זה מה שנשאר - סיפור לכיפור
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

זה מה שנשאר - סיפור לכיפור 

מאת    [ 15/09/2010 ]
מילים במאמר: 1396   [ נצפה 3171 פעמים ]

 
 

 

                                                                        זה מה שנשאר,

                                                                        רק כמה רגעים,

                                                                        הרבה בדימיון, 

                                                                        מעט בחיים....

                                                                           שלמה ארצי

 

 

התלמוד (מסכת עבודה זרה) מספר את הסיפור הבא על אדם בשם "רבי" אלעזר בן דורדיה. כך, בלשון מעודנת שלי: אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח אישה אחת בעולם, שלא בא עליה. אם כך, איך אפשר לקרוא לו רבי אלעזר? הסכיתו ושמעו את הסיפור.

ובכן, אותו אלעזר, היה מה שנקרא היום "רודף שמלות". מין דון ז'ואן שכזה. כל אישה בשבילו היתה אתגר. עד שלא היה מקבל את אשר רצה, לא היה מרפה. וכנראה שהיה לו קסם, שהצליח בדרכו. זה היה מרכז חייו וכך השיג את אושרו. ובכן, פעם אחת שמע שיש אישה [פרוצה] אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס [ארנק] מלא דינרין (במלים אחרות "ים של כסף") בשכרה. או, אם תרצו, הוא נכנס ליוטיוב וראה שבסרטים שהיא מופיעה, יש מיליוני כניסות, או שיש בדף האוהדים שלה 10 מיליון אוהדים (אל תרימו גבה, יש כאלה עם יותר), בקיצור, "קלאסה" אמיתית. והוא סימן אותה כיעד, והיה מוכן למכור את הכל על מנת להיות איתה. כן, אומר שלמה המלך בספר שיר השירים: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו" - אבל רבי אלעזר מיודענו, כנראה היה ב"אטרף" שלו ולא אכפת לו מה אומרים עליו (ואולי גם היו כאלה שהביטו בו בעיני עגל מלאות הערצה... מי יודע?) - נטל כיס דינרין והלך, ועבר עליה שבעה נהרות - עבר את כל העולם, עלה על מטוס, נסע ברכבת, אפילו רכב על חמור ועבר נהרות בסנפלינג, הכל על מנת להיות איתה ולומר - "עשיתי זאת".

ואכן, הגיע אליה ועשו מה שעשו. "בשעת הרגל דבר" (קרי במלים אחרות - בשעה שהיו בעת מעשה) קרה משהו טבעי - היא הפיחה (בלשוננו: יצא ריח לא טוב); ואז אמרה אותה אישה: "כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה". למה אמרה זאת, אין מושג. אבל הדבר נאמר.

לכאורה, כל אחד יתפוס מלים כאלה בצורה אחרת. אלעזר היה יכול לראות זאת כבדיחה, לצחוק על כך ולהמשיך במעשה. להגיד "תאמרי מה שתאמרי, ככה טוב לי". הרי מן הסתם היא לא הראשונה שדברה למצפון שלו. וכי דווקא ממנה יקבל מוסר? אולם - כך מספר התלמוד - המשפט הזה גמר אותו. המשפט הזה העביר אותו "באנג'י רוחני" (וראו את המאמר שכתבתי על כך, אחד המאמרים העוצמתיים ביותר שלי).

כמאמנים, או כפסיכולוגים, נשאל: מה גרם לאותו אלעזר להתנהג כך? לרדוף אחר נשים? לבזבז את הונו ואונו על כל אישה מזדמנת? מי יודע... אולי כשהיה קטן לא קיבל תשומת לב ואהבה מהוריו; אולי חסרה לו אינטימיות; אולי זה יצר הכיבוש כצורך לתחושת חשיבות עצמית - מה שברור שהוא חי בתוך בועה, איזה חלום כזה, שרק דבר אחד חשוב בחיים, הדבר הזה, ולא עניין אותו מאומה.

נפלאות דרכי המוח האנושי. מי יודע כיצד מתעוררים מחלום? ואיך מעירים? ומה יעורר אותנו בשעה הנכונה? הינה דווקא משפט אחד של אותה פרוצה העיר את אלעזר, הוא ראה את החיים שלו כמו סרט, כמו חלום - הכל עבר לנגד עיניו, במהירות הבזק, והוא לא אהב את מה שראה. החלום היפה הפך להיות חלום בלהות. מאדם שכל אך אהב את עצמו, הוא פתאום שנא את עצמו. שנא את התנהגותו. לא היה בו העוז והכוח אפילו לחזור בתשובה, היתה לו בושה לומר אני מצטער. ולמי יאמר? למי יפנה? רצה להתפלל ולהתוודות, אולם לא היה לו כוח לעשות כן. מה עשה? מספר התלמוד:

הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות, בקשו עלי רחמים!!! אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך - - - נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'...

אמר: שמים וארץ,,, בקשו עלי רחמים!!!!! אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'.

אמר: חמה (שמש) ולבנה (ירח),,,, בקשו עלי רחמים!!!! אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'.

אמר: כוכבים ומזלות,,, בקשו עלי רחמים!!! אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'ונמקו כל צבא השמים'

אלעזר בו דורדיא, הדון גו'אן הגדול, הופך להיות אדם כל כך קטן - אין לו אף אחד בעולם. הוא היה עם כל הנשים היפות והנחשקות ביותר, ונותר לבדו. עדי כדי כך שהוא פונה לכל מי שיכול לפנות - וכולם דוחים אותו. איזה צער. ממש רחמנות עליו. הוא פתאום מבין שאת כל ממונו הוא זרק על שטויות. מה עשה?

אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה, עד שיצאה נשמתו.

איזו דרך למות!! התהליך שאלעזר עבר נקרא "תשובה". תשובה היא התעוררות מחלום. היא מצב בו אדם מתעורר ומבין שהיה עיוור. שהוא חטא - הכוונה שהוא לא חי את חייו בצורה נורמאלית, אלא בסוג של חלום. חלום הוא עיוות של המציאות. אהבה היא סוג של חלום: באהבה אנו מייפים את המציאות. אנו צובעים אותה בצבעים ורודים "על כל פשעים תכסה אהבה". גם לאלעזר היתה אהבה. אולם זו לא היתה אהבה. זה היה דימיון. כאשר התעורר מהחלום, והבין שהרבה מכל זה היה דמיונות ותו לא, ורק מעט, מעט מדי - בחיים.

אנחנו חייבים לחלום. בלי חלומות לא נגיע לשום מקום. אבל לעתים החלום גורם לנו לסטות באופן קיצוני ממהלך חיינו התקינים: "לחטוא" - "להחטיא את המטרה". יש יום אחד בשנה, שבו אנו מבקשים להתעורר מהחלומות הבעייתיים האלה. זה יום קשה. יום הדין. יום הדין של אלעזר היה ביום הכי מאושר בחייו - היום בו הצליח להשיג את מלכת העולם. היום בו היתה לו העליה הגדולה ביותר - הוא גם היום בו היתה לו הנפילה הגדולה ביותר.

אולם גם בירידות הגדולות ביותר יש עליה. וכך מסיים התלמוד: "יצאה בת קול מהשמיים ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא."

איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שמהשמיים הכריזו שדווקא הוא יזכה לחיי העולם הבא, כמו צדיק שחי את כל חייו בהקפדה על קלה כבחמורה? התשובה היא - שאלעזר בן דורדיא, בשעה אחת, בבכי אמיתי, בצער על חיים שבזבז, עשה תשובה אמיתית. אילו זה היה תלוי בו, אילו היה נותר לו כוח, הוא היה קם ומשתנה. הופך להיות בן אדם. אולם כוחותיו לא עמדו לו, והוא החזיר את נשמתו לבורא, כשהיא טהורה ונקיה מאי פעם.

כאשר שמע רבי יהודה הנשיא את הסיפור הזה, על רבי אלעזר בן דורדיא, על התשובה שעשה, ועל בת הקול שיצאה מהשמים (ואכן, לקרוא לאחד כזה שם של צדיק כביכול, זה דבר שבן אדם לא יכול לעשות, זה רק משמים ניתן להכריז....) הוא בכה, ממש בכה, ואמר:

בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. זאת אומרת - בן אדם רגיל, על מנת לקנות את העולם הבא שלו, צריך כל החיים "לעבוד קשה", להיות ישר, ומסור, ולקיים מצוות. והינה, האיש הזה קנה את עולמו בשעה אחת, בתשובה אחת, בבכי אחד.

המשיך רבי יהודה הנשיא: "ואמר רבי לא: דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי!" דהיינו- לא רק שמקבלים אדם כמו אלעזר, שלא מנדים אותו לעולמים, אלא מקבלים את תשובתו, אלא אפילו מכבדים אותו על הצעד שהוא עשה... איזה מן עולם, כמה גדול כוחה של תשובה!

 

הסיפור הזה מעלה המון תובנות. אתן לכם את השתיים החשובות:

הראשונה: כל אחד, אפילו אדם כמו אלעזר בו דורדיא, יכול להשתנות. יכול לעשות תשובה. אף פעם לא מאוחר מדי. ויש תקווה לכולם. אם יש רצון - יש יכולת. 

השניה: את השינוי, את התשובה, אנו צריכים לעשות בעצמנו. אנו חייבים לגייס את הכוחות לשם כך. לא לתלות את זה באחרים. לא לחשוב שיבוא איזה אביר לבן ויציל אותנו. לעשות את השינוי, להתעורר מחלומות שווא. לחזור למקור שלנו. לאותו מקור בו הרגשנו הכי שמחים והכי מאושרים. בתחילה זו נפילה עצומה. זה ממש באנג'י. זו אפילו התרסקות. יתכן ויהיו חברים שילוו אותנו בתהליך הזה. אבל יתכן ואנחנו נהיה לגמרי לבד. זה לא משנה את העובדה, שהשינוי מתחיל מתוכנו. זכרו: "בפיך ובלבבך לעשותו" מודעות - דיבור - עשיה.

שנה טובה, גמר חתימה טובה לכולם!

 

ד"ר שי שגב, עו"ד ונוטריון - פילוסוף, עורך דין בנושאי מקרקעין, ירושות, חברות, משפט מסחרי ועוד. מרצה במשפטים ובתחומים נוספים. מעביר סדנאות בתחומים: זוגיות, חינוך, העצמה אישית. dr.shay.segev@gmail.com. * בלוג: הבלוג של ד"ר שי שגב. * לאתר הסדנאות: סדנאות. * לסרטים על פעילויות ושיעורים: סרטים. * פייסבוק "רק שאלה קטנה".

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב