדריך הנעזר בחומרים שונים על מנת לנווט באופן ספונטני לפי רצונם וסקרנותם של החניכים בין חומרים שונים בנושאים שונים. דבר זה מחייב ספריה בסיסית בכיתה, מחשב מחובר לרשת, מערכת קול וטלוויזיה, לצד חומרי יצירה ואומנות ודפי עבודה ומחקר במגוון תחומים.
אודי יעקב, סופר ומחנך. לאחרונה פרסם את הספר "הבית" בהוצאת פרדס, העוסק בחינוך דיאלוגי משחרר דרך סיפוריהם של מפגשים ורגעים חינוכיים.
